תמיר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לקיצור פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 4.10.11, ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק תאונה מספר 33393/11 לפיו, נחשד המבקש בגרם תאונת דרכים בגין אי ציות לתמרור ב- 37 ונהיגה בקלות ראש.

ביום 24.10.11, טענו הצדדים בפני,ותיק החקירה הוגש לעיוני.

לטענת ב"כ המבקש, הקצין הפוסל נימק את החלטתו בכך שהמבקש הנו נהג חדש,ללא כל נימוק נוסף.

לשיטתו, אין בעובדה זו כדי להצדיק את פסילתו למשך 60 יום ותקופת הצינון המתאימה במקרה זה הנה 30 יום בלבד.

ב"כ המשיבה מצידה התנגדה להחזרת הרישיון וטענה כי לאור נסיבות התאונה אין כל מקום לקצר את פסילתו המנהלית של המבקש וזאת גם בשים לב לעובדה כי היה ויורשע המבקש בסופו של יום, תוטל עליו פסילה בפועל שלא תפחת מפסילת המינימום של 3 חודשים הקבועה בחוק.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 3.10.11, בסמוך לשעה 23:20, נהג המבקש ברכב בתל אביב, ברחוב הגדוד העברי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב צ'לנוב, לא ציית לתמרור ב- 37 המוצב על המדרכה הימנית, נכנס לצומת ופגע ברכב המעורב, שנסע אותה עת ברחוב צ'לנוב, מכיוון דרום לכיוון צפון ומימין לשמאל לכיוון נסיעת המבקש.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו הנהג המעורב, אשר טופל בחדר המיון בבית חולים איכילוב ושוחרר באותו לילה וכן ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

המבקש, בהודעתו במשטרה, הודה כי הבחין ברכב המעורב המתקרב לצומת, אך " מסתבר שלא הערכתי נכון את המרחק של רכב המונית שהגיע מצד ימין שלי...כשנכנסתי לצומת שמתי לב שהמונית קרובה מאוד לצומת.." – ראה שורות 19-23 להודעתו.

בשלב זה של הדיון, די בדו"ח הפעולה, בסקיצה שערך הבוחן, עדות הנהג המעורב, עדות הנוסע ברכב המבקש וכן בדברי המבקש עצמו, כאמור לעיל, כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לקרות התאונה.

מסוכנות

מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קבע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המבקש נוהג משנת 2011 בלבד ואין ולחובתו הרשעות קודמות.