תמיר נ' הרמן

פסק דין

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש בבית המשפט לתביעות קטנות, התביעה הנדונה נגד הנתבע על סך של 32,000 ₪. התביעה הוגשה בגין שליחת פרסומת לתובע ללא הסכמתו ובניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת" או "החוק").

טענות התובע

לטענת התובע, הנתבעת היא עסק המספק שירותי בית דפוס דיגיטלי למדבקות ולשקיות זרעים ממותגות, הנמצאת בבעלות הנתבע, והמפרסמת באינטרנט באמצעות הפצת SPAM. לטענת התובע, החל מיום 28.3.12 ועד ליום 31.10.12, שיגרה הנתבעת מעל 35 דברי פרסומת לתובע וזאת באמצעות 35 הודעות דואר אלקטרוני הכוללות דברי פרסומת, ו- 4 הודעות המבקשות את אישורו של התובע לקבל הודעות פרסומיות.

עוד טען התובע, כי ביום 28.3.12 שלח הודעת דואר חוזרת וביקש מהנתבע להפסיק לשלוח אליו "דואר זבל". לאחר שהמשיך לקבל "דואר זבל" שלח התובע מכתב ביום 27.4.12 וביקש ממנו להסיר מרשימות התפוצה כל כתובת מייל השייכת לשם המתחם tamir.co.il. לטענתו הנתבע שלח אליו 32 "הודעות זבל" לאחר שכבר נדרש לא לשלוח מיילים פרסומיים.

לטענת התובע, דבר הפרסומת לא כלל את המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה או בכלל ולא נכללו דברי המפרסם בהודעה ואף לא צוינה האפשרות או ניתנה האפשרות להסרה מרשימת התפוצה של הנתבעת, ובכך הפרה הנתבעת גם את סעיף ה1 לחוק על שלושת תתי סעיפיו. לטענת התובע, דברי הפרסומת נשלחו למרות שהתובע לא נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דבר פרסומת.

עוד לטענת התובע, בהתאם להוראות סעיף 30א (י) (1) לחוק רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל בניגוד להוראות החוק וזאת מבלי לגרוע מזכותו לקבלת פיצוי נזיקי.

לאור האמור עתר התובע לחייב את הנתבע בסך של 1,000 ₪ עבור אחת מ- 35 הודעת זבל שנשלחו לו. עוד עתר התובע לנזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪. לצורכי התביעה הנדונה העמיד התובע את תביעתו על סך של 32,000 ₪.

טענות הנתבע

טענתו העיקרית של הנתבע היא, כי במקרה הנדון אין יריבות בינו לבין התובע וכי ההודעות נשלחו על ידי חברת LTP הנדסה בע"מ (להלן: "החברה"). לעניין זה טען הנתבע כי התובע לא ביקש להרים את מסך התאגדות. עוד טען הנתבע, כי בניגוד לנטען על ידי התובע בכתב התביעה, הנתבע אינו הבעלים של החברה. לעניין זה צירף הנתבע לסיכומיו דוח רשם החברות.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי החברה מאתרת כתובות דואר אלקטרוני אשר מפורסמות לציבור הרחב ברחבי האינטרנט ושולחת הצעה לכתובות שאיתרה לקבל מידע אודות שירותיה. לטענת הנתבע מדיניות החברה היא לנקוט ברגישות כלפי מדוורים בכך שמציינת כי יש באפשרות הנמען שלא לפתוח המייל אם לא מעוניין בכך, ומזכירה למכותב כי הבחירה בידיו. עוד ציין כי ככל שהנמענים מעלים התנגדות לקבלת הדיוור, מפסיקה החברה את יצירת ההתקשרות עימם.

עוד טען הנתבע כי התובע מחזיק מספר רב של כתובות מתוך כוונה ברורה להגדיל את נזקיו, על מנת שיוכל להציגם בהיקפים גדולים, וכי התובע הפך את התביעות מהסוג התביעה הנדונה למקור הכנסותיו. לעניין זה הפנה הנתבע בסיכומיו לפסק הדין בעניין תא"מ (שלום ת"א) 2524-08-12 דורון תמיר נ' ישר-אובוז נכסים ואחזקות בע"מ (מיום 14.10.13, פורסם במאגרים המשפטיים, להלן: "פסק הדין בעניין ישר-אובוז").

לטענת הנתבע בניגוד לטענתו של התובע הרי שמעיון בטבלה, אשר צורפה לכתב התביעה מטעם התובע מעלה כי חלק מההודעות כלל לא נשלחו לתובע, וכי הודעות מספר 33, ו- 38 נשלחו על ידי התובע בעצמו. על כן טוען הנתבע ענייננו של המקרה הנדון ב- 18 הודעות דוא"ל אשר נתפסו על ידי 8 כתובות דואר אלקטרוני שונות על ציר זמן של חצי שנה.

עוד טען הנתבע כי בקשתו של התובע להפסקת הדיוור נשלחה רק מכתובת דואר אלקטרוני אחת וכי לאחר אותה פניה הפסיקה הנתבעת לשלוח מיילים לכתובת זאת. על כן טוען הנתבע כי המדובר בהודעות מעטות, אשר נשלחו על ידי החברה בתום לב.

עוד טען הנתבע כי התובע יכול היה להימנע באמצעים פשוטים וללא עלות מקבלת ההודעות הנ"ל על ידי כך שהיה מפעיל בתוכנת הדוא"ל את חוסם "דואר הזבל", אולם הוא לא עשה כן ובכך הגדיל את נזקו.

תשובת התובע

התובע הגיש סיכומי תשובה במסגרתם טען, בין היתר, כי פסק הדין בעניין ישר אובוז אינו פסק דין מנחה, בייחוד עת הוגש ערעור על פסק הדין.

עוד טען התובע בסיכומי התשובה כי אין כל איסור בפסיקה או בחוק להחזיק ביותר מכתובת מייל אחת.

דיון והכרעה

טענת הנתבע להעדר יריבות