תקיפה אדם שאינו בן משפחה עקב חשד לפגיעה בכבוד המשפחה מהווה אלימות במשפחה

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (השופט י' אברהם) מיום 21.7.10 בעת"א 12750-05-10, שעניינה סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה) על-ידי שירות בתי הסוהר, לעניין יציאה לחופשות.

רקע והליכים

ב.        המבקש הורשע יחד עם שני נאשמים נוספים בעבירה של חטיפה לשם חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. כנטען בכתב האישום, במועד סמוך ליום 22.8.07 קשרו השלושה קשר ללכוד את פלוני (להלן המתלונן) ולתקוף אותו בצוותא, בחשד כי הוא מנהל "רומן" עם אשתו של אחד הנאשמים הנוספים. כנטען, המבקש פגש במתלונן בשעות הצהריים וביקש ממנו להתלוות אליו כדי לשוחח במקום שקט. המתלונן הסכים ונסע עם המבקש ברכבו. המבקש הרים חפץ עטוף בשק, כיוון אותו לעברו של המתלונן והורה לו לשבת בשקט ו"לא לעשות בעיות". המתלונן ציית והמבקש הובילו לבית קפה, שם המתינו הנאשמים האחרים. בבית הקפה, חבט אחד הנאשמים בראשו של המתלונן בעוצמה רבה באלה, והמשיך להכות בראשו עד שהאלה נשברה. לאחר מכן נטל כסא והיכה בו את המתלונן. המבקש דקר אותו בסכין מטבח גדולה בגבו וברגלו. נאשם נוסף דקר את המתלונן ברגלו השמאלית. קרובי משפחה נוספים שהיו במקום תקפו גם הם את המתלונן. בעודו שוכב שרוע על הרצפה דרך אחד הנאשמים בשתי רגליו על פניו של המתלונן. על המבקש נגזרו 4 וחצי שנות מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות ו- 3 חודשי מאסר  על תנאי שלא יעבור עבירת איומים (ת"פ 3119/07). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ע"פ 4952/08, 24.3.09).

ג.        המבקש והנאשמים הנוספים הוגדרו כ"אסירי אלמ"ב" (אסירי אלימות במשפחה), זאת בנימוק שהמבקש הוא קרוב משפחתו של המתלונן, וכיון שהתקיפה בוצעה על ידי שלושה בני משפחה בשל החשד לניהול "רומן" של קרובת משפחה עם המתלונן, גם הוא בן משפחה כאמור. משמעות הסיווג היא כי לא תאושר להם חופשה, אלא אם תינתן לגביהם המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה (ועדת אלמ"ב).

ד.        ועדת האלמ"ב דנה בעניינו של המבקש ביום 19.2.09 וכך קבעה:

"לדברי האסיר, הקרבן הינו שכן ואינו קרוב משפחה. מכחיש קרבה משפחתית ביניהם. לדבריו לאחר האירוע נערכה סולחה: האסיר כועס על הקרבן ומאשימו הרס משפחתו שלו. עם זאת מציין כי הוא אינו מתכוון לפגוע בו. ההתרשמות היא כי מדובר באסיר נוקשה,מנסה להציג פסאדה חיובית, אינו מודע לדפוסי האלימות ואינו רואה עצמו כזקוק לטיפול כלשהו. גורמי הטיפול בכלא אינם ממליצים על הוצאתו לחופשות בשלב זה...יתרה מכך, כתב האישום הועבר להתייעצות עם יועמ"ש משרד הרווחה המלווה את ועדת אלמ"ב. מדובר במקרה של אלימות במשפחה מתוך העולה מגזה"ד, ומכאן הלגיטימציה לדון באסיר בועדת אלמ"ב כאסיר אלמ"ב... כל עוד לא יעבור האסיר תהליך טיפולי אינטנסיבי בתחום האלימות, מתרשמת הוועדה כי רמת מסוכנותו גבוהה מאוד ואינה ממליצה על הוצאתו לחופשות בשלב זה..."

