פס"ד הדוחה תביעה לביטול מזונות

 בפניי תובענה להפחתה ו/או ביטול מזונות אשר הוגשה ע"י התובע (להלן: "התובע" או "האב"), ביום 26.2.23, כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "האם"), בטענה לשינוי נסיבות מהותי מאז חתימת הצדדים על הסכם גירושין ביום 7.8.2014.

רקע עובדתי ודיוני רלוונטי:

1. הצדדים נישאו זה לזו כדמוי ביום x/x/2003 והיו נשואים במשך כ- 11 שנים.

2. מנישואין אלה נולדו לצדדים שני ילדים, שניהם קטינים:

   א' - יליד x/x/2007 , כבן 17 שנים ועשרה חודשים, נכון למועד מתן פסק הדין.

   א' א' - ילידת x/x/2011, כבת 14 ושישה חודשים, נכון למועד מתן פסק הדין.

3. ביום 7.8.14 חתמו הצדדים על הסכם גירושין במסגרתו נכללו הסכמות לעניין זמני שהות, אחריות הורית ומזונות. ההסכם אושר על ידי ביהמ"ש וקיבל תוקף של פס"ד ביום 22.9.14 (להלן: "הסכם הגירושין").

4. במסגרת הסכם הגירושין אשר קיבל כאמור תוקף של פסק דין קבעו הצדדים את סכום מזונות הקטינים כדלקמן:

   

    

5. באשר לזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים נקבע כדלקמן:

   

    

6. ביום 10.08.2023 ניתנה החלטה בבקשת התובע, במסגרת ההליך שבכותרת, להפחתת מזונות הקטינים ועיקרי ההחלטה יובאו להלן:

   "כאשר אין מחלוקת כי חלוקת הזמנים בין הצדדים כמעט שוויונית, וכאשר סכום מזונות בסך של 6,500 ₪ עבור שני ילדים גבוה יותר מסכום המזונות שמחייבת הפסיקה, וקיימת ראשית ראיה של הכנסות שאינן עולות על 15,000 ₪ בחודש, אל מול חובות של מאות אלפי שקלים, ועל מנת למנוע מהמבקש לפנות להליך של פשיטת רגל, סבור בית המשפט כי יש מקום להפחתה זמנית של דמי המזונות....

   נוכח כל האמור לעיל הריני מורה על הפחתה זמנית של דמי המזונות בסך של 1,500 ₪ בחודש, החל מיום מתן החלטה זו".

7. בתום דיון הוכחות שהתקיים ביום 23.04.25 הועלתה הצעת פשרה ע"י בית המשפט כאשר הנתבעת הסכימה לה. הצעה זו הועלתה על הכתב במסגרת החלטה מיום 24.04.25 והתובע התבקש להודיע עמדתו בתוך 7 ימים לאמור בהצעה. הנתבעת חזרה בה מהסכמתה להצעת בית משפט ולכן ניתנו הוראות להגשת סיכומים בכתב. סיכומי הצדדים הוגשו ומכאן פסק דין זה.

   טענות הצדדים בתמצית:

   התובע:

8. לטענת התובע יש להורות על ביטול דמי המזונות או למצער להפחתתם עקב שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר שהצדדים חתמו על הסכם הגירושין, הבאים לידי ביטוי בשני מישורים:

   1. השינוי הראשון הוא בזמני השהות של הקטינים אשר הורחבו באופן משמעותי כך שכיום זמני השהות בין הצדדים שווים מלבד לילה אחד בשבוע וזאת בשונה מהקבוע בהסכם הגירושין. בפועל, הקטינים נותרים ללון בביתו של התובע גם ביום שבת, בשעה שהוא מחזיר את הקטינים ביום ראשון בבוקר ישירות למסגרות החינוך.

   2. השינוי השני המהותי הוא מצבו הכלכלי אשר הורע, כך לטענתו, לעומת מצבו הכלכלי שהיה בעת חתימת הסכם הגירושין.

9. הכנסות התובע עפ"י כתב התביעה:

   1. התובע עוסק כעו"ד עצמאי מתגורר בשכירות עם בת זוגתו ונושא במחצית דמי שכירות בסך של 5,000 ₪. בעת החתימה על הסכם הגירושין עמד שכרו על סך ממוצע של 30,000 ₪ ברוטו בחודש.

   2. שכרו הממוצע לשנת 2020 עמד ע"ס 12,500 ₪ ברוטו בחודש.

   3. שכרו הממוצע לשנת 2021 עמד ע"ס 7,360 ₪ ברוטו בחודש.

   4. שכרו הממוצע לשנת 2022 עמד ע"ס 10,000 ₪ בחודש

   5. צפי שכרו לשנת 2023 עתיד לעמוד על סך 12,000 ₪ ברוטו בחודש לפני מסים.

10. התובע מצוי בחובות לא מבוטלים והוא מנסה להחזיר את חייו למסלולם התקין, תוך הסדרת חובות מול בנק איגוד, מזרחי כיום, באמצעות פריסת תשלומים חודשית בה הוא נושא בסך של 1,500 ₪ לחודש.

