תנ"ג 7528-12-13

זוהי בקשה להורות למשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב") לקיים את צו בית המשפט ככתבו וכלשונו .במסגרת זו עתר המבקש להמציא לידיו את כל המסמכים בצירוף תצהיר ערוך בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולפיו מסמכים אלה מקיימים באורח מדויק את החלטת בית המשפט, וכן המצאת כל המסמכים ללא מחיקות כלשהן.

רקע עובדתי

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה לגילוי ועיון במסמכים מכח סעיף 198א לחוק החברות וזאת על מנת לבחון אפשרות להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק כנגד נושאי משרה בבנק ועובדי הבנק (להלן: "בקשת הגילוי"). במסגרת בקשת הגילוי טען המבקש שאלה קיבלו החלטות שונות בדבר העמדת אשראי ל"מקורבים" ו"ידידים" של בעלת השליטה או של נושאי משרה בכירים בבנק וכן ללווים אחרים תוך הפרה של נהלי הבנק ונהלים בנקאיים תקינים שקבע בנק ישראל. בדיון שהתקיים בפניי התברר כי קיים דוח ביקורת סופי של בנק ישראל שככל הנראה הוכן רק לאחר תחילת הדיון בבקשה, ובמסגרת הדיון הצהיר ב"כ המבקש שהוא מגביל את בקשת הגילוי למסמכים רלוונטיים לעניין מעריב ופטרוכימיים בלבד.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הוריתי על הגשת הדוח הסופי לעיוני וכן הוריתי לבנק להמציא לי במעטפה סגורה את המסמכים המבוקשים.

בהמשך ולאחר עיון בכל אלה קבעתי בהחלטתי מיום 10.11.2014 שהמסמכים הינם רלוונטיים לזירת המחלוקת, דחיתי את טענת המשיב שאין לחשוף מסמכים אלה בשל קיומו של חיסיון בנקאי והפגיעה שעלולה להיגרם מחשיפת המסמכים בשני הלקוחות דנן (מעריב ופטרוכימיים) שאינם צד להליך. עוד קבעתי שמדובר בחיסיון יחסי ועוד כהנה וכהנה קביעות כפי שפירטתי בהחלטה ארוכה שמשתרעת על פני כ-20 עמודים. בסופו של דבר הוריתי כאמור לבנק להעביר לעיון המבקש עותק של המסמכים המבוקשים (ראו סעיף 64 להחלטה) וזאת תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, הוספתי וקבעתי שהמסמכים יהיו חסויים כלפי צדדים שלישיים וימסרו למבקש בכפוף לחתימתו על כתב סודיות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, זו נדונה בפני כב' השופט נ' הנדל (ראו רע"א 8410/14 בנק הפועלים בע"מ נ' הרפז (6.5.2015) (להלן: "החלטת בית המשפט העליון")) אשר החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

בית המשפט העליון חילק את הדיון בפניו לשתי סוגיות, האחת לעניין המסמכים המבוקשים (ראו סעיף 5 להחלטת בית המשפט העליון) וקבע:

"מעיון בהחלטה עולה, כי בית המשפט קמא קבע כי המשיב העמיד תשתית ראייתית ראשונית (...) סבורני כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא במסגרת הביקורת הערעורית על ההחלטה הנידונה".

בהמשך לקביעה זו, דן בית המשפט העליון בעניין הדוח הסופי ומסקנתו הייתה שונה מהמסקנה אליה הגעתי, זאת הואיל והדוח הסופי לא נכלל כלל במסגרת רשימת המסמכים המבוקשים שכן דבר קיומו לא היה ידוע למבקש בעת שהגיש את בקשת הגילוי. התוצאה היא שבית המשפט העליון קבע (סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון):

"... על הבנק להעביר לעיון המשיב את המסמכים המבוקשים, אך לא את הדו"ח הסופי...".

דיון

החלטת בית משפט זה בדבר חובת המשיב להעביר לידי המבקש את המסמכים נשוא בקשת הגילוי, היא החלטה ברורה שאינה דורשת ואינה מצריכה פרשנות כלשהי.