החלטה בבקשה לאיזון בלתי שוויוני של דירת בני זוג לשעבר

לפניי בקשה אשר הגישה המבקשת כנגד המשיב הנושאת את הכותרת: "בקשה לאיזון בלתי שווה של דירת הצדדים לפי סע' 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973" באופן שדירת המגורים הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים תחולק ביניהם כך שהמבקשת תקבל % 70 מהזכויות ואילו המשיב יקבל %  30 מהזכויות.  הסעד לו עותרת המבקשת מעורר את השאלה המשפטית האם ניתן לעשות שימוש בהוראת סע' 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 כלפי נכס מקרקעין משותף של הצדדים.

רקע על ההליכים הקיימים בין הצדדים  

1. ההליכים משפטיים בין הצדדים בבית משפט זה החלו עוד בחודש אפריל 2022 כשהמבקשת הגישה כנגד המשיב בקשה ליישוב סכסוך ( י"ס: 45544-04-22), הליך אשר נסגר ונפתח שוב על ידה בחלוף שנה בקרוב (י"ס: 35020-06-23), אולם נסגר גם כן ביום 06.08.2023.

    

2. מספר חודשים לאחר מכן הגישה המבקשת כנגד המשיב מס' תביעות בין היתר "תביעה רכושית בהתאם חוק יחסי ממון התשל"ג – 1973" – תלה"מ – 15401-09-23 , "תביעה למזונות ומדור קטינים" - תלה"מ: 30880-10-23 ותביעה "לחלוקת זמני שהות" - תלה"מ: 51095-11-23 אשר במסגרתה הוריתי על מינוי עו"ס לס"ד לרבות הענקת סמכויות לפי סע' 19 + 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, ובנוסף הוריתי על מינוי אפוט' לדין לקטינים.

3. בתחילת ההליך קיימו הצדדים חלוקת זמני שהות עם ילדיהם הקטינים עד לחודש ספטמבר 2023 (בהתאם לתסקיר אשר הוגש ביום 27.06.2024) ומאז ועד לחודש מאי 2024 צומצמו זמני השהות ביוזמת האב (דיווח האפוט' לדין בפרוטוקול הדיון מיום 07.08.24), ומאז הופסקו לחלוטין, כשבחודש אוגוסט 2024 עזב המשיב את הארץ וטס ל+++.

    

4. ביום 08.07.2024 התקיים דיון קדם משפט בנוכחות הצדדים ובסופו נקבעו זמני שהות זמניים בין המשיב לקטינים לרבות קביעת מיתווה טיפולי, כשהמשיב הצהיר לפרוטוקול הדיון כי אין בכוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות או לטווח ארוך, אלא לכל היותר הוא מתכנן ביקור אצל אחותו בחו"ל ביחד עם אימו למשך שלושה שבועות, והתיקים נקבעו לדיון הוכחות ליום 04.02.25.

    

5. לאחר הדיון הגיש המשיב לתיק בית המשפט מספר כתבי בי-דין באופן עצמאי בין היתר הגיש: תגובה למיתווה זמני שהות שלו עם הקטינים בחגים, לאחר מכן הגיש עידכון נוסף כי הוא אמור לקבל ייצוג מטעם המדינה באמצעות הלישכה לסיוע משפטי וביקש מבית המשפט "להמתין" עד לקבלת הייצוג ואף הגיש תגובה לבקשה למזונות זמניים.

    

6. ביום 03.09.24 הגישה המבקשת בקשה להגדלת מזונות זמניים במסגרתה עידכנה כי המשיב טס ל++ מבלי לעדכן מראש אודות מועד הטיסה, משך השהייה ומועד חזרתו אם בכלל או כל פרט אחר, כשהמשיב מצידו הגיש תגובה לבקשה במסגרתה טען כי טס ל+++ לאחותו מתוך אחריות ולא מתוך בריחה לאחר שהיא הציעה לו הלוואה על מנת שישלם את מזונותיהם העתידיים של ילדיו, (תגובתו מיום 03.09.24), כשביום 09.09.24 אף הגיש תגובה נוספת לעניין ביטול מינוי כונס הנכסים אשר מונה על ידי בתיק לצורך מכירת דירת המגורים המשותפת של הצדדים.

