החלטה בסוגיית מסמכי הזיהוי הדרושים לצורך ביצוע בדיקת רקמות

מחלוקת בסוגיית מסמכי הזיהוי הדרושים לצורך ביצוע בדיקת הרקמות בתביעה להצהיר על אבהות המבקש 1 ואימהות המבקשת ,2 ביחס לקטין כבן 3 שנים.

רקע עובדתי

1. המבקשים הם בני זוג שנישאו זה לזו ביום 14.9.22, ועל פי הנטען בתביעה מתגוררים יחד "...בתחום ירושלים, באזור ..... הם בדווים ומתגוררים בסככות ואוהלים בצידו הדרום מזרח של מחסום ..." (סע' 13(ד) לתביעה).

    

2. המבקש – הוא אזרח ישראלי, מוסלמי, רשום כנשוי מיום 2022... ותחת שמו לא רשומים ילדים; בכתב התביעה נטען כי הוא "תושב קבע, מתגורר כל הזמן עם בני משפחתו בתחום ירושלים באזור..." (סע' 1 לתביעה).

    

3. המבקשת – מוסלמית, ללא תעודת זהות ישראלית בתוקף, רשומה כנשואה מיום 2019... ותחת שמה רשום קטין אחר יליד 2018 מנישואיה הרשומים עם אחר; בכתב התביעה נטען כי המבקשת "תושבת האזור" (סע' 2 לתביעה) וכי תלויה ועומדת בעניינה בקשה שהגיש המבקש לאחמ"ש (סע' 12 לתביעה).

    

4. הקטין – כבן שלוש כיום, בעניינו הוגשה "תעודת לידת חי" ממשרד הפנים המעידה על לידתו בישראל (על פי הנטען בתביעה הקטין נולד בבית חולים "מקצאד" בירושלים).

    

   טענות הצדדים

    

5. המבקשים פירטו בתביעתם את נסיבות לידתו של הקטין, שנולד עם תאום שנפטר (לאחר כחודש ימים מהלידה), שהובילו לטענתם לעיכוב המבקש בפנייתו למשרד הפנים לצורך רישומו כאבי הקטין. לאחר שכבר פנה המבקש למשרד הפנים הוא נדרש תחילה להוכיח את מרכז חייו, ולאחר מכן התבקש להמציא פסק דין הצהרתי לצורך הרישום של הקטין כבנו, ולפיכך פנו המבקשים בתביעתם דנן.

    

6. יוער כבר עתה כי המבקשים הלינו בכתבי טענותיהם על התנהלות פקיד הרישום - טענות מעין אלה, אין מקומן במסגרת ההליך דנן, שנועד כאמור לקבוע אבהות ואמהות על הקטין, ומכל מקום, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בטענות כנגד פקיד הרישום.

    

7. ב"כ היועמ"ש הבהירה בעמדתה מיום 29.1.26 כי מאחר ומדובר בעניין של סטטוס ויש בקביעת האבהות השלכות על מעמד הקטין בישראל, הרי שלצורך הוכחת קשרי המשפחה הנטענים, יש לבצע בדיקת רקמות למבקשים ולקטין, ואין להסתפק בראיות פחותות יותר.

    

8. יחד עם זאת, לשם ביצוע בדיקת הרקמות, דרשה ב"כ היועמ"ש כי המבקשים ימציאו מסמכים מזהים בהתאם לתקנות מידע גנטי ותקנות בית המשפט למשפחה, כדלהלן: למבקש - תעודת זהות תקפה (ישראלית); למבקשת - תעודת זהות פלסטינית; ולקטין - דרכון פלסטיני תקף או לחילופין תעודת לידה פלסטינית בצירוף תמונה עדכנית (ראו: סע' 7 ו-12 לעמדת ב"כ היועמ"ש מיום 29.1.26).

