קיבוץ כרמיה נ' חגור תעשיות בע"מ

פתח דבר

1. בפני תביעה לפינוי מושכר שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ובמרכזה דרישת פינוי משטח בחכירת התובעת המצוי בקיבוץ כרמיה להלן: "המושכר" או "הנכס").

2. התובעת היא האגודה השיתופית החקלאית קיבוץ כרמיה, והיא בעלת זכויות החכירה וההחזקה בנכס מושא התביעה (להלן: "הקיבוץ" או "התובעת").

3. הנתבעת היא חגור תעשיות בע"מ, חברה פרטית אשר מייצרת ציוד מגן בטחוני במפעלה שנמצא בנכס התובעת (להלן: "הנתבעת").

4. ביום 1.6.2005 נכרת הסכם בין הצדדים במסגרתו ניתנה הרשאה לנתבעת לעשות שימוש בנכס לשם הקמתו והפעלתו של מפעל חגור. במסגרת ההסכם נקבעו דמי שימוש חודשיים בסך 4,013 דולר וכן נקבע כי על הנתבעת לשלם את התשלומים עד ליום 1 בכל חודש. ביום 16.10.2007 נחתמה תוספת ראשונה להסכם אשר האריכה את תקופת ההרשאה עד ליום 28.2.2014, עודכנו מחירי דמי השימוש בהתאם לגודל השטח המושכר, ואף קבעה מנגנון לעליית מחיר דמי השימוש בגובה של 5% מדי שנה. בשנת 2014 נחתמה תוספת שניה להסכם אשר האריכה את מועד ההתקשרות עד ליום 28.2.2029 וקבעה כי דמי השכירות ישולמו מראש עבור כל השנה. בשנת 2019 נחתמה תוספת שלישית להסכם, לפיה גודל הנכס המושכר הוא 3,044 מ"ר ודמי השימוש הועמדו על סך של 340,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

5. אין מחלוקת בין הצדדים באשר להפרת הנתבעת את הוראות ההסכם ביחס לתשלום דמי השימוש במועדם ובמלואם. הפרות אלה הן שהובילו את התובעת להגיש תביעתה זו ולדרוש להורות על ביטול ההסכם ועל פינויה של הנתבעת מהנכס.

6. יוער, כי נכון למועד הגשת התביעה, ההפרות תוקנו ודמי השימוש שולמו.

    

   תמצית טענות הצדדים

   תמצית טענות התובעת

7. בכתב תביעתה שוטחת התובעת טענותיה להפרות יסודיות ומתמשכות של הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, ועיקרן באי תשלום דמי שכירות ואי הפקדת המחאות דחויות עבור תשלומי הארנונה וההוצאות הנוספות בגין החזקת המושכר. כפועל יוצא מכך, טוענת התובעת כי עומדת לה הזכות לבטל את החוזה שנכרת בין הצדדים ולפנות את הנתבעת מהמושכר.