    

7. ביום 04.02.25 התקיים דיון נוסף בנוכחות המבקשת, ב"כ והאפוט' לדין ובהעדר המשיב אשר לא שב מ**** על אף הצהרתו בדיון מיום 08.07.24. באותו הדיון, אשר היה קבוע להוכחות, ניתן פסק דין בתביעת המבקשת למזונות.

    

8. הלכה למעשה ניתק המשיב את הקשר עם בית המשפט עוד מיום 09.09.24 בעת שהגיש את תגובתו האחרונה לתיק, כשיש לציין כי כל בקשה אשר הוגשה בתיק ע"י המבקשת הועברה עפ"י החלטתי לתגובת המשיב באותו האופן בו הועברו אליו כתבי בי-דין טרם עזיבתו ל+++.

    

    

   תמצית טענות המבקשת

    

9. הצדדים נישאו זה לזו ביום 00.00.2006 ולהם שלושה ילדים משותפים.

    

10. במהלך שנת 2021 גילתה המבקשת כי המשיב מנהל מערכת יחסים אינטימית עם גבר , כשבשלב מאוחר יותר התברר לה כי הוא ניהל במהלך חייהם המשותפים יחסים מזדמנים עם גברים נוספים כשהיא טוענת שיש בידה ראיות חד משמעיות לכך בדמות תכתובות ותמונות.

     

11. בעקבות הגילוי והטלטלה הקשה נאלצה היא לעזוב את דירת מגוריהם המשותפת ולחפש לה ולקטינים מקום מגורים חלופי וזאת לאחר שהמשיב סירב לעזוב את הדירה כשהוא זה שהפציר בה לעזוב ומודיע לה כי הוא ירכוש את זכויותיה בדירת המגורים.

     

12. לטענת המבקשת הבטחה זו של המשיב לא קוימה מעולם, ולאחר מספר חודשים הוא הפסיק לשלם את המשכנתא הרובצת על דירת המגורים ויצר חוב פיגורים בסך של 22,000 ₪ אשר היא נאלצה לשלם ביחד עם חובות נוספים אשר רבצו על הנכס כגון: חוב ארנונה על סך 23,000 ₪, ועד בית בסך 1,550 ₪ וכל זאת בנוסף לכל הוצאות בריאות, לימודים ופנאי עבור 3 ילדיהם המשותפים של הצדדים.

     

13. המבקשת מציינת כי המשיב החליט כחלק ממסע הנקם בה לפרק את השיתוף בדירת המגורים, הפסיק לחלוטין את זמני השהות שלו עם הקטינים עוד מחודש מאי 2024 כך שמאז הקטינים שוהים אצלה באופן בלעדי.

     

14. במהלך חודש ספטמבר 24 נמלט המשיב ל+++ בחשאי מבלי שהוא מעדכנה על כך מבעוד מועד, ומאז הוא מתגורר שם ואין לה כל מידע אודות מקום מגוריו המדויק, עיסוקו, הכנסותיו או כל פרט אחר הנוגע לחייו, כשבמשך כל התקופה אין כל קשר בין המשיב לקטינים למעט שיחות טלפון לעיתים רחוקות.

     

15. המבקשת מסכמת את בקשתה וטוענת כי בשל מהלך זה של המשיב נגרמות לה הוצאות כספיות כבדות המוטלות עליה בלבד, והיא זו שמתמודדת עם גידול 3 הקטינים לבד, קטינים אשר חוו ועדיין חווים משברים בעקבות פרידת הוריהם ונטישת אביהם, כאשר גם הם וגם היא עצמה מצויים בטיפול משפחתי הכרוך בעלויות גבוהות מה שמה שגורם לה לקצר את שעות עבודתה לצורך פגישות בתדירות גבוהה בבית הספר על מנת ליתן מענים מותאמים לקטינים בשל מצבם.

     

16. בהתאם להחלטתי מיום 28.05.25 הועברה הבקשה ע"י המבקשת לתגובת המשיב באמצעות הדואר האלקטרוני כשאסמכתא על העברת הבקשה והחלטתי צורפה לתיק, כשהמשיב בחר שלא להגיש תגובתו, ולכן לא נותר אלא להכריע בבקשה.  

