תפ"ח 20008-03-23 מדינת ישראל נ' אטיאס(עציר)

ממצאי הכרעת הדין  

1.הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") של בת זוגו ואם ילדיו, הגב' סיגלית אטיאס (להלן: "המנוחה"), ובעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק.

2.בהתאם לממצאי הכרעת הדין, הנאשם והמנוחה היו נשואים שנים רבות. בשנת 2000 התגרשו השניים, אולם הוסיפו לחיות כבני זוג תחת קורת גג אחת יחד עם שניים משלושת ילדיהם הבגירים בביתם, ברחוב הנשיא 3 בלוד.

במועד שאינו ידוע למאשימה, גמלה בליבו של הנאשם, לאחר הליך של שקילה ממשית, ההחלטה להמית את המנוחה. ביום 12.2.23, בסמוך לפני השעה 05:37, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, תכנן הנאשם להוציא אל הפועל את החלטתו לגרום למותה של המנוחה, וזאת באמצעות משקולת המיועדת לאימוני כושר, בת חמישה ק"ג, אותה נטל הנאשם ממרפסת שהייתה צמודה לחדר השינה. בעת שהמנוחה הייתה במיטתם המשותפת בחדר השינה, ניגש הנאשם למראשות מיטתם, הניף את המשקולת והטיחה בעוצמה בראשה. הנאשם חזר על מעשיו כשבע פעמים, ריטש את גולגולתה של המנוחה, ובכך גרם למנוחה לשברים מרובים בגולגולת, גולגולתה נפערה, דם רב ורקמות ניגרו אל המיטה ואל הרצפה. מיד לאחר מכן, ירד הנאשם אל המטבח בקומת הבית התחתונה, נטל סכין ממגירת הכלים ושב אל חדר השינה. במטרה לוודא את מותה, הנאשם דקר את המנוחה מספר דקירות, וזאת בפניה, בצווארה ובחזה.

בסמוך לאחר שביצע את זממו, כמתואר לעיל, ירד הנאשם בחזרה אל מטבח הבית, שטף את ידיו מדמה של המנוחה, הכין לעצמו קפה, יצא מן הבית וירד אל רכבו מסוג טסלה בצבע שחור. הנאשם נכנס למושב הנהג ונהג משך מספר דקות בסביבת הבית. אז, התקשר אל מוקד מגן דוד אדום, דיווח כי "רצח את אשתו" והזעיק את כוחות ההצלה.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למנוחה כשבעה פצעי קרע בקרקפת, מעיכה של רקמת המוח, פצעי קרע בקרומי המוח, שברים מרוסקים בעצמות כיפת הגולגולת, שברים בבסיס הגולגולת, שברים בעצמות הפנים מימין, פצעי דקירה בשפתיים, בסנטר, בצוואר ובחזה. צוות רפואי שהגיע לבית נאלץ לקבוע את מותה של המנוחה בזירת האירוע.

בסביבות השעה 5:52 החנה הנאשם את רכבו במקום הסמוך לבניין מגוריו, בצמוד לצד ימין של הכביש. הנאשם הוריד את מושב כיסא הנהג לאחור והתחבא או נשכב על כיסא הנהג מתחת לקו החלונות. השוטר מארק סביטקין הגיע לזירת האירוע לאחר שנמסר לו שלחשוד יש רכב טסלה בצבע שחור. השוטר הבחין ברכבו של הנאשם מסוג טסלה חונה בצד ימין של הכביש, ירד מחניון הבניין לרחוב והחל בחציית הכביש. כשהיה השוטר במרחק של כעשרה מטרים מן הרכב, במרכז הכביש, ללא כל סיבה נראית לעין, ולאחר שהבחין בשוטר שמתקרב אליו, החל הנאשם לנהוג ברכב בנסיעה מהירה מאוד, תוך האצה פתאומית ופניה לעבר השוטר, מהחניה בצד הימני של הכביש לכיוון הנתיב השמאלי ביותר. השוטר זינק קדימה והתגלגל על הכביש כדי להימנע מפגיעה. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה ואחרי כמאה מטר לערך התנגש בניידת מג"ב שעמדה בצד שמאל של הרחוב כאשר הצ'קלקה שלה מופעלת, כשנראה שרכב הנאשם לא ניסה לבלום. בזמן ההתנגשות ישב בניידת לוחם מג"ב קובי בן שימול, אשר למרבה המזל לא נפגע. רכב הנאשם התנגש בעצמה כה רבה בניידת מג"ב, עד שזו נדחפה קדימה ופגעה בחלקו האחורי של אמבולנס שחנה לפניה.

