מדינת ישראל נ' יאיר (אברהם)(אסיר) ואח'

1.לפניי בקשה לקבוע שעל המבקש לשלם למשפחת הקורבן את הפיצוי, שהוטל עליו בגזר דין מיום 26/3/07 בתפ"ח 2064-05, ללא תוספת פיגורים בגין אי תשלום הפיצוי במועד ועל תשלום הפיצוי בשיעורים, שייקבעו על ידי בית המשפט.

2.המבקש הורשע, לאחר הסדר טיעון, בעבירה של הריגה, ודינו נגזר, כאמור ביום 26/3/07, ל-18 שנות מאסר וכן תשלום ליורשי הקורבן-המנוח פיצוי של 150,000 ₪ (להלן גם "החוב") לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין").

3.יורשיו של המנוחה היו אלמנתו ובתו, והמבקש חוייב לשלם להן את הפיצוי.

4.המבקש היה כבן 23 בעת ביצוע העבירות. היום הוא כבן 35 שנים.

5.בגזר הדין נקבע כי הפיצוי יהיה צמוד למדד יוקר המחיה ממועד הינתנו ויישא ריבית חוקית, ולא נקבע מועד לתשלומו.

6.המבקש הגיש בקשה מיום 15/2/18 להעמיד את הקנס על הקרן ולפורסה לתשלומים חודשיים בסכום של 700 ₪ לחודש. נטען כי המבקש הוא אסיר בשיקום, בחור צעיר המנסה להשתקם ואף הביע את צערו בפני אלמנתו וילדתו של המנוח. המבקש עובד בשנתיים האחרונות מחוץ לכלא כשהוא ממשיך להיות אסור בכלא, ככל הנראה באגף שיקומי (לא הובא לפני מידע, אם שוחרר לאחרונה שחרור מוקדם ממאסרו). עוד נטען כי המבקש הוא בן למשפחה קשת יום שאין באפשרותה לשלם את החוב וכי הוא יעבוד וישלם תשלום חודשי סביר.

7. המדינה טענה בכתב תגובתה מיום 16/3/18 כי משלא נקבע מועד לתשלום הפיצוי, הרי שלפי סעיף 77 בצירוף סעיף 66(א) לחוק העונשין, היה על המבקש לשלמו באופן מיידי לאחר מועד מתן גזר הדין. הפיצוי נחשב כחוב לפי הגדרתו בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ח -1995 (להלן "חוק המרכז לגביית קנסות"). החוב התנהל בתיק מרכז מספר 3997434. משלא שולם, חוייב המבקש בתוספת פיגורים לפי סעיף 67חוק העונשין. נשלחו למבקש דרישות במשך השנים לשלם את החוב ואף הוטלו עיקולים בבנק. כמו כן נתנהלו הליכים בבקשותיו של המבקש לביטול לפריסתו של החוב לתשלומים (ראו פירוטם בסעיפים 7-20 לתגובת המדינה).

8.עוד טענה המדינה, כי אין לבית משפט זה סמכות להורות על דחיית החוב או על פריסתו לתשלומים או על גובהם, שכן סמכות זו נתונה למרכז לגביית קנסות.

9.על פי הוראתי נתקבלה עמדת האלמנה לבקשתו הנוכחית של המבקש. האלמנה טענה כי היא לא נישאה מחדש וגידלה את שתי בנותיה לבדה (כאשר אחת מהן נולדה לה לפני נישואיה למנוח, אולם הייתה ככל הנראה קטינה והצטרפה למשפחת המנוח). האלמנה גרה בדירה שכורה, היא עבדה ועובדת קשה על מנת לפרנס את שתי בנותיה. בתו של המנוח סובלת מחרדות קשות מאז מותו של האב, שמונעות ממנה לצאת מהבית, ומורים באים ללמדה בבית. לאלמנה אין כספים כדי לממן לה טיפול פסיכולוגי, והיא ובנותיה זקוקות לכל תשלום שמגיע להן על פי החוק.

10.אוסיף, כי ביום 19/6/12 נעתרתי לנאשם אחר בכתב האישום על פיו הורשע המבקש, לבטל את תוספת הפיגורים החלה על הפיצוי, בסכום של 90,000 ₪, שנגזר עליו, לאחר שהקרן כולה שולמה, ופסקתי כי תוספת הפיגורים תעמדו על 25,000 ₪ (נאשם זה נידון ל-12 שנות מאסר).