בן ציון ואח' נ' בר-אביב

בפני תובענה לפינוי מושכר.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעים הינם אחים והבעלים של דירת מגורים מספר 6 המצויה ברחוב אבא קובנר 11 בתל-אביב וידועה כגוש 6798 חלקה 61 (להלן: "המושכר").

    

2. הנתבע שכר מהורי התובעים את המושכר בהסכם שכירות מיום 11/6/2008, לתקופת שכירות בת שנה, הכוללת אופציה לשנה נוספת. הנתבע מימש את זכותו לאופציה לשנה נוספת, ולאחר מכן הוארך הסכם השכירות לשנת נוספת בהסכם הארכה נפרד, בתוספת 5% לשכר הדירה. כך, הוארך הסכם השכירות שנה אחר שנה באופן דומה, עד לשנת 2015. לאחר פטירת אבי התובעים, בשנת 2015 נערך הסכם שכירות בין הנתבע לבין אם התובעים והתובע 1. בהסכם זה, (להלן: "הסכם 2015") נקבע:

    

   "2. מוסכם על הצדדים כי תקופת השכירות את המושכר תוארך ב- 12 חודשים נוספים, אשר תחילתה ביום 1.07.2015 וסופה ביום 30.06.2016 (להלן: "תקופת השכירות הנוספת"), בתנאיו של חוזה השכירות המקורי בנספח א', למעט התשלום בגין שכר הדירה החודשי, כפי שיפורט בסעיף 4א, ותנאי תקופת האופציה, כפי שיפורטו בסעיף 3א.

    

   3. א.מוסכם על הצדדים כי בתום כל תקופת שכירות, תינתן לשוכר האופציה להאריך את השכירות לתקופה נוספת של 12 חודשים (להלן: "האופציה") באותם תנאים של החוזה המקורי בנספח א', למעט גובה התשלום החודשי בגין שכר הדירה, אשר יועלה ב-150 ₪. כך למשל, גובה השכירות לשנת 2016 יעמוד על 7,650 ₪, גובה השכירות לשנת 2017 יעמוד על סך של 7,800 ₪ וכך הלאה.

    

   ב. היה ויחליט השוכר לממש את האופציה, יפעל כמוגדר בסעיף 8 לחוזה השכירות המקורי בנספח א', כמו כן בתום תקופת האופציה גם המשכיר יוכל להודיע על אי רצונו בהארכת החוזה לשנה נוספת, 60 יום לפני תום תקופת סיום חוזה השכירות."