3.בהכרעת הדין המפורטת קבענו, כי בחינה של מכלול נסיבות ביצוע העבירה והתנהלות הנאשם עובר לרצח, במהלכו ולאחריו, מצביעה על כך שאין מדובר ברצח כתוצאה מכוונה ספונטנית, אלא ברצח שבוצע בשלבים, לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה חוזרת להמית את המנוחה.

עוד קבענו, כי הנאשם לא סבל מהפרעה נפשית חמורה עובר לרצח. אף שמבנה האישיות של הנאשם, הדיכאון התגובתי בו היה נתון נוכח נסיבות חייו והפרעת האישיות שאובחנה אצלו, היו ברקע התנהגותו בליל הרצח, הם לא פגמו ביכולתו של הנאשם להבין את אשר עשה ולא פגעו בצורה ניכרת ביכולתו להימנע מהמעשה. לא הוכח, ולו ברמה של יצירת ספק סביר, כי בעת הרצח היה הנאשם קרוב למצב פסיכוטי או כי היה כפסע מהיעדר יכולת של ממש להימנע מהמתת המנוחה.

תסקיר נפגעי העבירה

4.לאחר מתן הכרעת הדין, ובהתאם להחלטת בית המשפט, הוכן תסקיר נפגעי עבירה בנוגע לבני משפחת המנוחה. יוער, כי ילדיה של המנוחה לא היו מעוניינים בהגשת תסקיר בעניינם.

באמצעות התסקיר למדנו להכיר ביתר פרוט את דמותה המוארת והמיוחדת של המנוחה, אשר תוארה ע"י קרוביה כאשה שמחה, יפה, בעלת נוכחות בולטת, חרוצה ומלאת חיוניות, אשר דאגה לסביבתה ללא הרף. המנוחה הייתה דמות משפחתית מרכזית, חמה ומלכדת, אם מסורה לילדיה, אשר נהגה לבקר את הוריה מדי יום ולוודא שלא חסר להם דבר, והיוותה עבור בני משפחתה מקור תמיכה, יוזמה ונתינה.

התסקיר מתאר תמונת נזק קשה, עגומה ונרחבת למשפחת המנוחה, שנרצחה על ידי הנאשם בנסיבות קשות ואכזריות. בני המשפחה, המונה הורים מבוגרים בני כ- 90, שלוש אחיות ושני אחים, מבכים את אובדנה של המנוחה, אשר הייתה דמות מאחדת, מחברת, מקשרת ומגשרת בין כל בני המשפחה. הרצח נחווה כאירוע טראומטי ובלתי נתפש, הוא חולל טלטלה במבנה המשפחתי כולו והותיר חלל רגשי ותפקודי ניכר עד היום, על אף חלוף השנים. הערכת שירות המבחן היא שחלק גדול מהנזקים שנגרמו לבני המשפחה ועוצמתם, קשור לאכזריות הקיצונית והקשה שגילה הנאשם בעת הפגיעה במנוחה. האחים והאחיות מתמודדים עם אבל מתמשך, עם מחשבות חוזרות על המנוחה, עם תחושת חסר חריפה, ועם תחושות אשמה והחמצה סביב כך שלא זיהו סימני מצוקה. בנוסף, הרצח הותיר אצלם פגיעה נפשית ותפקודית משמעותית, לרבות קשיי שינה, בכי, מחשבות טורדניות, וצורך בטיפול נפשי או תרופתי, כאשר אצל חלקם תוארו אף ביטויים גופניים של מצוקה. בני המשפחה נדרשו לשאת עומס אחריות מוגבר, למלא את מקומה של המנוחה בדאגה להורים המבוגרים, ללוות את ילדיה ונכדיה, ולהתייצב להליכים המשפטיים. הרצח גרם אף להידרדרות קוגניטיבית ותפקודית במצב אבי המנוחה, האם הפכה סיעודית ונזקקת לסיוע צמוד, היא חווה פגיעה נפשית ופיזית עמוקה, הכוללת קשיי נשימה והפרעות שינה.