    

9. המבקשים התנגדו לדרישות ב"כ היועמ"ש להמצאת המסמכים המזהים בעניינו של הקטין, אשר לדבריהם מפנה אותם לרשום את הקטין במרשם הפלסטיני באופן שיקשה על עניין רישומו של הקטין במרשם הישראלי ויידרש הליך אחמ"ש ממושך שאורך שנים; מעבר לכך הלינו על התנהלות משרד הפנים שהובילה לצורך בפסק דין הצהרתי דנן; וטענו כי גם לפי תקנה 143(1) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן – "תקנות בימ"ש למשפחה") כל שנדרש ביחס לקטין שנולד בישראל ולא נרשם במרשם הוא הודעת לידת חי, כפי שהמציאו בהליך דנן; וכן נקבע בס"ק (3) כי מסמכי הזיהוי על פי סעיף זה יתבקשו רק "אם ניתן" להמציאם; לפיכך, התנגדו להמצאת דרכון פלסטיני או תעודת לידה לקטין לצורך בדיקת הרקמות. ראו: תגובתם מיום 2.2.26.

    

10. בתשובתה מיום 17.3.26 עמדה ב"כ היועמ"ש על דרישתה להמצאת מסמכי הזיהוי בעניין הקטין תוך שהפנתה לפסיקה ענפה שניתנה בעניין זה, המלמדת כי כל עוד לא הוכח על ידי המבקשים כי אין אפשרות סבירה ואובייקטיבית להמצאת מסמכי הזיהוי, לא ניתן להורות על אמצעי זיהוי חלופיים למסמכים שנדרשו להמציא על פי עמדתה המקורית. ב"כ היועמ"ש שללה בתגובתה את החשש שהעלו המבקשים לפיו רישום הקטין במרשם הפלסטיני ימנע קבלת מעמד בישראל - והבהירה כי טענת המבקשים לעניין זה אינה נכונה, וככל ותוכח אבהות המבקש על הקטין והיות והמבקש הוא אזרח ישראל יהיה זכאי הקטין לאזרחות ישראלית מכוח חוק האזרחות. עוד מצאה לנכון להבהיר כי ככל שהמבקשים יתקלו בקושי ברישום הקטין במרשם הפלסטיני והנפקת מסמכי זיהוי עבורו, המשיבה מוכנה לפנות למתפ"ש ולסייע בידי המבקשים ברישום הנדרש. לטענת המשיבה, מאחר ויש בקביעת האבהות בהליך זה להשליך על מעמד הקטין בישראל הרי שאין להקל ראש בחשיבות זיהוי ודאי של הקטין והימנעות מכל מחלוקת עתידית אפשרית ביחס לזיהויו; ולפיכך עמדה על דרישתה להורות למבקשים להמציא מסמך מזהה לקטין - קרי - דרכון פלסטיני או תעודת לידה פלסטינית.

     

11. בתשובתם מיום 25.3.26 המבקשים שבו על התנגדותם להמצאת אמצעי הזיהוי המבוקשים וחזרו וטענו כי באם ייערך רישום פלסטיני הדבר יסבך את עניין רישומו של הילד במרשם הישראלי; הם עמדו על כך שניתן לבצע הבדיקה הגנטית עם מסמכים מזהים להורים והודעת לידת חי לקטין בצירוף תמונה שתאומת במעבדה לבדיקת הרקמות בזמן הבדיקה, וכי אין זו הפעם הראשונה שבתי המשפט התירו בדיקת רקמות בנסיבות זהות (הפנו להליך אחר שהתנהל בבימ"ש זה בפני כב' הש' ברדנשטיין בתמ"ש 28278-09-25), מבלי שהפנו להחלטה קונקרטית במסגרתו.

     

    השאלה שבמחלוקת

     

12. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית מסמכי הזיהוי הדרושים בעניין הקטין לצורך ביצוע בדיקת הרקמות הנדרשת לשם הוכחת האבהות והאימהות הנטענת על ידם ביחס לקטין – המבקשת עומדת על המצאת דרכון פלסטיני או תעודת זהות פלסטינית, והמבקשים התנגדו להפנייתם לרישום הקטין במרשם הפלסטיני, אשר יסבך לטענתם את רישומו במרשם הישראלי.

