תמצית הכרעת דין בתיק פ 6956/05

1. על פי כתב האישום הטריד במהלך 2004 ובראשית 2005 הטרדות מיניות מילוליות שתיים ממזכירותיו, ובכך עבר על חוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח - 1998.
2. הנאשם מכחיש בתוקף ובעקביות את העבירות המיוחסות לו.
3. מעבר למחלוקת באשר לעצם ביצוע העבירות, מערכת עובדתית רחבה מוסכמת על ב"כ הצדדים.
4. למרות שכתב האישום מתייחס להטרדת שתי מזכירות, העידו בהקשר זה שלוש מזכירות. אכנה אותן לפי סדר עבודתן הכרונולוגי במשרדו של הנאשם בשמות אלפא, ביתא וגמא. הודעתה של אלפא לא התגבשה לאישום, ביתא היתה המזכירה השניה וגמא היתה השלישית. למרות שהיא אחרונה מבחינה כרונולוגית, היא הראשונה שהתלוננה נגדו, ב - 7.4.05, כחודשיים לאחר פיטוריה.
5. החקירה התנהלה במרחב ירקון. קצינת החקירות, פקד קרן בן מרדכי, היתה הממונה על החקירה. החוקרת בפועל היתה רס"ר מיכל שור.
6. החקירה לא היתה ממצה - מחדלי החקירה; למרות שגם מסרה שמות של עדים ועובדי המשרד, נחקר רק המתמחה עלא ב - 19.4.05, לאחר שלנאשם היה כבר מידע כלשהו שהוגשה נגדו תלונה. לא נערכו עימותים ובדיקות פוליגרף, למרות שהנאשם ביקש לעשות כן.
7. מחדלי החקירה נבדקו. לגבי חלקם מצאתי שיש בהם משום פגם, בעיקר אי חקירת עדים ואי עריכת עימות. לא מצאתי שהיה בפגמים לפגוע בהגנת הנאשם, באופן שמצדיק ליתן בהם משקל ראייתי לרעת התביעה.
8. הסנגור הצהיר בסיכומיו שהאמרות שמייחסות ביתא וגמא לנאשם הן בגדר "הטרדה מינית מובהקת". למרות זאת נסקר הפן המשפטי: תכלית החוק, המוסיף על חוק העונשין, לשמור על כבוד האדם, חירות, פרטיות ושוויון בין המינים.

סעיף 3(א)(6) לחוק פורס הגנה מיוחדת על עובדים מפני הטרדות הממונים עליהם במסגרת יחסי עבודה תוך ניצול מרות.

            הפסיקה מרחיבה ומתייחסת ליצירת סביבת אוירה עכורה עד עוינת, שנוצרת בסביבת העבודה כתוצאה מהערות ובדיחות בעלות תוכן מיני. הפסיקה מכירה בקושי של הקורבן להתלונן, מפחיתה מערכו הראייתי של שיהוי בהגשת תלונה וקובעת שאי הבעת חוסר עניין בהצעות מטרידות ואפילו הבעת שביעות רצון ממקום העבודה, שמביע עובד מוטרד - לא מאיינים את ההטרדה כעברה ואינם ממוטטים, בהכרח, את אמינותו של העובד המוטרד, המחליט לאחר זמן להגיש תלונה.

10. כללים אלו שימשו אות כאבן בוחן מבחינת התנהגותן ואמינותן של העדות אלפא, ביתא וגמא. פרק מיוחד יורחב לעדותה של גמא, שאמינותה היתה יעד עיקרי למתקפת ההגנה. ייאמר כבר כאן שבהתנהלותה, אכן, נמצאו פגמים והסכמתי עם הסנגוריה שהיא החוליה החלשה בשרשרת ראיות התביעה.
11. בחינת אמינותן של עדות התביעה, אלפא, ביתא וגמא, משקפת הסלמה בהתנהגות הנאשם.

