תמיר נ' שפירא

פסק דין

בפני תביעה כספית בגידרה עתר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו סך של 86,037 ₪ אשר לגירסתו שילם לנתבע עקב טעות וכי הנתבע מסרב להחזירם בנסיבות העולה כדי מעילה באמון וגזל.

א.גירסת התובע בקליפת אגוז

1.התובע טוען כי ביום 18.6.08 לווה מן הנתבע סך של 77,400 ₪ והתחייב להשיב לו סך 80,000 ₪ המהווים את קרן ההלוואה וריבית לתקופה של שלושה חודשים (להלן: "ההלוואה הראשונה").

עם קבלת ההלוואה מסר התובע לנתבע המחאה על סך 80,000 ₪ שזמן פירעונה 19.9.08 אשר כובדה ונפרעה במועדה (להלן: "ההמחאה הדחויה").

2.לגירסת התובע במחצית השנייה של חודש אוגוסט 2008 אושרה לו הלוואה בנקאית, וכי באותו מועד שכח שמסר לנתבע את ההמחאה הדחויה ומשכך מסר לנתבע המחאה נוספת בסך 80,000 ₪ שזמן פירעונה ליום 20.8.08 (להלן: "ההמחאה מיידית") אשר נפרעה גם היא על ידי הנתבע.

3.התובע מוסיף וטוען "למען גילוי נאות" כי קיבל מן הנתבע הלוואה נוספת בסך 140,000 ₪ לצורך השלמת תשלום דמי פינוי לדייר (להלן: "ההלוואה הנוספת") וכי השיב לנתבע את סכום ההלוואה הנוספת בשתי המחאות על סך 40,000 ₪ ו-101,500 ₪ אשר שתיהן נפדו על ידי הנתבע.

4.התובע חזר וטען כי מחמת "טעות אנוש" מסר לנתבע שתי המחאות על סך 80,000 ₪ כל אחח לפירעון ההלוואה הראשונה.

ב.עיקרי גירסת הנתבע:

1.בכתב הגנתו כפר הנתבע בגירסתו הבסיסית של התובע לפיה ההמחאה המיידית מגלמת תשלום כפול של פירעון ההלוואה הראשונה וטען כי ההמחאה האמורה ניתנה לו עבור סכום נוסף שהנתבע הילווה לתובע במזומן.

2.הנתבע הוסיף וטען כי תביעתו המופרכת של התובע מהווה חוליה נוספת בניסיונותיו של התובע לקבל ממנו כספים שלא כדין מן הנתבע.

3.הנתבע מוסיף וטוען כי מתכונת ההלוואות בינו ובין התובע היתה כדלקמן: הנתבע היה מבקש בחשבון הבנק שלו הלוואה או אשראי בהתאם לצרכי התובע מפקיד בחשבונו את השיק שמסר לו התובע כממסר דחוי ומוציא שיק נגדי לתובע או למי שהתובע ביקשו ומשכך לא היה על התובע להמתין לאישור הלוואה בנקאית כנטען על ידו.

בנתון לכך טען הנתבע כי גירסת התובע לפיה נשכח ממנו כי מסר כבר שיק לנתבע בגין ההלוואה הראשונה הינה מיתממת ומגוחכת.

4.בהתייחסו להמחאה המיידית טען הנתבע כי זו ניתנה לו על ידי התובע תמורת מזומנים שנתן לתובע.

אשר להלוואה הנוספת טען הנתבע כי סכום זה בסך 140,000 ₪ שולם על ידו כדמי פינוי דירה אשר הושתו על התובע וכי התובע השיב לו כנגד הלוואה זו סך של 141,500 ₪.

ג.דיון וממצאים

1.נטל הראיה

על התובע, בבחינת "המוציא מחברו" נטל הראיה להוכיח את גירסתו הבסיסית דהיינו, כי מסר לנתבע את ההמחאה המיידית עקב שכחה וכי האחרון פרע אותה שלא כדין ומחזיק בסכומה בבחינת גזלן.

2.מערכת האשראים בין בעלי הדין

1.התובע גרס בעדותו כי קיבל מן הנתבע שתי הלוואות בלבד (סעיפים 2 ו-9 לתצהירו ועדותו בעמ' 5 שורות 28-32).