תפ"ח 23930-12-14 מדינת ישראל נ' אבו עאנם(עציר) ואח'

לפנינו בקשה לשמוע את עדותה של פ.א.ג. ילידת 22.9.98 (להלן: "הקטינה") בדלתיים סגורות ושלא בנוכחות הנאשמים המואשמים בעבירות רצח, סיוע לרצח ועוד. הבקשה הוגשה ביום 4.6.15 ובה צוין כי מאז מסירת עדותה במשטרה, הקטינה מוחזקת במקום מסתור הרחק ממשפחתה מחשש לפגיעה בחייה בעקבות היותה עדת ראייה לאירוע הרצח.

הבקשה נתמכת במסמך שנערך ביום 26.5.15 על ידי מפקחת ארצית על הטיפול בראשות חסות הנוער, ממנו עולה כי בשיחות עמה נוצר הרושם שהנושא מציף את הקטינה, מטריד אותה עד כדי חרדה והיא מעלה חששות גדולים מהמפגש עם הנאשמים. להערכת הגורם המקצועי, העובדה שבמהלך הדיונים היא תיחשף לנאשמים וחשודים המעורבים בנושא מתן העדות, עלולה לגרום לה נזק נפשי ולדרדר את מצבה שגם כיום הינו מורכב מאוד לנוכח היותה נעולה חודשים רבים בגלל החשש שיפגעו בה ולאור הפחד הקיומי בו היא נתונה.

ב"כ הנאשמים מתנגדים לבקשה, תוך שהם מציינים כי יש חשיבות רבה לפעול על פי הכלל באופן המאפשר קשר עין בין הנאשמים לבין העדה, וכן תקשורת ישירה ונגישה בין הסניגורים לבין הנאשמים במהלך מתן העדות.

עוד נטען כי בינתיים חזרה בה הקטינה מתוכן עדותה במשטרה, וכי ייתכן כי היא כלל אינה מתנגדת להעיד בנוכחות הנאשמים.

במענה לטענה זו ציינו ב"כ המאשימה כי במהלך השיחה עם הגורם המקצועי, חזרה בה הקטינה מתוכן עדותה במשטרה, ובעקבות ההתרשמות מהקטינה במהלך שיחה זו, נרשם המסמך עליו נסמכת הבקשה, ובו תמיכה בבקשה להעיד את הקטינה שלא בנוכחות הנאשמים.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, כשלנגד עינינו מחד, הכלל לפיו עדות של עד בכלל ועדות מרכזית בפרט, תישמע בנוכחות הנאשמים ובפומבי, ומאידך, האמור בבקשה, המצוין בנספח לבקשה שנערך על ידי הגורם המקצועי ששוחח עם הקטינה ותכלית החוק בסעיף 2ג(א)(1) לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) התשי"ח-1957 והוראות סעיפים 38(ב)(4) ו-(7) לחוק בתי-המשפט – אנו מחליטים לקבל את הבקשה.

על מנת שעדותה של הקטינה תישמע כשהיא נמסרת באופן חופשי, ללא לחץ וחשש, יש חשיבות שעדותה תישמע במירב האמצעים הדרושים לשם כך. החלופה של שמיעת עדותה שלא בנוכחות הנאשמים באמצעות טלוויזיה במעגל סגור, מצמצמת את הפגיעה בנאשמים באופן שהם צופים במתרחש באולם, יכולים ליצור קשר טלפוני עם הסניגורים במהלך הדיון והעדות כולה מוקלטת בוידאו.