תע"א 11586-08.21 אוגוסט 2014

לפניי תביעת התובע, עובד בענף הבניה, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

המסגרת העובדתית, ההליכים בתיק וטענות הצדדים בתמצית

הנתבעת 1 (להלן: "אודר הנדסה") היא חברה העוסקת בענף הבניה והיא בבעלות הנתבעים 2 ו-3.

התובע החל לעבוד באתר של אודר הנדסה בחודש 1/2004 וסיים עבודתו בחודש 7/2007. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם עבד ברציפות במהלך כל התקופה.

חברת אודר הנדסה הוציאה עבור התובע היתר כניסה לישראל ודיווחה על עבודתו למדור התשלומים של שירות התעסוקה (צורף כנספח ט' לתצהירו של הנתבע 2, מר אריה גבאי). כעולה מתלושי השכר, חברת אודר הנדסה העבירה תשלומים עבור הזכויות הסוציאליות של התובע (פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים) למדור התשלומים של שירות התעסוקה מידי חודש (תלושי שכר לדוגמה צורפו לתצהיר התובע) זאת התאם להוראות הסכם 1968 (סעיף 19 בפרק י"ג), החוק ליישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה-1994.

ביום 18.11.2008 הגיש התובע כתב תביעה נגד חברת אודר הנדסה ונגד שני בעלי המניות של החברה.

אודר הנדסה הגישה כתב הגנה שבו טענה להיעדר יחסי עובד ומעביד ולכך כי חברה בשם "מ.ה.ג. עידן הקבלנות והבנין בע"מ" (להלן: "עידן הקבלנות") היא שהעסיקה את התובע. לטענת חברת אודר הנדסה, התובע היה עובד של עידן הקבלנות שאף שילמה לו את שכרו במהלך כל התקופה, זאת בהתאם להסכם מיום 5.1.2004 שנחתם בין אודר הנדסה לבין עידן הקבלנות והקובע כי האחרונה תספק כוח אדם לאודר הנדסה.

לפיכך הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שבו צורפה גם עידן הקבלנות כנתבעת נוספת.

עידן הקבלנות הגישה כתב הגנה שבו טענה כי התובע לא הועסק על ידה מעולם.