ה.        ביום 18.8.09 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט קמא ובה ביקש שלא לסווג אותו כאסיר אלמ"ב (עע"א 3043/09). ביום 7.12.09 קיבל בית המשפט קמא את העתירה וביטל את סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב. נקבע שם כך: "נכון הדבר שניתן להרחיב את ההגדרה של אלמ"ב הרחבה ניכרת, אולם יש לשים לכך גבולות. אין לומר שאלימות במשפחה היא אך ורק לקרבה משפחתית פורמלית, אמנם, ולכן הייתי מפרש את תקיפת המתלונן כתקיפה על רקע אלמ"ב אילו קויימו היחסים עם אשת העותר. כאן מדובר בניהול יחסים עם אשתו של אחד התוקפים, והחבירה היתה יכולה להתבצע גם אלמלא היה העותר בן דודם. הריחוק שבין המתלונן לבין העותר גדול מדי מכדי להגדיר כאלמ"ב ולכן אינני סבור שיש לראות את העותר כאסיר אלמ"ב. אם כך הדבר לא היה מקום לקבלת חוות דעת אלמ"ב בעניינו של העותר, ויש לבדוק את בקשת העותר לביטול קטגוריה א' לצורף שיקול הכנסתו לסבב חופשות, זאת לאחר שאני מבטל את הגדרתו כאסיר אלמ"ב".

ו.        על פסק דין זה הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור (רע"ב 10274/09). השופט הנדל סבר (החלטתו מיום 4.3.10) כי הסוגיה המשפטית שעניינה פירוש המונח "קרוב משפחה" לצורך הגדרת אלמ"ב היא אכן עקרונית, אולם לא יהא נכון להעניק רשות ערעור בסוגיה זו שכן הסוגיה לא נדונה כנדרש בפני הערכאה קמא, משהמדינה לא הבהירה את מדיניותה בנדון ונמנעה מלהסביר על פי אילו כללים היא פועלת. בית המשפט קיבל איפוא את הבקשה כערעור באופן חלקי, והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לדון מחדש בסיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב. ביום 21.7.10 דחה בית המשפט קמא את עתירת המבקש (עת"א 12750-05-10). צוין, כי בנסיבות "ושעה שהמניע לביצוע העבירה נעוץ היה גם במעורבותה של קרובת משפחה (אמנם לא מדרגה ראשונה), ונוכח המסורת המוכרת במגזר אליו משתייכים הנאשמים המייחסת חשיבות רבה עד מאוד לשמירה על כבוד המשפחה ואיסור פגיעה בכבוד המשפחה בדרך כלשהי, נכון היה כי מסוכנותו של העורר דנן תיבחן גם באספקט זה של המניע שהביא לביצוע העבירה, הקשור בקשר המשפחתי שבין העותר, לבין דודיו הנאשמים הנוספים ולאשתו של אחד שנחשדה בקיום אותו קשר רומנטי עם קרבן העבירה".

הבקשה

ז.        מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען בין השאר, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי, בין היתר, לפרמטרים הבאים: העותר סיים לרצות 25 חודשי מאסר, התנהגותו היתה לשביעות רצון הממונים בבית הסוהר, עברו אינו מכביד, בין הצדדים נערך הסכם סולחה ואין כל מידע משטרתי או מודיעיני בדבר מעורבות שלילית. לבסוף נטען כנגד אמות המידה להגדרת אלמ"ב וכי לא היתה הצדקה לסיווג כאמור בעניינו.

ח.        לגישת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף. כנטען, הלכה היא כי רשות ערעור בעתירת אסיר ניתנת אך במשורה, ויתרה מכך, שאלת הגדרתם של מקרים כאלה כאסיר אלמ"ב נדונה והוכרעה בעבר. למעלה מן הצורך סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות גם לגופה. כנטען, החלטה בעניין יציאתו של אסיר לחופשה נתונה בידי הרשויות המינהליות המוסמכות. בית המשפט שב וקבע כי השאלה הנבחנת בעתירת אסיר אינה כיצד היה בית המשפט עצמו נוהג, אלא האם האופן בו בחר שירות בתי הסוהר לפעול הוא סביר. הפקודה הרלבנטית של נציבות שירות בתי הסוהר קובעת, כי במקרים מסוימים על הגורמים המחליטים לקבל חוות דעת מטעם ועדת אלמ"ב בטרם יוחלט על הוצאת אסיר לחופשות. הוצאתו לחופשה של אסיר שהוא עבריין אלימות על רקע משפחתי טומנת בחובה סיכון פוטנציאלי לשלום הציבור, ולפיכך מחויב השירות להידרש לחוות דעתם של גורמים מקצועיים. הודגש, שטענת המבקש כי יש לפרש את פקודת הנציבות באופן מצמצם, בניגוד לפסיקתו של בית המשפט ולהוראות תקנון העובדים הסוציאליים של משרד העבודה והרווחה (להלן הוראות התע"ס), סותרת את התכלית שביסוד פקודת הנציבות, שהיא לקבוע נהלים מיוחדים לאישור יציאתו לחופשה של מי שחופשתו כרוכה בסיכונים. הודגש, כי בעבירות על רקע מערכת יחסים משפחתית מוקדמת, החוטים הקושרים את המבקש לקרבנו לא ניתקו לאחר ביצוע העבירה, ולכן אישור יציאתו של המבקש לחופשה טעון חוות דעת מקצועית.