11. חישוב הכנסות התובע אל מול ההוצאות השונות הכוללות מחייה, הוצאות מדור והסדר חובות, אין לתובע הכנסה פנויה כלל וכלל.

12. הנתבעת עו"ד בהכשרתה אולם אין לתובע מידע אודות הכנסותיה. במסגרת סיכומיו הוסיף התובע כי בניגוד לטענת המצוקה הכלכלית לה טוענת הנתבעת, היא מנהלת אורח חיים יקר ביותר (בית פרטי בדמי שכירות של 9,250 ₪ לחודש, אחזקת משרד פרטי בעלות של 2,345 ₪ לחודש וניירות ערך בשווי של כ – 600,000 ₪ ).

13. לטענת התובע הנתבעת לא הציגה ולו ראיה אחת בתמיכה לטענתה באשר למחלת הזאבת ממנה סובלת המגבילה את יכולתה לעבוד. בהתאם לפסיקה טענה בדבר מחלה המגבילה את כושר ההשתכרות צריכה להיות מגובה במסמכים רפואיים ובחוות דעת מומחה. הנתבעת לא פנתה לביטוח לאומי לצורך הכרה בנכות או בזכאות לקצבה והימנעותה זו מעלה ספק ממשי באשר לחומרת מגבלותיה התעסוקתיות, ומחזקת את הטענה כי ביכולתה להשתכר יותר ולתרום למזונות ילדיה.

14. בסוף סיכומיו ציין התובע כי הוא עמד בנטל הוכחת שינוי נסיבות מהותי, המצדיק הפחתה משמעותית בדמי המזונות ולפיכך, לשיטתו על בית המשפט להתערב במזונות אשר נקבעו בהסכם הגירושין ולהורות על הפחתתם לסך של 2,000 ₪ בחודש. כמו כן, עתר התובע בסיכומיו להפחית את דמי המזונות לאחר הגעת הקטינים לגיל 18 או למועד סיום לימודיהם התיכוניים (לפי המאוחר) משיעור של מחצית הקבועה בהסכם הגירושין לשיעור של שליש מסכום המזונות שייקבע. יצוין כי בכתב התביעה עתר התובע להפחית את המזונות והעתירה לשינוי והקטנה השיעור לאחר הגעת הקטינים לגיל 18 הוספה רק בסיכומים.

    הנתבעת:

15. הצדדים היו נשואים כ-11 שנים והתגרשו באוגוסט 2014 לאחר שחתמו על הסכם הגירושין בו הסדירו את מכלול העניינים שהיו כרוכים בגירושין, לרבות ענייני רכוש, מזונות הקטינים וחלוקת זמני שהות של הקטינים עם כל אחד מהם. הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין.

16. התנהלותו של התובע לאורך השנים, החל ממועד אישור הסכם הגירושין ועד להגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב. התובע שילם את מזונות הקטינים בהתאם להסכם הגירושין במשך חודשים ספורים בלבד והחל מאמצע שנת 2015 ועד לאמצע שנת 2021 הוא שילם רק חלק קטן מדמי המזונות ובאופן לא סדיר. התובע נקלע לחובות ונרדף בידי נושים וביקש מהנתבעת להימנע מלפעול כנגדו לשם גביית חוב המזונות שהלך ותפח, תוך הבטחה כי מדובר במצב זמני והוא צפוי לקבל כספים רבים, מהם הוא יפרע את חוב המזונות. הנתבעת גילתה התחשבות במצבו ונאלצה לשאת לבדה בהוצאות גידול הקטינים וכפועל יוצא מכך נקלעה בעצמה לחובות רבים. לא רק שהתובע לא עמד בהבטחותיו לפרוע את חוב המזונות הוא אף הפסיק לשלם את המזונות החל מאמצע שנת 2021 ורק לאחר שהנתבעת פעלה לגביית החוב באמצעות נקיטת הליכי הוצל"פ (בחודש 10/22) החל לשלם את המזונות השוטפים בנוסף לתשלום ע"ח חוב עבר. עד לפתיחת תיק ההוצל"פ, נצבר לחובתו של התובע חוב בסך של כ-300,000 ₪ בגין אי תשלום מזונות הקטינים.

17. התובע לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי בהכנסותיו בהשוואה למועד פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין ואין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק ביטול של הסדר מזונות שנקבעו בהסכם גירושין, אשר הסדריו שלובים וכרוכים זה בזה. הנתבעת הסתמכה על הסכם הגירושין וכלכלה את צעדיה בהסתמך על הסדר המזונות.