     

    דיון והכרעה

     

    המיתווה הנורמטיבי

     

17. המבקשת עותרת ומבקשת מבית המשפט להפעיל סמכותו ולעשות שימוש בסעיף 8 (2)לחוק יחסי ממון בני זוג התשלג – 1973, להלן: החוק ביחס לדירת המגורים המשותפת של הצדדים הרשומה על שניהם בחלקים שווים. 

     

18. בטרם אכריע בבקשה אדון בסמכות ובשיקולי בית המשפט לעשות שימוש בסע' 8 לחוק  המאפשר סטייה מעקרונות הבסיס הקיימים בסוגיית חלוקת רכוש בין בני זוג באשר ליחס איזון המשאבים ומועדו בכלל ועמדת הפסיקה כאשר מדובר בהפעלת הסמכות כאשר מדובר בדירת מגורים בפרט.

     

19. סעיף 5(א) לחוק קובע, כי על דרך הכלל, כל אחד מבני הזוג, יהא זכאי למחצית שווי הנכסים אותם צברו בני הזוג, או מי מהם, החל ממועד הנישואין ועד למועד הגירושין או עד מועד מוקדם יותר (סע' 5א לחוק), כשיחד עם זאת מונה הסעיף רשימת נכסים המוחרגים מגדרי האיזון, כמפורט בסע' 5 (א) (1) + 5 (א) (3) לחוק.

     

20. סעיף 8 לחוק על סעיפיו המישנה המופעים בו, מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לחרוג מאופן האיזון הקבוע בסעיף 5(א) לחוק. כך בידי בית המשפט לאזן אך את מקצת הנכסים ברי האיזון, אשר היו לצדדים במועד הקובע לאיזון משאבים, להביא בגדרי איזון המשאבים נכס שהיה לצדדים או למי מהם קודם למועד הקובע לאיזון המשאבים (מועד הגירושין, או מועד קודם שנקבע נוכח הוראת סעיף 5א לחוק), ואף לקבוע איזון בשיעור שאינו מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, בין לכלל הנכסים ובין למקצתם.

     

21. סעיף 8 לחוק מהווה "ערכת כלים משוכללת" בעזרתה יכול בית המשפט להביא לאיזון ראוי וצודק, רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות , אשר אינם מתאימים "למידותיו של אותו בגד שנתפר במידה אחידה" – כלומר כלל האיזון השוויוני שנקבע בסעיף 5 (א) לחוק.

     

    ראו תמ"ש (כ"ס) 38559-05-11.

     

22. הסמכויות הרחבות שהוענקו לבית המשפט בסעיף 8 לחוק, שאובות מכוחן של עקרונות העל של צדק, שוויון והגינות, והן מהוות כלי רב עוצמה בידי בית המשפט המאפשר לו ליסטות מההסדר הבסיסי, היסודי והשוויוני שבבסיס החוק כפי שנקבע בסעיף 5 לחוק – לפיו איזון המשאבים ייעשה בדרך של איזון שווה, ובצדו נקבע כאמור חריג רב עוצמה לפיו יתבצע איזון לא שוויוני.

     

    ראו בע"מ (חי') 614/07

     

23. בבע"מ 7272/10 הגדיר בית המשפט העליון את תכלית סעיף 8 לחוק "אשר נוצר בכדי לקדם את עקרון השוויון שבחלוקת משאבים שוויונית, בעת שהוא עלול שלא להתממש במקרים מסוימים", כשבמקרים מיוחדים שכאלה סעיף 8 מאפשר לערכאות השיפוטיות גמישות רבה לערוך איזון נכסים הוגן על פי שיקולים כלכליים ואחרים - ויודגש איזון הוגן אף שאינו שווה.

     

24. בעמ"ש (מרכז) 51056-09-20 הסביר כבוד השופט ויצמן את כוונת המחוקק בסעיף 8 להסדיר מקרים מיוחדים שבהם תוצאת המתכונת הסטנדרטית- קרי איזון המשאבים הקלאסי, לא תביא לתוצאה צודקת והוגנת כדלקמן:

     

    "השכיל מחוקק להבין שכשם שאין לך בני אדם שפרצופיהם שווים כך אין עניינם של הזוגות שווה וכל אחד ואחד מהם מתנהל בדרכו שלו, לפיכך הטלת דין אחד ומתכונת קבועה לכולם עלולה לפגוע במי מהם הוא להביא לחלוקת רכוש שאינה צודקת והוגנת. כיוון שכך הוסיף המחוקק ונתן בידי בית המשפט כלים ועזרים על מנת לתקן מעוות לכשיידרש הדבר. כך אי אפשר המחוקק לבית המשפט להפעיל שיקול דעת או בדרך של איזון נכסי הצדדים שלו מחצה על מחצה (סעיף 8(2) לחוק) או להוציא נכסים כאלה ואחרים מכלל האיזון (סעיף 8(1) לחוק), להעריך נכסים על פי שוויים קודם למועד האיזון (סעיף 8 (3) לחוק), או להכליל באיזון נכסים שהיו להם קודם למועד האיזון (סעיף 8(4) לחוק).