     

13. המבקשים אמנם לא הביעו הסכמה מפורשת לביצוע בדיקת הרקמות, ואף טענו כי לביהמ"ש יש שיקול דעת האם לחייב את ההורים בבדיקה גנטית על פי נסיבות כל מקרה (סע' 6 לתגובתם מיום 2.2.26); אולם על פי הצעתם לקיים הבדיקה באמצעות מסמכים חלופיים (סע' 4 לתגובה מיום 25.3.26) ניתן ללמוד כי הם מסכימים עקרונית לביצוע הבדיקה, וחולקים כאמור רק על המסמכים הדרושים לביצועה.

     

14. משעה שהתביעה נתמכה בצילום תעודות זהות של שני הצדדים (תעודת זהות ישראלית למבקש ותעודת זהות פלסטינית למבקשת). ראו נספחים 1 ו-2 לתביעה; המחלוקת דנן נוגעת אפוא אך למסמכי הזיהוי בעניינו של הקטין הנדרשים לצורך הבדיקה.

     

    אופן קביעת אבהות וקשרי משפחה -המסגרת הנורמטיבית

     

15. קביעת אבהות או הורות מסורה לסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכוח הוראת סעיף 1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

     

16. בית המשפט למשפחה רשאי להכריע האם קביעת ההורות תעשה בדרך של בדיקה גנטית או בדרך אחרת, אולם בפסיקה נקבע כי דרך המלך להוכחת קשרי הורות הינה באמצעות בדיקה גנטית, אשר הוכרה כאמצעי מדעי יעיל פשוט ואמין להוכחת ההורות. ראו: בג"ץ 566/11דורון ממט מגד נ' משרד הפנים, סו(3) 493 (2014)‏;

     

17. על פי הדין הישראלי, אין לבצע בדיקה גנטית לצורך הוכחת הורות ללא צו של בית המשפט לענייני משפחה. ראו: סעיף 28א' לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000. (להלן – "חוק מידע גנטי");

     

18. בפסיקה עמדו על השלכותיה של בדיקה גנטית, אשר גוררת אחריה משמעויות כבדות משקל של קביעת סטאטוס ומערכת חובות וזכויות לא רק בין הצדדים לבין עצמם אלא כלפי כולי עלמא. ראו: ע"א 431/80גד רוזנברג נ' קרן חזן, לה(2) 742 (1981)‏; כפועל יוצא מכך, עמדו בפסיקה על החשש מפני הכשרת זהות באופן שגוי, אגב הכרעה בהליך שעניינו קביעת קשרי משפחה. ראו: רמ"ש (מחוזי באר שבע) 23700-03-25פלוני נ' היועצת המשפטי לממשלה(12.6.2025)‏; ועל החשיבות לצירוף מסמכי זיהוי מהימנים קודם לביצוע בדיקה גנטית, לצד האפשרות להקל בדרישות הזיהוי בנסיבות המתאימות. ראו: עמ"ש (מחוזי מרכז) 58061-02-25היועצת המשפטית לממשלה נ' ש. ס(3.7.2025), פסקה 16 לפסה"ד. (להלן- "עניין ש.ס.")

