(תעבורה) 29/15התובע הצבאי הראשי נ' ק/XXX רס"ן תמי תורג'מן

1. התביעה הצבאית מערערת על העונש שנגזר למשיבה שהורשעה, אחר שמיעת ראיות, בעבירה שעניינה אי קיום החובה להחזיק בהגה, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. כעולה מהכרעת דינה של הערכאה קמא ביום 18.3.2015 נהגה המשיבה ברכב צבאי, בדרך בין עירונית, בעודה אוחזת מכשיר סלולארי בידה. בית הדין קמא ציין כי, כעולה מעדויות עדי התביעה, שוטרים צבאיים, "העבירה זוהתה למשך פרק זמן שאינו מבוטל", וכי תשומת ליבם של העדים לרכבה של המשיבה הוסבה בשל כך שהבחינו כי הרכב נסע "כשהוא מזגזג".
2. בית הדין קמא גזר למשיבה ארבעה עשר ימי פסילת רישיונות נהיגה צבאי ואזרחי בפועל, חמש מאות ש"ח קנס, וכן הורה כי עונש פסילה על תנאי בן 45 ימים שהיה תלוי ועומד נגד המשיבה בשל הרשעה קודמת, בעבירה דומה, יוארך ולא יופעל. צוין כי המשיבה חזרה ונכשלה באותה עבירה "בתוך פרק זמן שאינו רב" אולם מנגד, לא נרשמו לחובתה, משך וותק נהיגה ארוך, זולת הרשעתה הקודמת כאמור, עבירות תעבורה נוספות.
3. התביעה עותרת להחמרה בענישה שהוטלה, באופן שעונש הפסילה על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיבה, יופעל ולא יוארך. נטען כי זוהי הוראת סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה והדבר אף מתחייב מסמיכות ההרשעה הנוכחית לקודמתה. הוטעם כי מדובר בעבירה היוצרת סכנה ממשית ומתמשכת למשתמשים בדרך, ובמקרה הנדון אף באה ראיה ישירה כי המשיבה נהגה ברכבה בצורה מסוכנת, כתוצאה ישירה מהסחת דעתה מהנעשה בדרך.
4. המשיבה עתרה לדחיית הערעור. לדבריה הפנימה את האיסור שבשיחה במכשיר סלולארי במהלך נהיגה לאור הרשעתה הקודמת ולפיכך שוחחה באמצעות אוזנייה. לדבריה אפשר שאחזה במכשיר הסלולארי בשל חוסר תשומת לב. המשיבה עמדה על צורכי תפקידה הצבאי, המחייב אותה ליטול חלק בתורנויות ביחידה, היא גרה בריחוק ממקום שירותה, ואם לילדים.

דיון והכרעה

5. סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע את הכלל לפיו:

"מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל אם תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו... עבר אותה עבירה שעליה הורשע... והורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה".

כחריג לכלל האמור קובע סעיף 36(ו) לפקודה כי:

"בית המשפט שהרשיע נאשם בעבירה נוספת, במקום לצוות על הפעלת הפסילה על תנאי, רשאי, מטעמים שירשמו, לצוות על הארכת תקופת הפסילה על תנאי... אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפסילה על תנאי".

6. המשיבה שבה ונכשלה בעבירה שיש עימה יצירת סיכון למשתמשים האחרים בדרך, וזאת פרק זמן קצר אחר שהורשעה בעבירה דומה. עונש הפסילה על תנאי שנגזר עליה בתיק הקודם לא הביאה להפנמת הלקח הנדרש ולהימנעותה מלשוב על המעשים. גרסתה, לפיה לא אחזה באופן מתמשך במכשיר הסלולארי, נדחתה על-ידי בית הדין קמא, שקבע שהיא אחזה במכשיר פרק זמן ממושך. בנסיבות העניין וכעולה מעדויות השוטרים הצבאיים המשיבה נהגה ברכבה באופן מסוכן שניכר היה לעין. המסוכנות הפוטנציאלית לבשה, אפוא, ממשות במקרה זה, בנהיגה מתמשכת באופן מסוכן, שבינה ובין קרות תאונה, המרחק לא היה רב. בנסיבות אלה התחייבה הפעלת עונש הפסילה על תנאי, כדי להדגיש את חומרת הישנות מעשה העבירה, וכדי לשמר את ערכו של העונש המותנה, שכן:

"רק הידיעה, כי בעקבות העונש המותנה יכול לבוא עונש חמור בהרבה אם מישהו שהועמד במבחן הנ"ל אינו עומד בו, היא שמצדיקה הכללתו של העונש המותנה בתוך סולם העונשים... אם גם בעקבות העבירות הנוספות נגזר עונש קל מדיי, מחטיא בית המשפט לתעבורה את המטרה ופוגע בייעודו ובתפקידו" (ע"פ 117/84 מבורך נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 250, 252-251 (1984)).

7. בית הדין קמא ראה להימנע מהפעלת עונש הפסילה על תנאי, בשים לב למשכו ולכך שלא נרשמו לחובת המשיבה עבירות נוספות. נסיבות ביצוע העבירה הנדונה כמתואר, וסמיכות העבירות, לא הצדיקו סטייה מהכלל לפיו יש להפעיל עונש פסילה על תנאי, אם נעברה "עבירת תנאי" בתקופה הנקובה בו.