פס"ד בתביעה להרחבת זמני שהות של אב עם ילדיו

המדובר בתביעה מיום 28.6.23 להרחבת זמני השהות של הקטינים עם התובע.

בעת הגשת כתב התביעה שהו הקטינים עם התובע פעמיים בשבוע ללא לינה מסיום הלימודים ועד לשעה 19:00, ובכל סוף שבוע רביעי בליווי בני משפחתו. זאת בהתאם לפסק הדין מיום 9.12.20 (תלה"מ 5977-06-20) במסגרתו קיבלו הצדדים את המלצות העו"ס פרנקל, שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, לחלוקת זמני השהות והסכימו שאלה יבחנו שוב על פי פניה של מי מהצדדים רק כעבור שנה.

היות וטובת הקטינים היא מרכז הדיון בהליך הנוגע לעניינם הוזמן תסקיר לבחון את טובתם.

בתסקיר מיום 28.3.24 המליצה העו"ס שזמני השהות של הקטינים עם התובע יורחבו באופן הדרגתי כך שתחילה יכללו לינה אחת באמצע שבוע וכעבור שלושה חודשים תתווסף לינה נוספת, ועל שהות עמו בכל סוף שבוע שלישי, ולאחר שיחל בטיפול פסיכולוגי "תינתן אפשרות של שתי לינות ברצף כולל מוצ"ש" (כך במקור – א.ב.ד). על אף התנגדות הנתבעת להרחבת זמני השהות ניתן ביום 10.4.24 תוקף של החלטה להמלצות הזמניות ונקבע מועד לדיון בהשתתפות העו"ס ליום 17.9.24.

בין לבין נדחתה בהחלטה מיום 22.5.25 בקשת הנתבעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך אבחון מסוגלות הורית או בדיקה פסיכיאטרית.

בעדכון שהגישה ביום 15.9.24 פירטה העו"ס שהתובע לא השתלב בטיפול ובהדרכה הורית וחזרה על המלצתה שהרחבה נוספת של שהות הקטינים עמו תתאפשר לאחר שישתלב בהדרכת הורים ובטיפול פסיכולוגי. הנתבעת הסכימה להמלצות ואילו התובע התנגד להמלצות הטיפוליות.