     

19. הדרישה למסמכי זיהוי לצורך ביצוע בדיקה גנטית, מקורה בתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע – 2010 (להלן- "תקנות מידע גנטי"), בהן נקבע כי:

    "החליט בית המשפט על מתן צו לבדיקה, יפרט בצו את שמות הנבדקים, סוג התעודה המזהה ומספרה וכן רשאי הוא לקבוע דרכי זיהוי נוספות ככל שיראה לנכון, בשים לב לנסיבות המצריכות זהירות מיוחדת בזיהוי וכן רשאי הוא, בנסיבות המקרה, להורות היכן תבוצע הבדיקה; היה הנבדק קטין, שגילו פחות משש עשרה שנים, יורה בית המשפט על צירוף תצלום של הנבדק שאושר על ידי המעבדה בעת עריכת הבדיקה וזיהויו על ידי דרכון תקף או תעודת לידה, אם יש לו; היה הנבדק עוּבָּר – תזוהה האשה הנושאת את העוּבָּר על פי תצלום עדכני ותעודה מזהה" (תקנה 2(א) לתקנות מידע גנטי).

     

20. כאשר אין "אפשרות סבירה" לזיהוי בדרך המתוארת בתקנה 2(ב) לתקנות מידע גנטי, קובעת תקנה 2(ג) לתקנות מידע גנטי כדלהלן:

     

    "לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה, או לחדש את תוקפה, רשאי בית המשפט לקבוע כל הוראה שיראה לנכון לעניין אופן זיהוי הנבדק".

     

21. המושג "תעודה מזהה" הנדרש לצורך ביצוע הבדיקה הגנטית ביחס למי שאינו אזרח או תושב ישראל- כבעניינינו אנו – הוגדר בתקנה 1 לתקנות מידע גנטי:

     

    "...דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינה שבה הוא אזרח או תושב, ולגבי מי שרשום במרשם האוכלוסין באזור – תעודת זהות שהונפקה בהתאם להסכם הביניים בין מדינת ישראל והרשות הפלשתינית, על ידי רשות מוסמכת באזור; לעניין זה, "האזור" – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;

     

22. גם תקנה 143(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א -2020, קובעת כי בעת הגשת תביעת אבהות או אמהות יש לצרף מסמכי זיהוי של הקטין נשוא הבקשה לצד הודעת לידת חי:

     

    "המבקש יצרף לתובענה תצהיר לאימות טענותיו העובדתיות וכן את המסמכים

    האלה לפי העניין:

    (1)הודעת לידת חי של הילד, אם הוא נולד בישראל ולא נרשם במרשם האוכלוסין;

    (2)תעודת לידה מאומתת כדין, אם הילד נולד מחוץ לישראל;

    (3)העתק מסמכי הזיהוי של מגיש הבקשה ושל הילד נושא הבקשה; וכן העתק מסמכי הזיהוי של צדדים נוספים לבקשה, אם ניתן.

    (4)מסמכים נוספים לפי העניין כמפורט בטופס 21 שבתוספת.

     

23. כן ניתן לביהמ"ש שיקול דעת לאפשר הגשת מסמכים חלופיים מטעמים מיוחדים שיירשמו, כפי שנקבע בתקנה 143(ג):

     

    "(ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שהוכח להנחת דעתו כי אין אפשרות לקבל תעודת לידה במדינת חוץ בנסיבות העניין, לאשר למבקש להגיש מסמכים חלופיים כפי שיורה בהחלטתו, המעידים על דבר הלידה, מועדה, מיקומה, זהות הנולד ופרטי ההורים במדינת המקור."

     

24. מתקנות אלה עולה באופן ברור כי נדרש זיהוי מהימן ככל הניתן של הצדדים לצורך בדיקה גנטית, באמצעות דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה, כאשר הודעת לידת חי אינה באה בגדרם של מסמכים המאפשרים זיהוי הקטין בהתאם לתקנות, בהיעדר תמונה מזהה או מספר מזהה לקטין; כן עולה כי לבית המשפט יש שיקול דעת להקל בהוראות לעניין אופן זיהוי הנבדק לצורך ביצוע הבדיקה, אולם זאת אך ורק במקרים בהם "אין אפשרות סבירה" להציג תעודה מזהה, כהגדרתה בתקנות. ראו: עניין ש.ס, פסקה 14 לפסה"ד.

    ‏

25. עיון בפסיקה מלמד כי ישנן גישות שונות בעניין המסמכים המזהים הנדרשים לשם ביצוע בדיקה גנטית להוכחת הורות ביחס לקטין חסר אזרחות או תושבות.

     

26. על פי גישה אחת נקבע, כי במקום בו ניתן לקבל תעודה מזהה מאת מדינה או רשות זרה, אזי קיימת אותה "אפשרות סבירה" (על פי תקנה 2(ג) לתקנות מידע גנטי), השוללת את סמכות בית המשפט לענייני משפחה לקבוע סדרים אחרים לשם זיהוי הקטין (ראו למשל: רמ"ש (מחוזי באר שבע) 23700-03-25פלוני נ' היועצת המשפטי לממשלה(12.6.2025); רמ"ש (מחוזי חיפה) 78914-09-25מדינת ישראל - משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה נ' אלמוני(21.10.2025)‏); רמ"ש (מחוזי ירושלים) 15180-11-25 היועצת המשפטית לממשלה נ' ר.ק (25.2.2026)

     

27. הגישה האחרת, מרוככת יותר, ולפיה יש לפרש את הביטוי "אפשרות סבירה" - על פי הנסיבות, ולהפעיל את שיקול הדעת המסור לבית המשפט לשקול מסמכי זיהוי חלופיים לצורך ביצוע בדיקת הרקמות גם במקרים בהם קיימת אפשרות טכנית להמצאת מסמכי הזיהוי הקבועים בחוק (ראו למשל: עניין ש.ס.; תמ"ש (משפחה פתח תקוה) 29533-10-24ע.א נ' היועצת משפטית לממשלה(30.3.2025)‏).

     

28. כפי שהובהר לעניין זה בעניין ש.ס.:

     

    "אם נבוא ונסכם את העולה מהפסיקה אותה הבאנו לעיל ואשר, לכאורה, פנים לה לכאן ולכאן, הרי שניתן לומר כי דרך זיהויו של הקטין הקטן מגיל 16 לצורך בצוע בדיקה גנטית קשרי משפחה תהא על דרך הכלל על ידי "תעודה מזהה" שהיא תעודה זהות, דרכון או תעודת לידה, היינו מסמכי רשות הכוללים מספר מזהה ותמונה, ואולם כאשר האפשרות להשגת תעודה מזהה אינה בגדר "אפשרות סבירה" קמה סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לקבוע דרכי זיהוי שונות. לסברתנו, וזה עיקר דברינו, מתוך הפסיקה הנזכרת עולה כי את הביטוי "אפשרות סבירה" יש לפרש על פי הנסיבות, רוצה לומר, כאשר החשש למעשה תרמית או הטעיה עולה נקפיד בדבר וכאשר חשש זה אינו נראה גבוה נקל בו ולא נטריח את הנבדקים לכתת רגליהן במציאת תעודה מזהה כאשר קיימים אמצעי זיהוי חלופיים."

     

29. יפים לעניין זה גם דברי כב' הש' נמרוד פלקס ברמ"ש (מחוזי ירושלים) 15180-11-25היועצת המשפטית לממשלה נ' ר.ק(25.2.2026), לפיהם:

     

    "דומני כי ההקשר החקיקתי, הוא פרק ה'1 וסעיף 28יז בחוק מידע גנטי, תשס"א - 2000, מלמד על תכלית הוראת תקנה 2(ג) בתקנות מידע גנטי. עסקינן בהוראות דין שתכליתן לברר את קשרי המשפחה של אדם, וכפועל יוצא מכך יצירת תיעוד מתאים אודות קשרים אלה. משמעות הדברים היא אפוא, לטעמי, כי עיקר הדברים הוא נכונות ומהימנות הזיהוי, תוך הימנעות מהטלת מעמסה מיותרת על בתי המשפט (אשר ידרשו לבצע את מלאכת הזיהוי המוטלת בדרך הרגיל על גורמים אחרים). ברם, מקום בו קיים טעם סביר שלא להציג תיעוד מזהה כאמור, נפתח הפתח לשימוש בסמכות בית המשפט לענייני משפחה לקבוע סדרי זיהוי אחרים".