    הרי לנו ערכת כלים משוכללת בעזרתה יכול בית המשפט להביא לאיזון ראוי וצודק גם במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות, מקרים אשר אינם מתאימים למידותיו של אותו בגד שנתפר במידה אחידה מכוח עיקרו של הדין, ככלות הכל, עינינו הרואות כי רוח הזמן הביאה עמה " מערכת יחסים שלא שיערום אבותינו", כלשונו של כבוד השופט א. רובינשטיין בבג"ץ 4178/04 , מערכות זוגיות המצדיקות, בנסיבות ההן המיוחדות, חריגה מאיזון המשאבים הרגיל של מחצה על מחצה."

     

25. סעיף 8(1)לחוק מקנה לבית המשפט בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, את שיקול הדעת להוציא מגדר איזון המשאבים נכסים נוספים על אלו המפורטים בסעיף 5(א) לחוק; ואילו סעיף 8 (2 ) לחוק מקנה לבית המשפט את הסמכות לחלק את הנכסים ברי האיזון בשיעור שאינו מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות כושר השתכרות בני הזוג.

     

26. יש לזכור כי נקודת המוצא היא שהרישום משקף את זכויות הבעלות, ואין נפקות לשיעור תרומת מי מהצדדים, או למקורות הכספים העודפים שהושקעו. ככלל בנסיבות בהן נכס רשום על שם הצדדים בחלקים שווים, לא תשמע טענת מי מהם, כי השקיע יותר ממשנהו ברכישה, אדרבא, רישום הדירה בחלקים שווים, בשים לב לשיעור תרומה משמעותי יותר של מי מהם, יש בו אף כדי ללמד שאותה תרומת יתר, היא בגדר וויתור של אותו צד על זכויות יתר בנכס. הדין הנוהג הוא, כי סכום אותו שילם צד מעבר לשווי זכויותיו הרשומות בדירה, נראה כמתנה שניתנה לצד השני, וכעת בעת הפירוד אין הוא זכאי לחזור בו מן המתנה. לפיכך טענת המבקשת כי אמה העבירה לה 200,000 ₪ לצורך רכישת הדירה ובנוסף הטענה בדבר האשם בדבר פירוק הנישואין בשל בגידה - נדחות.

     

    ראו: ע"א 66/88 דקר נ' דקר פ"ד מג(1) 122, ע"א 343/87 פרי נ' פרי פ"ד מד(2) 154.

     

27. עד כאן עמדת הפסיקה לגבי מעמדו של סע' 8 לחוק – שימוש במשורה ובמקרים חריגים מאוד. אולם השאלה הבאה המתבקשת היא מה היחס בין סע' 8 לחוק לבין דיני הקניין, שהרי המבקשת עותרת למעשה לקבלת צדק חלוקתי בדירת המגורים המשותפת של הצדדים הרשומה על שניהם בחלקים שווים, כשברור כי המדובר בנכס בר איזון אשר לא הוחרג בהסכם מפורש.  

     

28. יש לזכור כי בעת שאנו בוחנים האם מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות איזון בלתי שגרתי בהתאם לסע' 8 (2) לחוק עלינו להביט בעיקר במבט הצופה פני עתיד, הבוחן את יציאת שני הצדדים מהחיים המשותפים, קרי - שמא מתקיימות הנסיבות המלמדות על כך שייווצר חוסר צדק לעתיד, המצדיק איזון באופן שאינו מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, אשר לטעמי מקיימות בתיק זה.

     

29. הדיעות בדבר היכולת לעשות שימוש בסע' 8 (2) לחוק ביחס לנכס מקרקעין משותף חלוקות, וקיימות שתי קטגוריות בפסיקה לבחינת הסעד שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.  

