פס"ד בתביעה לביטול מינוי בן ממשיך במשק חקלאי במושב

לפניי תביעה לביטול מינוי בן ממשיך במשק חקלאי במושב XXXX. התובעת, ח' ג', הגישה תביעה לביטול מינויו של בנה ד' ג' – הנתבע 1, כבן ממשיך בנחלה, ולמינוי בנה נ' ג' – הנתבע 2, תחתיו. התביעה הוגשה גם כנגד הסוכנות היהודית – הנתבעת 3, וכנגד רשות מקרקעי ישראל – הנתבעת 4.

בדיון שהתקיים ביום 22.2.24 נמחק הנתבע 2 מהתביעה בהסכמה, משנקבע כי הוא אינו צד להליך. רשות מקרקעי ישראל הודיעה כי מינוי או ביטול בן ממשיך נעשה מול הסוכנות היהודית בלבד, וכי אין בינה לבין התובעת כל סכסוך; בהתאם לכך נקבע בהחלטה כי הנתבעת 4 פטורה מהתייצבות לדיונים.

כשבעה חודשים לאחר דיון קדם המשפט השני הוגש על ידי התובעת כתב תביעה מתוקן, כאשר הסעד המבוקש שונה מהסעד שהתבקש בכתב התביעה המקורי. בכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת לביטול המינוי של הנתבע כבן הממשיך מבלי לציין כי מבוקש למנות את הבן נ' כבן ממשיך תחת הנתבע.

הרקע העובדתי הרלוונטי:

התובעת (ילידת 1931 בעת הגשת התביעה הייתה בת 92) ובעלה המנוח מר י' ג' ז"ל (להלן: "המנוח"), היו הבעלים במשותף של משק XX במושב XXXX, ורשומים כברי רשות בנחלה מכוח חוזה המשבצת המשולש מיום 1.7.99 שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל לבין הסוכנות היהודית לבין אגודת XXXX (להלן: "המשק" או "הנחלה"). כידוע, על פי חוזה המשבצת הזכויות הן אישיות וכל העברת זכויות בנחלה נעשית רק על פי הקבוע בחוזה המשבצת.

לזוג ג' ארבעה ילדים – ד', נ', ר' וי'. שני האחרונים סובלים מנכות קשה ומוכרים על ידי המל"ל. ר' מתגוררת במוסד בקרית שמונה מזה עשרות שנים ואילו הבן י' מתגורר בבית התובעת. נ' (להלן גם: "האח") ורעייתו הגברת ר' ג' מתגוררים גם הם במושב XXXX בבית משלהם שאינו חלק מהנחלה.

בשנת 2004 חתמו התובעת והמנוח על הצהרה והתחייבות מתיישבים, במסגרתה הצהירו על רצונם למנות את הבן ד' כבן ממשיך בנחלה, וכי הם מסכימים באופן בלתי חוזר לכך שד' יבנה בית בשטח הנחלה. בד בבד, חתם הנתבע על הצהרה והתחייבות מטעמו, במסגרתה הסכים להיות בן ממשיך.

האגודה אישרה את הנתבע כבן ממשיך. ביום 22.11.2004 אישרה הסוכנות היהודית את מינויו, ובהמשך, ביום 24.5.2005 אישרה רמ"י את רישום ההודעה בדבר קביעת הנתבע כבן ממשיך בנחלה (נספח 6 לכתב ההגנה של הנתבע) .

באוגוסט 2008 הלך האב המנוח לעולמו, וביום 23.10.13 אושרה ברשות העברת הזכויות בנחלה לידי התובעת בלבד.

טרם מינויו כבן ממשיך, עבר הנתבע הליך גירושין. לאחר מכירת הבית שהיה בבעלותו (במושב), עבר הנתבע להתגורר בקרוואן שהוצב בשטח הנחלה, לטענת הנתבע בהסכמת שני ההורים.

מערכת היחסים בין התובעת לנתבע התערערה בשנים שחלפו ממועד המינוי, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה מי אחראי לקרע שנוצר ומתי נוצר הקרע – התובעת שטוענת כי הנתבע נהג בה בצורה מחפירה במשך שנים ואילו הנתבע שטוען כי הקרע נוצר עקב התערבות האח נ' והשפעתו על האם בניסיונו לבטל את מינויו של הנתבע כבן ממשיך ולדאוג כי האם תמנה אותו תחתיו.

ביום 31.1.2023 פנה ב"כ התובעת לגורמים הרלוונטיים בבקשה לביטול מינויו של הנתבע כבן ממשיך, ומינוי אחיו מר נ' ג', במקומו. במרץ 2023 פנתה התובעת לסוכנות היהודית בבקשה לשינוי הרישום; הסוכנות השיבה כי לצורך ביטול המינוי נדרשת הסכמת הבן שמונה, קרי, הנתבע, או לחלופין החלטה שיפוטית.

ביום 7.5.2023 הוגשה התביעה דנן. אציין כי רק כעבור שנה וארבעה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי הוגש כתב טענות מתוקן על ידי התובעת, לאחר שהוחלף הייצוג. כתב התביעה המתוקן לא כלל את הבן נ' ואף לא צוין כי תכלית התביעה היא ביטול המינוי של ד' על מנת למנות את נ' תחתיו. כל שנרשם בסעדי התביעה הוא ביטול המינוי של הבן הממשיך.