'תפיסת סמכות' בתקופת עיכוב הליכים לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה

בית הדין החליט ביום ה' בשבט תשע"ז (1.2.2017) כדלהלן:

"לאחר שמיעת הצדדים ובאי כוחם, בית הדין מחליט כי הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין שהגיש הבעל הם בסמכות בית הדין.

בשל הצורך להמשיך בדיון, נימוקים יינתנו במועד אחר.

כמו כן בית הדין מחליט לדחות את בקשת בא כוח האישה לעיכוב ביצוע של החלטת בית הדין על עניין הסמכות, ובית הדין ישמע את טענות הצדדים היום."

להלן הנימוקים להחלטה.

בתחילה נציג כרונולוגית את השתלשלות ההליכים המשפטיים והעובדות אשר הצדדים אינם חלוקים עליהם.

1. ביום י"ט באלול תשע"ו (22/09/2016) הגיש האיש בקשה לישוב סכסוך, אל מזכירות בית הדין הרבני.
2. באותו יום, הזמינה יחידת הסיוע את הצדדים לפגישת מהו"ת ביום כ"א בחשון תשע"ז (22/11/2016) בשעה 8:30 בבוקר.
3. מאוחר יותר, נשלחה אל הצדדים הודעה מאת מזכירות בית הדין, כי פגישת המהו"ת שלהם נדחית ליום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) בשעה 8:30 בבוקר.
4. ביום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) הגיעו הצדדים לפגישה, אך האישה סירבה לשתף פעולה, ועל כן הפגישה הסתיימה.
5. לאחר מכן פנתה האישה אל בית המשפט לעיני משפחה, בסביבות השעה 8:45 בבוקר, והגישה את תביעותיה.
6. זמן קצר לאחר מכן, פנה האיש אל בית הדין הרבני, בסביבות השעה 10:15 בבוקר, והגיש תביעת גירושין כרוחה ובקשה לקביעת סמכות.
7. ביום י' בטבת תשע"ז (08/01/2017) הגישה האישה בשנית את תביעותיה אל בית המשפט לענייני משפחה.
8. ביום י"א בטבת תשע"ז (09/01/2017) התקיים דיון בבית המשפט, ובו קבעה שופטת בית המשפט כי מאחר שכבר נקבע דיון בעניין הסמכות בבית הדין הרבני, בית המשפט ימתין למיצוי הבירור בבית הדין הרבני.

טענותיה העיקריות של האישה בעניין הסמכות

1. בין התאריכים י"ד בתשרי תשע"ז (16/10/2016) – כ"א בתשרי תשע"ז (23/10/2016) היו ימי פגרת בית הדין, אשר אינם נמנים עם ימי עיכוב ההליכים שבחוק.
2. כאשר יחידת הסיוע האריכו את מועד הפגישה מיום כ"א בחשון תשע"ז (22/11/2016) ליום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) והוסיפו בסעיף 6 להודעתם כי "דינה של הזמנה זו דינה כהזמנה לבית הדין", הרי שיש לראות בכך משום הארכת תקופת עיכוב ההליכים על ידי יחידת הסיוע בעוד שבעה ימים, בנוסף לארבעים וחמישה הימים הקבועים, וזאת בהתאם לסמכותם לפי סעיף 3(ה) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכים משפחה. דהיינו ארבעים וחמישה ימי עיכוב ההליכים הקבועים בחוק + שבעה ימים עיכוב שהאריכה יחידת הסיוע + חמישה עשר ימי 'צינון', שהם בסה"כ שישים ושבעה ימים שבהם האיש היה מנוע מלהגיש את תביעותיו.
3. לאור זאת, לטענתה, הרי ששתי התביעות שהגישו הן האיש אל בית הדין והן האישה אל בית המשפט, דינן להתבטל. ואילו הגשת התביעה השנייה שהגישה האישה אל בית המשפט ביום כ"ו בתמוז תשע"ו (01/08/2016), נעשתה לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים ותקופת הצינון, ולאחר תקופת חמישה עשר הימים הנותנים קדימה למגיש בקשת יישוב הסכסוך, ולכן סמכות הדיון בעניינים הכרוכים הוקנתה בעקבות כך לבית המשפט, ולא לבית הדין.