     

30. הקטגוריה הראשונה על פיה ניתן לבקש להכיל את הוראות סע' 8 (2) לחוק על דירת מגורים לחלוקה לא שוויונית בדירת מגורים היא "מטעמי עבר" – כגון: טענת המבקשת בדבר קבלת הסך של 200,000 ₪ מאימה לצורך רכישת הדירה המשותפת או טענתה הנוספת אשר העלתה בדבר אשמת המשיב על סיום מערכת נישואיהם לאחר שחשפה שהוא בגד בה.  

     

31. על פי ההלכה אשר נקבעה בע"א 66/88 דקר נ' דקר פ"ד מג(1) 122, 127, הרי "שטעמי עבר" לא הוכרו ככאלה המאפשרים שימוש בהוראות סע' 8 לחוק, ראו לעניין זה גם:

     

    בע"מ: 7272/10

    ע"א 819/94 שולמית לוי נ' דוד לוי פ"ד נ (1) 300, 304.

    ע"א 364/77 דרור נ' דרור פ"ד לב (1) 829 , 832.

    ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן , פ"ד מג (3) 205, 209.   

     

32. לעומת זאת קיימת קטגוריה שנייה ביחס לטענה לחלוקה לא שיוויונית מכוח "טעמי העתיד" – דהיינו, צדק חלוקתי, קטגוריה אשר מכילה מס' גישות.  

     

    1. גישה אחת – מעניקה לדיני הקניין מעמד על ומכריע לפיה המדובר בזכות הקניין המוסדרת לפי חוק המקרקעין אשר אין להחיל עליה את הוראות חוק יחסי ממון.

       ראו עמ"ש (חי') –  61008-06-13

        

    2. גישה שנייה – משאירה את הנושא בצריך עיון תוך מתן דגש על הבעייתיות הקיימת בדווקנות שבדיני הקניין באיזון המשאבים בין בני זוג – וכך למעשה הותירה פתח לשינוי.

       ראו בע"מ 4480/14

        

    3. גישה שלישית – מאפשרת לכרסם בדיני הקניין תוך שימת לב והדגשה כי גם כירסום בדיני הקניין שמורה למקרים מיוחדים מאוד ותעשה במשורה בלבד.

        

       ראו: תמ"ש (ת"א) 74231/99

       בע"מ 1955/17

       בע"מ 3771/21 

33. אני סבור כי בנסיבותיו של תיק זה יהא נכון ובעיקר צודק לאמץ את הגישה השלישית, כשלא נעלמה מעיניי העובדה כי המדובר בגישה החריגה משאר הגישות המוכרות בפסיקה, שהשימוש בה יעשה במשורה ויישמר אך ורק למיקרים מיוחדים וייחודיים בהם חוסר המצדק משווע לשמיים.

     

34. אין ספק כי התנהלותו או ליתר דיוק "העלמותו" של המשיב מן ההליך גורמת למבקשת נזק רב. מעבר לעובדה כי דמי המזונות אינם משולמים, (הדבר הובא לידיעתי במסגרת בקשה נוספת אשר הוגשה בתיק), זמני השהות אינם מתקיימים למעשה עוד מחודש מאי 2024, (דבר אשר לא הוכחש ע"י המשיב ואושש ע"י האפוט' לדין), המבקשת נאלצת מאז להתמודד עם גידול שלושת הקטינים לבדה, לרבות ההשלכות המורכבות מנטישת אביהם והימלטותו באישון לילה ל+++.

     

35. העלמותו החד צדדית והפיתאומית של המשיב באמצע הליך משפטי מורכב כשהוא מותירה "תלויה באויר" בכל המובנים מחד, ומאידך מאלץ אותה להתמודד לבדה "בכל החזיתות" (כלכלי, נפשי, קטינים וכד'), כשנראה שהוא אינו מתעתד לשוב בחזרה לארץ בקרוב, לאחר שהצהיר בפני בית המשפט כי הוא מתעתד לצאת לטיול של שלושה שבועות לאחותו ב+++, אולם הוא שוהה אצלה מאז חודש אוגוסט 2024 ועדיין לא שב וכפי הנראה גם לא ישוב בקרוב.

