תע"א 2581-09.15 יולי 2014

פסק דין

בפנינו מונחות תביעותיהן ההדדיות של הצדדים הקשורות לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת ולסיומה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. הנתבעת, חברה המספקת שירותי אבטחה ושמירה, התקשרה עם משרד הביטחון בחוזה לאספקת שירותי אבטחה ובידוק במעברים הביטחוניים.

2. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מחודש 1/2006 ועד לחודש 1/2008 בתפקיד מאבטח במחסום שער אפרים הנמצא בסמוך לישוב טייבה.

3. הנתבעת חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, ומשכך חלים על היחסים שבין הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), וכן צו ההרחבה בענף (להלן: "צו ההרחבה").

4. בתחילת העסקתו ועד לחודש 6/2007 השתכר התובע סך 38 ₪ לשעת עבודה.

5. ביום 28.6.07 חתם התובע על "כתב הצהרה הסכמה והתחייבות" בו הוארכה ההתקשרות בינו לבין הנתבעת לתקופה של 18 חודשים וכן הועלה שכרו לסך 55 ₪ לשעה כולל "כל מרכיבי התנאים הסוציאליים על פי חוק (הבראה, חופשה) וכן תשלומים נלווים" (להלן: "ההסכם").

6. עוד נקבע בהסכם זה, כי במידה והתובע יפסיק את עבודתו טרם סיום תקופת ההתחייבות, הוא מחויב לשלם לנתבעת סך 1,500 ₪ לכל חודש עד לתום תקופת ההתחייבות (להלן: "הקנס"). להסכם זה נלווה מסמך נוסף עליו חתם התובע, מאותו תאריך, בו נכתב כי תוקפו של ההסכם הוא 18 חודשים.

7. ביום 11.2.08 פנה התובע לנתבעת והודיע על רצונו להעתיק את מקום מגוריו לעיר באר שבע עקב מצוקה כלכלית אליה נקלע. במכתבו, ציין התובע כי הוא מעוניין להשתלב כמאבטח במעברים הדרומיים. לטענתו, על אף פניותיו החוזרות ונשנות, הוא לא נענה ועל כן, הודיע ביום 13.2.08 למנהל היחידה על כוונתו לעזוב את העבודה, תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש.