אלמונית נ' פלוני

 עניינו של פסק דין זה, תביעה כספית שהגישה התובעת (להלן: "התובעת") ₪ נגד הנתבע (להלן: "הנתבע") על סך של 3,040,464 ₪ . בבסיס התביעה עומד כתב התחייבות שנחתם בצרפת ביום XXXXX(להלן:" כתב ההתחייבות"), במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לתובעת סכום של 485,000 אירו.

רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים: 

1. המדובר בבני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו בשנת 1993 בצרפת ולהם 3 ילדים בגירים. בני הזוג חיו בצרפת עד שנת XXXX ולאחר מכן עלו לישראל.

    

2. בחלוף זמן קצר, לאחר עלייתם ארצה, עזב הנתבע את ישראל ושב לצרפת כאשר התובעת המשיכה להתגורר בישראל עם שלושת ילדיהם. הנתבע טען, כי בפועל מעולם לא עשה "עליה", זאת חרף קיומה של תעודת עולה לטובתו (ראו: נספח 7 לתיק מוצגים מטעם התובעת ביחס לתעודת עליה של הנתבע).

    

3. ביום XXXXX חתם הנתבע בצרפת על כתב התחייבות, במסגרתו התחייב להשיב לתובעת סך של 485,000 אירו (ראו: נספח 1-2 לתיק המוצגים מטעם התובעת). במסגרת ההליך עסקינן, ניסה הנתבע להתנער מחתימתו על כתב ההתחייבות, לחילופין לטעון כי המסמך בטל ומבוטל ואין לו תוקף משפטי, הכל כפי שיפורט בהמשך.

    

4. ביום 11.12.2011 חתמו הצדדים בישראל על הסכם גירושין (להלן:" הסכם הגירושין") . ההסכם הוגש וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 19.08.2014 (להלן:" פסק הדין").

    

5. ביום 19.01.2023 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה כספית על סך כ-3,040,500 ₪, על יסוד כתב ההתחייבות האמור. בכתב ההתחייבות מפורטים מרכיבי הסכום, לרבות המועדים בהם נוצר החוב, ומועד הפירעון הצפוי, בין היתר, לאחר פטירת אמו של הנתבע (התשלום אמור להתבצע מעיזבונה). נטען, כי כתב ההתחייבות האמור נכלל בסעיף 5 להסכם הגירושין, שאושר וקבל תוקף כפסק דין במועד דחוי. אמו של הנתבע נפטרה ביום XXXX, ולשיטת התובעת, הבשילה העת למימוש ההתחייבות. התובעת מפרטת את תכולת העיזבון ומגבה טענתיה באסמכתאות.

    

6. הנתבע הגיש כתב הגנה. במסגרתו העלה שתי טענות מקדמיות, האחת, לפיה בית משפט בישראל אינו "הפורום הנאות" לדון בהליך, שכן כתב ההתחייבות נחתם בצרפת. הנתבע טען כי הוא הגיש תביעה בצרפת לביטול כתב ההתחייבות. עוד הוסיף כי הסכם הגירושין אינו מתייחס באופן ספציפי לכתב ההתחייבות ולא ניתן לדעת מהי ההתחייבות המוזכרת בסעיף 5 להסכם הגירושין. עוד הוסיף כי לפני הערכאה השיפוטית אשר תדון בתביעה יופיעו מספר עדים, כאשר העדים הרלוונטיים חיים בצרפת. לפיכך סבור הנתבע כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. טענה מקדמית נוספת, מתייחסת למעשה בי-דין, אשר לשיטת הנתבע קיים, לאור העובדה, כי התובעת הגישה בשנת 2018 תביעה לסעד הצהרתי לבית הדין הרבני בחיפה. הנתבע מודה כי הורי התובעת העבירו לעו"ד NEVEU סך של 70,000 יורו, והיו אמורים להעביר סכום מצטבר על סך 485,000 יורו, שעה שהאחרונה יצגה אותו במו"מ מול הבנק בצרפת למנוע מימוש הנכס (בית המגורים). משלא צלח הניסיון והנכס מומש, הסכום של 70,000 יורו החוזר לידי התובעת בניכוי שכ"ט. לגבי הסכום שננקט בכתב ההתחייבות, זה מורכב ממחצית שמאות הנכס על סך 900,000 יורו, ומסך של 70,000 יורו שלכאורה התקבל מהורי התובעת.