     

30. כאן המקום לומר כי בעניין ש.ס. הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדחתה מאחר וכבר ניתן פסק דין המצהיר על אבהות באותו עניין והבקשה הפכה לתיאורטית, ולפיכך ההבדל בין הגישות השונות בפסיקה ופרשנות הוראת סעיף 2 לחוק מידע גנטי טרם הוכרע והושאר לעת מצוא. ראו לעניין זה דבריה של כב' הש' וילנר בבע"מ 43259-09-25היועצת המשפטי לממשלה נ' פלוני(30.11.2025):‏

     

    "משעה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין המצהיר על אבהותו של המשיב 1, הבקשה אינה רלוונטית עוד. אף אם מתעוררת בענייננו שאלה עקרונית (וספק אם אכן כך), הלכה היא כי בית משפט זה אינו נוהג להידרש לשאלות שאינן אקטואליות עוד, ושהדיון בהן הפך תיאורטי (ראו, מני רבים: בע"מ 1561/23 פלוני נ' פלוני, פס' 3 (22.3.2023); רע"א 8296/21 הכפר העברי - אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פס' 5 ((13.4.2022). משאלו הם פני הדברים, יש להותיר את שאלת פרשנותה של תקנה 2(ג) לתקנות מידע גנטי לעת מצוא".

     

31. הנה כי כן, על פי הגישה שהובעה בפסיקה לעיל, הרי שעל דרך הכלל יש לעמוד על מסמכי הזיהוי הדרושים על פי הדין; אולם, בהינתן טעם סביר שלא להציג תיעוד מזהה כאמור, יש לבית המשפט סמכות לשקול אמצעי זיהוי חלופיים.

     

32. כאמור, יש להכריע בשאלת המסמכים המזהים הנדרשים, בשים לב לנסיבות העובדתיות הייחודיות של כל מקרה. ראו גם: רמ"ש (מחוזי ירושלים) 34001-01-26היועצת המשפטית לממשלה נ' ו.ג(25.2.2026)‏, פסקה 8 לפסה"ד של כב' השופט נמרוד פלקס; ולפיכך אפנה להלן לבחינת הנסיבות שלפני.

     

    מן הכלל לעניינינו –

     

33. המבקשים לא התמודדו כלל עם הפסיקות אליהן הפנתה המשיבה בתשובתה מיום 17.3.26, ואך התנגדו להמצאת המסמכים בעניינו של הקטין אותם דרשה ב"כ היועמ"ש לצורך ביצוע הבדיקה, וטענו כי ניתן להסתפק במסמכי זיהוי חלופיים – מסמכים מזהים להורים והודעת לידת חי לקטין בצירוף תמונה שתאומת במעבדה בזמן הבדיקה.

     

34. כאמור בפסיקה שהוזכרה לעיל, על המבקשים מוטל נטל ההוכחה כי אין אפשרות סבירה להמציא האישורים האמורים, כאשר את המונח "אפשרות סבירה" יש לפרש על פי הנסיבות.

     

35. המבקשים לא הוכיחו כלל כי ניסו לפנות לרשות הפלסטינית לשם המצאת המבוקש ולא טענו כי נתקלו בקושי כלשהו בעניין זה.

     

36. ברמ"ש (מחוזי חיפה) 78914-09-25מדינת ישראל - משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה נ' אלמוני(21.10.2025)‏, נדחתה טענה דומה ונקבע על ידי כב' השופט חננאל שרעבי כי אין בהתנגדות לרישום במרשם הזר לכשעצמה לשמש טעם לסטייה ממסמכי הזיהוי הדרושים על פי החוק: "במקרה דנן, המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה להראות כי "אין אפשרות לקבל תעודת לידה במדינת חוץ בנסיבות העניין", אלא התנגדו למן הרגע הראשון אפילו לבדוק אפשרות זו בשגרירות הרוסית, מטעמם האישי-סובייקטיבי, במרכזו התנגדותם העקרונית להעניק לקטין אזרחות רוסית. בכל הכבוד, טעם זה, כדברינו לעיל, לא יכול לשמש "טעם מיוחד" לסטייה מהוראות התקנות, הדורשות  מסמך לזיהוי קטין בעת עריכת בדיקה גנטית בתובענה לאבהות."

