תע"א 5700-03 מטלון נ' אופיס סנטר ישראל (1989) בע"מ ואח'

ביום 15.11.05 ניתן פס"ד ע"י מותב בראשות כב' השופטת פוגל, המחייב ארבעה (4) נתבעים לשלם לתובע "ביחד ולחוד" "פיצויי פיטורים", "דמי הודעה מוקדמת", "פדיון חופשה" ופיצויי הלנה, בקשר לעבודת התובע אצל הארבעה או מי מהם (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין ניתן בהעדר הנתבעים, לאחר שאלו לא התגוננו, ולא התייצבו לדיון להוכחות, ופרקליטה שייצגה אותם "בתחילת הדרך" – עו"ד יעל דולב – הודיעה כי הנתבעים ניתקו עמה מגע, ועזבו את הארץ.

חלפו קרוב לעשר (10) שנים והנתבעת מס' 4 (להלן גם: "הנתבעת" או "המבקשת" או "גב' עובדיה"), שבה ארצה מארה"ב לביקור קצר אצל אביה החולה. או אז היא עוכבה ויציאתה מהארץ נאסרה, בשל החוב הכספי הגדול התלוי ועומד כנגדה עקב פסק הדין.

אכיפת פסק הדין כנגד ארבעת הנתבעים, היתה מעניקה לתובע קרוב ל- 200,000 ₪ אז; ואולם הוא ברבות הימים והשנים, הצליח לגבות מהמוסד לבטוח לאומי ומקופת גמל סכומים נכבדים. בישיבת ביה"ד מיום 14.5.15 הודה ב"כ התובע כי מרשו כבר קיבל בשעתו מהמוסד לבטוח לאומי סך של 71,520 ₪ ועוד סכום נוסף מ"קופת גמל". לגבי הסכום שנגבה מקופת הגמל הבטיח ב"כ התובע למסור הודעה, ולא מצאתי כי עשה כן.

על כל פנים, אין ספק כי מדובר ביתרת חוב נכבדה לחובת המבקשת, אם ניקח בחשבון גם את צבירת הריביות וההצמדות והוצאות המשפט במסגרת תיק ההוצל"פ.

הגם שיש ספק אם הנתבעת עצמה אכן קיבלה "זימון כדין" לישיבת ביה"ד שבה ניתן פסק הדין ע"י כב' השופטת פוגל, ברי לי כי "כתב התביעה" נמסר כדין לנתבעים, אשר גם היו מיוצגים בשעתו ע"י עו"ד דולב, שטענה לפני ביה"ד כי הם ניתקו עמה קשר וככל הנראה עזבו את הארץ.

הנתבעת במזיד אפוא, או לפחות ברשלנות חמורה, נמנעה מלהתעניין כל אותם שנים ארוכות בגורל התביעה נגדה, וזו החלה לעניין אותה רק משעוכבה יציאתה כעת מהארץ.

השאלה העומדת להכרעה היא, האם די בהיעדר הזמנה פורמלית לישיבת ההוכחות בה ניתן פסה"ד כדי להצדיק ביטול פסה"ד, בנסיבות שבהם ברי כי הנתבעת עזבה את הארץ תוך שהיא מתחמקת במודע מאימת הדין. לדעתי, בנסיבות הנוכחיות שעה שהגב' עובדיה ידעה היטב על קיום ההליך בביה"ד, ולדבריה רק התרשלה בטיפול בו שעה שסמכה על בעלה שיעשה כן, אין היא יכולה לאחר שנים ארוכות לחזור ולדרוש כי ביה"ד יבטל את פסה"ד. הגעה לכל תוצאה אחרת תביא לכך ש: "יצא חוטא נשכר".

אם בכל זאת, החלטתי כי דין פסה"ד להתבטל כנגד תשלום הוצאות, בד בבד עם התניית תנאים נוספים, עשיתי כן מאחר וגישתם של בתי הדין לעבדה מבוססת בעיקרה על שיקולים של "תועלת וצדק" (תע"א (נצ') 1874/03 המעסיקים בע"מ נ' לואבנה מרודאן, פס"ד מיום 18.7.10, מפי כב' השופטת קציר). שכן, אי ביטול פסה"ד במקרה דנן עלול לגרום "עיוות דין" (ר' בש"א 145/99 מרציאנו משה נ' מזרחי דניאל, סע' 6-5 להחלטה מיום 14.10.99). עיוות הדין עלול להיגרם משני נימוקים: האחד, פסה"ד ניתן כנגד ארבעת הנתבעים "ביחד ולחוד", כאשר לא ברור שאכן חלקה של הנתבעת דנן (שיתכן ולא היתה המעבידה של התובע), אכן עולה כדי החיוב בכל הסכום. והשני, קיימים ארבעה נתבעים, ואין זה כאמור בטוח כלל ועיקר כי דוקא גב' עובדיה היתה המעבידה של התובע.