אלפאעבדה כשנתיים, סיפרה על הטרדות במדרג חומרה נמוך ביותר. היא היתה מזכירה ברמה טובה. אלפא הרשימה אותי כאדם בעל עקרונות ואופי אסרטיבי. היא ידעה להציב גבולות ובהתנהגותה לא אפשרה לנאשם לעבור אותם. גם במעט שהרשה הנאשם לעצמו - סטה מן השורה, היא לא הגיבה והוא לא החמיר את רמת ההטרדות. אלפא הרגישה שהאווירה שיצר הנאשם לא היתה חברית וגם לא אבהית. היא עזבה על רקע התנהגות, איך לומר, לא מנומסת וחסרת ריסון של הנאשם, שעליה יפורט. אישיותה והתנהלותה של אלפא הגבילו את הנאשם, ולכן האינטראקציה ביניהם היתה שונה מזו שהתפתחה בינו לבין ביתא וגמא, שאחריה. שתיהן קורצו מחומר אחר. בעובדה שהתנהגות הנאשם כלפי אלפא לא הסלימה אין לתמוך בהכחשת הנאשם. אלפא לא התלוננה ולא התכוונה לעשות כן. כשהוזמנה אמרה אמת מדודה, שלא כוונה להחמיר עם הנאשם. האמנתי לאלפא ללא סייג ונתתי לעדותה משקל ראייתי מלא.

ביתא - לאחר חפיפה עם אלפא, במהלכה לא שמעה על הטרדות, המשיכה ביתא בעבודה במשרד זמן קצר ביותר, כחודשיים בלבד. ביתא הודתה שהתנהלותה התחילית יכולה להיחשב כשיתוף פעולה, היא צחקקה לשמע הערותיו המטרידות ואפילו הסבירה לו הבדלים בין סוגי חזיות. ביתא "התפוטרה" על רקע טעויות שטעתה בביצוע תפקידיה כמזכירה. ביתא הודתה שאלמלא התנהגותו המעליבה והפוגעת של הנאשם, ייתכן מאוד שהיתה ממשיכה בעבודה, למרות ההטרדות. היא סיפרה על שתי נגיעות בעלות אופי מיני, הסכימה שלאחת מהן אפשר ליתן הסבר תמים כהכרת תודה על עבודה מאומצת שהשקיעה.

התקשרה למשרד לבקש את יתרת שכרה. כך איתרה גמא, שלא הכירה אותה, את מספר הטלפון שלה. ביתא עזבה באחת, לא התכוונה להתלונן, עד שקיבלה פניה מגמא. האמנתי לביתא, השוויתי הודעתה, נ/4, לעדותה בביהמ"ש, מצאתי עקביות, נקיה מפגמים, ואמינות כנדרש.

גמא - נחקרה פעמיים, הודעותיה לא הוגשו. אני משוכנעת שבדומה לביתא סבלה עלבונות קשים והטרדות קשות מתחילת עבודתה במשרד, בספטמבר 2004. המשיכה לעבוד ולא סיפרה עד שהנאשם החליט לפטר אותה והודיע לה על כך בחודש דצמבר. רק אז שיתפה את מקורביה (בן זוגה וחברותיה) ואז החליטה לנקוט בצעדים, שפורטו בהרחבה בגוף הכרעת הדין. דיון בשאלה למה המשיכה לעבוד ולספוג, כמוהו כדיון בכל התנהלותה, מחייב התייחסות לנסיבותיה: רמה אישית ממוצעת, השכלה בסיסית, חוסר מיומנויות מיוחדות. לאחר תקופת האבטלה הארוכה התקבלה לעבודה ולא רצתה להפסיד את משרתה. בכתה במשרד בגין העלבונות, כגון: "מטומטמת", "דפוקה" וכיוצא באלה, לא בכתה בגין ההטרדות.

לגישתי, יש בפגיעתם של "עלבונות סתם", שאינם עברה קשה, משפילה וכואבת יותר מהטרדות בעלות אופי מיני.