     

37. יחד עם זאת, נסיבות המקרה שלפני שונות מהמקרה האמור, שכן במקרה דנן אין מדובר בהתנגדות עקרונית גרידא מצד המבקשים לעצם רישום הקטין במרשם הפלסטיני בגינה אין בידם להמציא את מסמכי הזיהוי המבוקשים; אלא בהתנגדות הנעוצה כאמור בחששם של המבקשים כי רישום הקטין במרשם הפלסטיני הדבר יעכב את רישומו בישראל בהליך אחמ"ש ממושך באופן שיפגע ויקשה על הסדרת מעמדו בישראל.

     

38. בכל הנוגע לחשש האמור, הפסיקה אכן ראתה בו כחשש המצדיק סטייה מהוראות החוק, והפעלת שיקול דעת להתיר אמצעי זיהוי אחרים.

     

39. יפים לעניין זה דבריה של כב' הש' חיה זנדברג ברמ"ש (מחוזי ירושלים) 19512-12-21פלונים נ' היועצת המשפטית לממשלה)14.3.2023), לפיהם:

     

    "איני סבורה כי חששם של המבקשים מפני פגיעה בבקשתם לקבלת מעמד לקטינים (אם וככל שתוכח האבהות ותוגש בקשה כאמור) הוא חשש פסול או זר... משעה שב"כ המשיבה לא הבהירה בתשובתה שרישום זה לא ישליך על הבקשה לקבלת מעמד לקטינים, עמדת ב"כ המשיבה מעוררת קושי".

     

     

40. וכן ראו דברי כב' השופט נמרוד פלקס בעניין ר.ק. לפיהם:

     

    "...דרישת המבקשת כי המשיבים יפנו לרשות הפלסטינית לצורך הנפקת תיעוד (רישום באזור) מעוררת קשיים משמעותיים, וזאת מעבר לטענות המשיבים בדבר אי-היתכנות מעשית לאב ישראלי להיכנס לשטחים אלו. יש אפוא ממש בטענת המשיבים לפיה מקום בו קטין נולד בישראל, אחד מהוריו הנטען ישראלי, הקטין מעולם לא נרשם במרשם האוכלוסין של האזור וממילא אינו מחזיק בתעודה מזהה של האזור, הרי נסיבות אלה באות בגדר "לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה" כדרישת תקנות מידע גנטי. הדרישה לרישום במרשם זר עבור קטינים שנולדו בישראל לאב ישראלי, עלולה ליצור מצב מלאכותי שבו מעמדם של הקטינים בישראל ייפגע, כפי שחששו המשיבים. חשש זה אינו פסול, והמבקשת לא הפיגה אותו בתשובותיה. השוו: רמ"ש (מחוזי י-ם) 19512-12-21 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה [נבו] (14.3.2023)". (פסקה 13 לפסה"ד).

     

41. אולם, במקרה דנן, להבדיל מהמקרה הנידון ברמ"ש 19512-12-21 ובעניין ר.ק., ב"כ היועמ"ש הבהירה מפורשות כי לא מתקיים כל חשש, בנסיבות בהן המבקש (הטוען להיותו אבי הקטין) הוא אזרח ישראל. כלשונה של ב"כ היועמ"ש בעמדתה: "כן יובהר ביחס לטענה כי רישום הקטין במרשם הפלסטיני ימנע קבלת מעמד בישראל כי מדובר בטעות שנפלה אצל המבקשים. יובהר כי ככל ותוכח אבהות המבקש על הקטין, והיות והמבקש הוא אזרח ישראל, יהיה זכאי הקטין לאזרחות ישראלית מכוח חוק האזרחות". ראו: סע' 3 לעמדת ב"כ היועמ"ש מיום 17.3.26.