     

36. לטעמי התנהלות זו של המשיב מקוממת, מכעיסה, חסרת תום לב משווע ומזלזלת באופן בוטה וקיצוני, תוך שהוא מציג מצג שווא והטעייה בפני המבקשת ובעיקר בפני בית המשפט, מנצל את העובדה כי המבקשת לא פעלה בכדי לסכל את "הטיול שלו ל+++ לאחותו" כשהוא פשוט בורח ל+++ ושוהה שם מחודש אוגוסט 2024, ומתעלם לחלוטין מהנזק האדיר אשר הוא גורם מדי יום למבקשת ולילדיו הקטינים, נזק כלכלי כבד ובעיקר נזק נפשי עצום כתוצאה מנטישתו הפיתאומית ל+++.

     

37. משך כל ההליך ועד הימלטות המשיב ל+++ התרשמתי כי המדובר באדם אינטלגנטי אשר הבין לחלוטין את מהות ההליכים המתנהלים כנגדו על אף היותו לא מיוצג, אדם המודע היטב למעשיו, מעורה בהליכים המשפטיים (הוא ייצג את עצמו) ומבין היטב את משמעותם, כשגם לאחר שעזב ל+++ המשיך להגיש תגובות לתיק בית המשפט. (תגובתו האחרונה מ+++ הייתה ביום 09.09.2024), כשעד אז הוא ייצג את עצמו בצורה סבירה, לכן ניתן להניח כי הוא הבין היטב את תוצאות והשלכות טיסתו ל++ בכיוון אחד, באמצע ההליך, והוא כאמור יישא בתוצאות מעשיו ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו.

     

     

38. יש לציין כי על אף ניתוק הקשר של המשיב עם בית המשפט עוד ביום 09.09.24 , (המועד האחרון בו הגיש תגובה לתיק בעודו שוהה ב+++) , הרי שכל בקשה אשר הוגשה ע"י המבקשת הועברה לתגובתו לצורך קבלת עמדתו, אולם הוא בחר להתעלם ובכך להקשות על המבקשת, לסרבל ולעכב את ההליכים כשהוא יודע היטב שאינו מתכוון לשוב לארץ בקרוב, ואם היה שוקל לעשות כן , מן הראוי היה להודיע על כך לבית המשפט.

     

39. על פניו נראה כי ביצוע איזון משאבים בין הצדדים "בדרך המלך" של מחצה על מחצה תגרום לאי צדק מובהק כלפיי המבקשת אשר נותרה להתמודד עם המציאות המורכבת כאמור אשר כפה עליה המשיב בהתנהלותו כמפורט לעיל, לפיכך אני סבור כי נסיבות תיק זה הינן בגדר נסיבות חריגות במיוחד אשר מאפשרות לבית המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם להוראת סע' 8 (2) לחוק גם כלפי זכויותיו הקנייניות של המשיב בדירת המדורים משותפת באופן שבו ניתן לכרסם במידה מסויימת בזכויותיו הקנייניות בדירת המגורים המשותפת של הצדדים.

     

40. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1955/17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2017):

     

    "לדידי, מעיקרא יש להשקיף אל יחסי הרכוש בין בני הזוג באספקלריה של חוק יחסי ממון, קרי, מכלול היחסים בין בני הזוג ולא "שותפות" גרידא. חרף מעמדה הרם של הזכות הקניינית והכללים הבסיסיים החלים בפירוק שיתוף קנייני, ישנם טעמים כבדי משקל לגישה מרוככת יותר כאשר ענייננו בפירוק נכס - בודאי הדירה - הנמצא בבעלות משותפת של שני הצדדים, כחלק מפירוקו של התא המשפחתי. ניתן לטעון בהקשר זה כי איזון המשאבים חל מעיקרא על "כלל נכסי בני הזוג", כלשון סעיף 5 לחוק, ואילו נכסים הרשומים על שם שני הצדדים אינם כלולים בחריגים לכך המופיעים באותו סעיף ולכאורה כבר "איזנו" בני הזוג את הנכסים על-ידי הרישום המשותף. המלומד ש' ליפשיץ טוען בהקשר דומה, כי ככלל יש להחיל את חוק יחסי ממון גם כאשר ענייננו בפירוק שיתוף קנייני, תוך התחשבות באופי הייחודי של פירוק שיתוף אגב פירוק התא המשפחתי, והצורך בהחלת המנגנונים הקונקרטיים שנועדו לצרכים אלה בחוק יחסי ממון (ש' ליפשיץ השיתוף הזוגי 167-166 (התשע"ו - 2016). אוסיף בהמשך לכך, כי אם לכאורה מצא בית המשפט, בנסיבות חריגות, כי איזון של מחצה על מחצה אינו צודק בנסיבות, ולבני הזוג אין רכוש פרט לדירת המגורים הרשומה על שמם בחלקים שוים, ניתן לתהות אם יש מקום לשלול מראש את האפשרות לפיה ייעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק וייקבע, כחריג, כי פירוק השיתוף ומכירת הנכס ייעשו שלא באופן שויוני. כשלעצמי מסופקני אם ניתן לטעון, כי משעסקינן בנכסים הרשומים על שם שני בני הזוג, מדובר ב"נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם", כלשון סעיף 5(3) לחוק, ושעל כן אינם באים בגדר הנכסים בני האיזון".

