תלחמי נ' תלחמי ואח'

החלטה

בבקשה להבאת ראיות לסתור

1. התובע עתר נגד הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 14/10/07 (להלן – התאונה).

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון של המל"ל, וביום 06/01/09 נקבעה לתובע 0% נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה.

התובע הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית, וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 14/09/09, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה.

3. בבקשה זו עתר ב"כ הנתבעים להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית, וטען כי בפני הועדה הרפואית לעררים, לא הוצגו הנתונים העובדתיים באשר למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה.

הנתבעים אף טוענים כי בניגוד לעברו ומצבו הרפואי (כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף על ידה לבקשה), טען התובע בפני הועדה הרפואית, כי טרם התאונה לא סבל ממגבלה כלשהי בגב.

4. התובע טוען כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת הבקשה להבאת הראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית.

5. ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן.

הפסיקה מצביעה על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר שכזה:

טעמים משפטיים (פגם מהותי כמו תרמית או בטלות מעיקרא).

טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

(ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77; רע"א 802/98 ניר יהלום נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 783; א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית – תש"ס, בעמ' 494 והאסמכתאות המפורטות שם).

6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי ב"כ הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי הנימוקים המפורטים בבקשת הנתבעים מצדיקים בענייננו קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור. נימוקיי:

6.1. אשר לעברו הרפואי של התובע –

לאחר עיון במסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידי הנתבעים, שוכנעתי כי יש ממש בטענתם. במסמכים הרפואיים שצורפו נראה כי ב-05/02/05 וב-13/10/05 התלונן התובע על כאבים בגב המתני עם הקרנה לרגל ימין ונמצאה הגבלה בתנועות ע"ש מותני.

למסמכים אלה אין כלל התייחסות בקביעות הועדות הרפואיות שדנו בעניינו של התובע.

בענין זה יצוין, כי בדו"ח הועדה הרפואית לא מצוין, כי בפניה עמד תיקו הרפואי של התובע (ראה - סע' 12 לדו"ח הועדה לעררים).

נוכח האמור לעיל, ובשים לב למסמכים הרפואיים שצורפו, המסקנה המתבקשת היא שהועדה הרפואית לא נתנה משקל מספיק בהחלטותיה לעניין עברו הרפואי של התובע בתחום זה.

6.2. עוד יצוין בהקשר זה, כי בתביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה (שצורפה לכתב התביעה) ציין התובע כי לא סבל בעבר מכאבים אלו. ובדו"ח הועדה הרפואית לעררים טען התובע במכתב מעורך דינו כי הוא "אדם צעיר ללא עבר רפואי בגב תחתון" (סע' 19 לדו"ח הועדה הרפואית לעררים). משמע, התובע הציג מצג לא נכון בפנייתו למל"ל.