     

42. בהקשר זה יוער כי סעיף 4(א)(1) לחוק האזרחות, תשי"ב- 1952 אכן קובע כי "אלה יהיו, מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכוח לידה...מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים...".

     

43. ב"כ היועמ"ש אף הבהירה כאמור כי ניתן בידה לסייע למבקשים בהנפקת מסמכי זיהוי עבור הקטין במרשם הפלסטיני באמצעות מתפ"ש (סע' 16 לעמדתה מיום 17.3.26).

     

44. בתגובתה מיום 17.5.26, שהוגשה בהתאם להחלטה מיום 27.4.26, ב"כ היועמ"ש שבה והבהירה כי בנסיבות דנן לרישומו של הקטין במרשם הפלסטיני לצורך הוצאת דרכון הנדרש לביצוע הבדיקה, לא תהיה כל השלכה על קבלת המעמד בישראל; וכי לגבי הקטין דנן לא נדרש הליך "אחמ"ש" כלל, שכן הליך של איחוד משפחות הינו הליך שמגיש בן הזוג הישראלי לצורך קבלת מעמד בישראל עבור בן הזוג ולא ביחס לילדיו; ב"כ היועמ"ש הוסיפה והבהירה כי אין כל קושי ברישום קטין שנולד בישראל לאם נתינה פלסטינית והדבר נעשה באופן שכיח בהתאם להסכמים שנחתמו בישראל לבין הרשות הפלסטינית, ולעניין זה אף צירפה תצהיר הגורם הרלוונטי במנהל האוכלוסין איו"ש כנספח א' לעמדתה.

     

45. בתשובת המבקשים מיום 1.6.26 לא עלה בידם להתמודד עם הבהרה זו והם שבו על טענותיהם הקודמות לעניין זה ועל התנגדותם הנחרצת לצורך בהמצאת דרכון פלסטיני כאמצעי זיהוי עבור בדיקת הרקמות.

     

46. לעניין זה אציין כי לא מצאתי בהפניית המבקשים להליך אחר שהתברר בבית משפט זה בפני מותב אחר משום תמיכה לטענותיהם בהליך דנן, עת לא הובהרו נסיבותיו של אותו מקרה והאם ניתן להקיש מהם לעניינינו אנו.

     

47. בנסיבות בהן המבקשים לא הוכיחו כי קיימת מניעה אובייקטיבית להמצאת המסמכים המזהים הנדרשים, או כי לא ניתן להמציאם באפשרות סבירה, ולמעשה לא הוכיחו ולא טענו כלל כי עשו מאמץ כלשהו לשם כך, וכל התנגדותם מצויה בחששם לעיכוב הסדרת מעמד הקטין בישראל – חשש שכאמור נשלל מפורשות על ידי ב"כ היועמ"ש; הרי שבשלב זה לא מצאתי לסטות מהוראות הדין ולהורות על אמצעי זיהוי אחרים ביחס לקטין.

     

48. לאור כלל האמור לעיל, ככל שהמבקשים עומדים על תביעתם לפסק דין הצהרתי בעניין אבהות ואימהות של שניהם ביחס לקטין, עליהם להמציא האישורים המבוקשים מהמרשם הפלסטיני עבור הקטין (דרכון או תעודת זהות), ולשם כך ניתן למבקשים פרק זמן של 60 יום.

     

49. המבקשים יגישו הודעת עידכון בתוך 60 יום.

     

    ההחלטה הותרה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

     

    ניתנה היום, כ"ג סיוון תשפ"ו, 08 יוני 2026, בהעדר הצדדים.