     

41. בבע"מ 4480/14  ניתן ללמוד מדברי כב' השו' א. רובינשטיין כי הוא לא הביע דעה ששוללת את האפשרות לאזן באופן בלתי שוויוני – נכס הרשום על שם שני בני הזוג בחלקים שווים בגין צדק חלוקתי מכוח סע' 8 (2) לחוק.

     

42. בבע"מ 3771/21 קבעה כב' השו' ד' ברק ארז ארבעה עקרונות יסוד הנוגעים לבסיס השימוש בנסיבות המיוחדות שהתיר המחוקק לצורך חלוקה בלתי שיוויונית:

     

    1. אין רשימה סגורה של כללים לצורך הפעלת חלוקה בלתי שיוויונית מכוח סע' 8(2) לחוק.

        

    2. המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו.

        

    3. ההתייחסות לנתוני האישיים של הבני הזוג לא עמדה בפסקי הדין לבדה, ונזכרו בה גם שיקולים נוספים כדוגמאת פערי השתכרות בין הצדדים.

        

    4. הסטייה מכלל החלוקה השיוויונית היתה מוגבלת ביותר בהיקפה.

        

43. לטעמי כל ארבעת הפרטמרים לעיל  המתקיימים בתיק זה מכשירים את הקרקע לכך שניתן יהא לעשות שימוש בסע' 8 (2)לחוק במקרה שלפנינו, ובעיקר שיקול נוסף ייחודי ובאופן יחסית נדיר הקיים בתיק - הימלטות המשיב לחו"ל לתקופה ממושכת, ברוח המונח: "אחרי המבול", מהלך אשר אינני יכול להתעלם ממנו.

     

    העדרותו הממושכת של המשיב מן הארץ המשפיעה על דמי המזונות וחלוקת זמני השהות שלו עם ילדיו כשיקול נוסף לעשיית שימוש בהוראות סע' 8 (2) לחוק

     

44. על אף העובדה שהסמכויות המיוחדות בסעיף 8 לחוק נמצאות במסגרת ענייני הרכוש של בני הזוג ובכל הקשור לאיזון המשאבים שבחוק הרי שהפסיקה קבעה שענייני מזונות קטינים בחלוקת האחריות ההורית שבין בני הזוג הינם במסגרת שיקול הדעת שמוקנה לבית המשפט בסעיף 8 לחוק, ולכך ייחס משקל משמעותי להשקעה עודפת בצד ההורה המשמורן.

45. בפרשת פלוני בבע"מ: 1356/08 ציין השופט ציין כב' השו' רובינשטיין כי יש ליתן ביטוי לטרחה ולהשקעה המשמעותית של ההורה המשמורן בגידול הילדים, ועל אף שמדובר בהתחשבנות כלכלית זו, השייכת במישרין לדיני המזונות, הרי שהיא נמצאת גם במסגרת השיקולים הרלבנטיים על איזון המשאבים וכדבריו:

     

    " במשפחות פרודות, ההורה המשמורן (על פי רוב העם) משקיע משמעותית יותר ממשנהו בטרחה הכרוכה בגידול הילדים, וגם לכך יש ליתן ביטוי".

