החלטה בדבר כשלי חקירה

1. בהכרעת הדין מיום 26.12.17 זיכינו את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובראשן עבירה של ניסיון לרצח. זאת לאחר שלקראת סיום עדויות התביעה, חזרה בה המאשימה מכתב האישום.

בדיון באותו יום עמד ב"כ המאשימה על כשלים שהתגלו במהלך שמיעת הראיות וציין כי לדעת המאשימה, אין עוד סיכוי סביר להרשעת הנאשם. ב"כ הנאשם עמד גם הוא על כשלים אלה ומתח ביקורת נוקבת על דרך החקירה במקרה זה.

אנו ציינו כי נשקול התייחסות מצדנו לאחר שנקבל לידינו את תמלולי הפרוטוקול המוקלט. עתה ניתנת החלטתנו זו שיש לראותה כחלק מהכרעת הדין.

2. אכן, אין זו תופעה שיגרתית שהמאשימה חוזרת בה מכתב אישום חמור במהלך פרשת התביעה, ויש לשבח את המאשימה על עצם הצעד שנקטה, משהתברר שאין סיכוי סביר להרשעה. ב"כ המאשימה עמד בדבריו על כשלים שעלו בחקירת המשטרה בתיק זה וציין כי הלקחים יילמדו. אנו סבורים שיש מקום לעמוד על כשלים אלה, ולדעתנו יש גם לראותם בראייה רחבה יותר, הנוגעת לטיב הקשר המקצועי הראוי שבין הפרקליטות לבין היחידות החוקרות של המשטרה.

3. שני כשלים מרכזיים עלו בחקירת פרשה זו:

א.         האשמתו של הנאשם, פ' ג', בעבירת ניסיון לרצח של המתלונן, התבססה על דברים שאמר המתלונן בפני רס"ם בשארי ורפ"ק ועקנין מתחת למשרדי הצח"מ ברחובות. אין חולק כי תחילת הדברים הייתה ב"תשאול" שערך בשארי, וזאת לאחר שהמתלונן כבר מסר עדות ארוכה ומתועדת בפני החוקר רס"ר פלס. הסנגור טען כי אין לו ספק שתשאול זה היה תרגיל חקירה מתוזמן היטב על ידי היחידה החוקרת, וכי לא בכדי נשלח בשארי, רכז המודיעין הוותיק בשכונת ג'וואריש, "לדובב" את המתלונן. הסנגור נסמך בין השאר על דברי בשארי עצמו שאמר בעדותו בבית המשפט כי "יש מצב" שאכן פעל לפי הנחיה שקיבל. מכל מקום, ברור הדבר שחילופי הדברים בין בשארי לבין המתלונן, עד לרגע שבו הפליל המתלונן את פ', באוזני בשארי וועקנין, היו בדרך שכונתה כבר בפסיקה בשם "תשאול נעלם", היינו חקירה שאינה מתועדת, ושאין בית המשפט יכול לעמוד על טיבה. נחזור לכך בהמשך.

            כמו כן, מאלפת העובדה שלאחר שהמתלונן הפליל את פ' – והחל משלב מסוים הדברים הוקלטו – הוא לא התבקש למסור מידית עדות מסודרת בפני חוקר משטרה, כפי שהיה מצופה. בעדות כזאת, מתבקש היה הדבר שהעד יישאל מדוע לא הפליל את פ' בחקירתו הארוכה והמתועדת (זו שלפני התשאול), בעוד אשר מיד לאחר מכן, במפגש עם בשארי וועקנין, הפליל את פ'.

ב.         הכשל השני הבולט הוא העובדה שאחיו של פ', ששמו ש', לא נחקר על ידי המשטרה, וגם הפרקליטות – שליוותה את החקירה – לא עמדה בשום שלב על חקירתו של האח. בעניין זה יש להדגיש כי הידיעות המודיעיניות שהגיעו לצח"ם שפלה הפלילו בביצוע המעשה את שני האחים, פ' וש'. זאת ועוד, לפי דברי המתלונן, הרי מי ששיסף את גרונו לבש "חרמונית"; והנה, בחדרם של שני האחים נתפסה "חרמונית", שעליה כתם דם, ועל החרמונית נמצא DNA – של ש' דווקא ולא של פ'. יתר על כן, מיד לאחר ניסיון הרצח, כאשר המשטרה הגיעה לבית משפחת ג', מסרה אמם של האחים ש' ופ' לחוקרים, כי שניהם יצאו, וכי ש', ולא פ', לבש מעיל צבאי ירוק (קרי, "חרמונית").

            בנסיבות כוללות אלה, הבינה כמובן היחידה החוקרת, שעליה לחקור את ש', ונעשה גם ניסיון לאתרו שלא צלח. ספק רב אם הוקדש לכך די מאמץ, אך מה שחשוב יותר הוא שלאחר שש' נעצר עקב חקירתו בתיק אחר, הוא לא נחקר בשאלת מעורבותו במקרה שלפנינו, דבר שלכל הדעות התחייב.          

4. כאמור, ברור הדבר ששני כשלים אלה תרמו תרומה מכרעת להחלטת המאשימה לחזור בה מכתב האישום. לכך נוספה גם העובדה שעדותו של המתלונן בפנינו הייתה עדות עוינת ובעייתית.

יש מקום כמובן להפיק את הלקחים המתאימים מהכשלים שהתגלו, וב"כ המאשימה עצמו הצהיר: "לקחנו את הכשלים לתשומת לבנו, הפנינו את תשומת לב המשטרה לכך, ואנחנו עוד נעשה זאת בצורה מסודרת ויסודית בהמשך".

5. כפי שציינו לעיל, אנו סבורים שיש לראות כשלים אלה בראייה רחבה יותר, הנוגעת לטיב הקשר המקצועי שבין הפרקליטות לבין היחידות החוקרות של המשטרה. זאת משום שלמרבית הצער, אין זו הפעם הראשונה שבעת שבתנו בדין בעבירות החמורות ביותר, נחשפו בפנינו כשלים חמורים, שבסופו של דבר גרמו או תרמו תרומה משמעותית לזיכוים של נאשמים מעבירות רצח וניסיון לרצח, וזאת בין אם הנאשמים זוכו לחלוטין, ובין אם ההליך המשפטי הסתיים ב"קול ענות חלושה", היינו בהרשעה מינורית שאין בה זיקה סיבתית בין העבירה לבין מות הקורבן.