הכרעה

ט.        אציין כאן, כי אין בדעתי להידרש כאן לשאלה הכללית של רשות ערעור בעתירת אסיר בגלגול מעין זה (שהוא לאחר פורום שיפוטי אחד, ולא - למשל - לאחר ועדת שחרורים ובית המשפט לעניינים מינהליים). אכן, שופטים רבים בבית משפט זה רואים עתירות אסיר, בעקבות פסיקה ותיקה, בפרמטרים של רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי, הצורך להראות שאלה משפטית או ציבורית החורגת מנושאו הספציפי של התיק. יש מאתנו הסבורים (ראו רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם)), כי יש להבחין בין בקשות הבאות לאחר שתי ערכאות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לבין מקום שבו היה הליך שיפוטי אחד. חלק מן הקושי נעוץ בעומס האדיר המוטל על ערכאה זו במצב הקיים. מכל מקום, לטעמי, בהיות האסירים חוליה חלשה מאוד בחברה, ראוי לנקוט גישה פתוחה לעניין עתירותיהם, בגדרי השכל הישר ובלא לעודד טורדנות. ואולם, סבורני כי הסוגיה אשר עולה בבקשה דנא כבר הוכרעה בעבר, ואין מקום למתן רשות ערעור, שכן הקביעה השיפוטית על מכונה.

י.        נושא חופשות אסירים מוסדר בפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן פקודת הנציבות), המבוססת על סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב- 1971, שלפיו "השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת...". על פי פקודת הנציבות (סעיף 1ב) "חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה מבין טובות ההנאה המנויות בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, הנתונה לשיקול דעת". יודגש, כי הגם שאין המדובר בזכות מוקנית אלא בשיקול דעת, מופעל שיקול דעת זה באורח מוסדר, על פי אמות מידה, וזאת באורח המפורט בפקודה (רע"ב 5487/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), רע"ב 5444/09 אימאן חג' יחיא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). יתר על כן, יש לדעתי ליתן משקל לכך, "שגם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של האדם העומד באמות המידה לכך" (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם; ראו גם רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). סעיף מיוחד בפקודה (פרק ו' סעיף (4)(א)) עוסק במי שנשפטו על עבירות אלימות במשפחה או חשודים בהן; ראו גם בהגדרה בפרק א' סעיף 4(ד) לפקודת הנציבות. נאמר (בסעיף 4(א) הנזכר) "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה, או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הועדה לאלימות במשפחה או הועדה להערכת מסוכנות".

י"א.     עבירות אלימות במשפחה מוגדרות כך (סעיף 4 ד'):

"עבירות אלימות במשפחה - עבירות אלימות שביצע האסיר כלפי בן זוג ובן משפחה, לרבות ניסיון או איום לבצע עבירה כאמור. לעניין פסקה זו, בן זוג ובן משפחה - כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991, לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר והוא אחד מאלה:

א. בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה , אחיין או אחיינית.

ב. מי שאחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עמו וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור.

2. עבירות אלימות שביצע אסיר כלפי חברו/חברתו - אם מצאו גורמי הטיפול שמערכת היחסים ביניהם דומה למערכת יחסים עם בן זוג" (הדגשות אינן במקור- א"ר).