תעשיות רהיטים לביא-אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בן לולו

עניינה של תביעה זו הינה דרישה לאכיפת זכויות יוצרים בהדמיה של עיצוב ארון קודש (להלן: "ארון הקודש") שעוצב עבור בית הכנסת "דביר קדשו" בנתניה (להלן: "בית הכנסת").

טענות התובעת -  

1. התובעת, תעשיות רהיטים לביא אגש"ח בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה אגודה שיתופית חקלאית רשומה שעוסקת בעיקר בייצור רהיטים עבור בתי כנסת.

2. התובעת טוענת כי החל משנת 2009 ניהלו נציגיה משא ומתן עם נציגי בית הכנסת לצורך ייצור ואספקת מושבים, שולחן קריאה וארון קודש לבית הכנסת. המשא והמתן באותה העת לא התגבש כדי הזמנת עבודה, ביצוע העבודות התעכב בשל סיבות הנעוצות בבית הכנסת, והמו"מ חזר והתחדש בסוף שנת 2013.

3. במסגרת המו"מ, הפיקה התובעת לבית הכנסת כמה הדמיות ממוחשבות של אפשרויות שונות לבנית ארון הקודש, על בסיס הדרישות שהעלו נציגי בית הכנסת והשיחות בין הצדדים (להלן: "ההדמיות"). שלוש הדמיות הונפקו והודפסו על גבי גיליונות צבעוניים מטעם התובעת ביום 23.12.2013 (ת/1א' – ת/1ג'), שש הדמיות נוספות הונפקו ביום 28.1.2014 (ת/1ד' – ת/1ט'), הדמיה נוספת הינה מיום 29.1.2014 (ת/1י'), ישנה הדמיה מיום 30.4.2014 (ת/1יא') וההדמיה האחרונה הינה מיום 10.6.2015 (ת/1יב'). על כל ההדמיות מצוין כי שם הפרויקט הינו "נתניה – דביר קדשו", כי איש המכירות היה ענר וכי המעצבת הינה אנה. ההדמיות ממוספרות ומכונות "אופציה 1" עד "אופציה 12".

   התובעת טוענת כי תהליך ייצור ההדמיות ארך זמן, שכן בכל פעם הוצגו לנציגי בית הכנסת כמה אופציות, נדרשו שינויים ועיצובים שונים, וכך – במשך הזמן נוצרו האופציות השונות, כאשר ההדמיה המכונה אופציה 11 הוכנה ביום 30.4.2014 (להלן: "הדמיה 11") וההדמיה האחרונה בזמן, אופציה 12, הוכנה ביום 10.6.2015 (להלן: "הדמיה 12"), לאחר יותר משנה של מגעים, שינויים ועדכונים בהתאם לדרישות בית הכנסת. יובהר כבר עתה כי הדמיה 11 והדמיה 12 כמעט זהות, כי הדמיה 12 כוללת שני שינויים יחסית להדמיה 11, אך הן בעיקרון הדמיות של אותו ארון קודש – ועל כך עוד יפורט בהמשך.

4. לטענת התובעת, למרות הצגת שתים עשרה האופציות של ארון הקודש לנציגי בית הכנסת, החליט בית הכנסת לרכוש מהתובעת את המושבים בלבד ולא להתקשר עמה לגבי ייצור ארון הקודש. המושבים יוצרו במהלך המחצית השנייה של 2015 וסופקו בתחילת 2016 לבית הכנסת.

5. ממשיכה וטוענת התובעת כי לאחר זמן מה, נודע לה כי הנתבע, מר דוד בן לולו (להלן: "הנתבע") באמצעות חברת FURNITURE AND CRAFT INTERNATIONAL, בה הוא משמש כמנכ"ל ובעל המניות (להלן: "החברה"), ייצר ארון קודש לבית הכנסת על פי הדמיות 11 ו-12 שלה, ללא רשותה ותוך העתקת ההדמיות שהיא הכינה. התובעת מפנה בהקשר זה לתמונות של הארון כפי שנבנה ואשר צולמו בבית הכנסת, ומשווה אותן להדמיות 11 ו-12, וטוענת כי המדובר בהעתקה מלאה וברורה וכי ארון הקודש שנבנה זהה להדמיות בכל הפרטים (ועליהם נרחיב בהמשך).

6. עוד טוענת התובעת כי תמונת ארון הקודש פורסמה באתר האינטרנט והפייסבוק של הנתבע והחברה וכן בעלונים המיועדים לציבור הדתי, כגון עלון "דפי שופר" (להלן: "עלי שופר").

7. עוד נטען כי ביום 26.12.17 התריע ב"כ התובעת בפני הנתבע באמצעות מכתב אודות הפרת זכויות היוצרים של התובעת בהדמיות שלה (להלן: "מכתב ההתראה"). בו ביום, השיב הנתבע למכתב ההתראה, במסגרתו אישר כי החברה ייצרה את ארון הקודש בבית הכנסת, אולם טען כי אינו מכיר את התובעת, וכי הוא לא העתיק את ההדמיות שלה אלא יצר את ארון הקודש על פי בקשת הלקוח, כלומר בית הכנסת, תוך שהפנה את התובעת לבוא בטענות ותלונות כלפי הלקוח.