     

46. בנוסף, בתמ"ש: 1066/06 קבעה כב' השו' גאולה לוין, כי במסגרת סעיף 8 לחוק, יש להתחשב בהסדרים שבין ההורים בענייני האחריות ההורית ומזונות הילדים:

     

    " בעת הפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8 יש להביא בחשבון גם את המערכת הכוללת של ההסדרים בני הזוג, גם לאחר הגירושין, ובכלל זה חלוקת האחריות ההורית ביניהם לאחר הגירושין מבחינת משמורת קטינים ומזונות. לטעמי, קיימים יחסי גומלין בין ההסדרים השונים ועל בית המשפט לבחון את היחסים הכלכליים במשפחה בכללותם. במקרה דנן, עסקינן בראש ובראשונה ביחסי גומלין בין מזונות הקטינים לבין חלוקת המשאבים שנצברו בתקופת הנישואין. המזונות וחלוקת המשאבים הם שני חלקים אינטגרליים של ההתאמה הכלכלית הנובעת מפירוק הקשר בין בני הזוג. חלוקת המשאבים אינה יכולה להתבצע במנותק מה הסדר המזונות וחלוקת האחריות ההורית בין בני הזוג לאחר הגירושין. דיון מנותק באיזון המשאבים ואי התחשבות במכלול הנסיבות - כולל אלה שלאחר הגירושין- עלול ליצור עיוותים ולהביא לחוסר שוויון וחוסר איזון במובן המהותי."

     

47. במקרה שלפנינו אין ספק כי המבקשת היא זו אשר נושאת בנטל גידול הקטינים לבדה. נטישת המשיב את ילדיו אינה יכולה לעבור לסדר היום מבחינת המשמעויות הרבות הכרוכות בה, משמעויות המוצאות ביטוי בין היתר בהוצאות כלכליות גדולות, אחריות מלאה של המבקשת על הקטינים 24/7 , שלא לדבר על ההשלכות הנפשיות עימן מתמודדים הקטינים , (וסביר להניח שגם המבקשת), המצריכים טיפול רפואי מתאים אשר גם הוא כרוך בתשלום.

     

     

     

48. המציאות עימה מתמודדת האם מאז נטישת האב את המשפחה ובעיקר את ילדיו הינה שונה לחלוטין מהמציאות עימה מתמודד המשיב בעודו חי ב+++, במנותק לחלוטין מילדיו, (ככל שיש קשר הרי שמדובר בקשר טלפוני בלבד לכל היותר אשר אינו יכול לסייע למבקשת בהתמודדותה היום יומית עם המצב שנכפה עליה והשלכותיו כאמור).

     

    לסיכום

     

49. מכל המקובץ לעיל אני סבור כי המלטות המשיב מן הארץ כשהוא מותיר את המבקשת ביחד עם שלושת ילדיהם המשותפים לאנחות, ולהתמודדות יום יומית קשה במיוחד בכל המובנים, הינה בהחלטת סיבה מיוחדת המאפשרת לבית המשפט לעשות שימוש חריג בסמכותו בהתאם לסע' 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זו, התשל"ג – 1973 ולהורות כי חלוקת התמורה בדירת המגורים לא תהא בחלקים שווים בין הצדדים אולם תהא שוויונית מטעמי צדק חלוקתי בנסיבות העניין.

     

50. לפיכך אני מורה כדלקמן: 

     

    1. חלוקת התמורה ממכירת דירת המגורים המשותפת של הצדדים תהא באופן שהמבקשת תקבל סך של % 60 מהתמורה ואילו המשיב יקבל % 40 מהתמורה.

        

    2. יובהר כי אותם עשרה אחוזים שהמבקשת תקבל ביתר כאמור יחושבו מסכום התמורה שתתקבל ממכירת דירת המגורים בערכי נטו, כלומר - לאחר סילוק כל החובות הרובצים על דירת המגורים, לרבות אך לא רק: משכנתא, ארנונה ומים, וכל הוצאות הליך מכירת הדירה לרבות תשלומי מיסוי מקרקעין והיטלים שונים ככל שיהיו, ושכ"ט כינוס נכסים.  

        

    3. ב"כ המבקשת תמציא ההחלטה למשיב באמצעות הדואר האלקטרוני עד ליום 30.06.25 ותמציא לתיק בית המשפט אסמכתא על כך עד ליום 02.07.25.

        

    4. ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.

        

    5. המזכירות תמציא לצדדים.

        

        

       ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"ה, 26 יוני 2025, בהעדר הצדדים.