18. התובע הצהיר במעמד אישור הסכם הגירושין כי משתכר בין 24,000-20,000 ₪ נטו לחודש מבלי שצירף כל אסמכתא בתמיכה לכך. לעומת הצהרת התובע בדיון אישור הסכם הגירושין באשר לגובה השתכרותו, מתדפיסי שומות המס של התובע לשנים 2012-2015 עולה כי שכרו המדווח היה נמוך בהרבה מזה שהוצהר על ידו כאמור. בחקירתו הציג שתי גרסאות. האחת, כי הצהרתו באשר לשכרו במעמד אישור הסכם התבססה על הרווחים בשנים שקדמו, אלא שמעיון בדוחות השומה עולה כי גרסתו זו אינה אמת, שכן בשנת 2012 ממוצע הכנסותיו היה 12,200 ₪ ברוטו לחודש וסך של 10,500 ₪ נטו לחודש. בשנת 2013 ממוצע הכנסותיו עמד ע"ס 11,000 ₪ ברוטו סך של 10,000 ₪ נטו לחודש. (פחות מחצי מהצהרתו בעת אישור הסכם הגירושין). בהמשך החקירה הציג התובע גרסה נוספת וטען כי הצהרתו במעמד אישור הסכם הגירושין הייתה "הערכה", ו"פוטנציאל", ו"היכולת שלי להכניס 20-24 נטו בחודש".

19. גם באשר להכנסות התובע במועד הגשת התובענה, הציג התובע גרסאות שונות וצירף מסמכים חלקיים הסותרים את גרסאותיו:

    1. גרסה ראשונה – בכתב התביעה טען התובע כי שכרו הממוצע בשנת 2022 עמד על סך של 10,000 ₪ ברוטו לחודש וכי צפי שכרו לשנת 2023 עתיד לעמוד ע"ס 12,000 ₪ ברוטו לחודש.

    2. גרסה שנייה – בדיון הראשון שהתקיים במעמד הצדדים, בהליך דנן, ביום 20.07.2023, השיב התובע לשאלות בית המשפט בעניין השתכרותו כי משתכר בין 13,550-10,000 ₪ ברוטו לחודש, ובנוסף עושה ערבי שירה בציבור כאשר על כל ערב מקבל סך של 1,000 ₪ במזומן (ראו: פרוטוקול דיון מיום 20.07.2023, עמ' 3 שורה 33).

    3. גרסה שלישית – בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע שהוגש ביום 5.12.2023 הצהיר כי שכרו הממוצע בשנת 2022 עמד ע"ס 7,360 ₪ ברוטו בחודש וצפי שכרו לשנת 2023 עתיד לעמוד על סך של 4,296 ₪ ברוטו לחודש. מדוח רווח והפסד לחודשים ינואר –אוקטובר לשנת 2023 אשר צורף לתצהיר כנספח 4 עולה כי הכנסתו ברוטו לחודשים אלה הינה בסך ממוצע של 7,579 ₪ לחודש.

20. הנתבעת סובלת מזה 20 שנה ממחלת "הזאבת" שהינה מחלה כרונית, הפוגעת בכל מערכות הגוף. חרף מצבה הרפואי הנתבעת עשתה ועושה את מירב המאמצים לפרנס את עצמה ואת הקטינים ולא להחסיר מהם דבר. בשל אי תשלום מזונות על ידי התובע, נאלצה הנתבעת לממן את הוצאות המחיה בכוחות עצמה. כתוצאה מכך נקלעה לחובות רבים, אשר בסופו של דבר אילצו אותה למכור את הדירה שבבעלותה כאשר חלק מכספי תמורת המכירה שימשו לסילוק חובותיה. ביתרת כספי התמורה ממכירת הדירה, הנתבעת עשתה ועדיין עושה שימוש על מנת לממן את הוצאות מחייתה וגם את הוצאות מחיית הקטינים במקום התובע.

21. לאור מכירת הדירה שבבעלותה, עברה הנתבעת להתגורר בשכירות בקרבת מוסדות החינוך של הקטינים בעיר ---- בעלות דמי שכירות של 6,300 ₪ בחודש. בהמשך עברה הנתבעת להתגורר בדירה שכורה אחרת בעלות חודשית של 9,100 ₪, כאשר בעת חתימת הסכם הגירושין לא היו לה הוצאות עבור שכירות כלל.

22. לאחר שנתיים ממועד מכירת הדירה, רכשה הנתבעת מיתרת כספי מכר דירת המגורים ניירות ערך המנוהלים ע"י חברת "אלטשולר שחם" אשר ערכם ירד משמעותית בתקופת הקורונה ובעת ההיא פחתו משמעותית גם הכנסותיה.

23. גם כאשר חל שיפור במצבו הכלכלי של התובע, הוא לא פרע את חובו כלפי הנתבעת והמשיך להחסיר מהקטינים את אמצעי הקיום והמחייה בשעה שלא החסיר דבר מעצמו וניהל רמת חיים גבוהה (הכוללת נסיעות רבות לחופשות בארץ ובחו"ל, רכב חדש, מגורים בבתים מפוארים ועוד). התנהלות זו מצביעה על יכולת כלכלית גבוהה.

24. לאור התנהלותו של התובע אשר לא עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם הגירושין ובשים לב להוראות הדין המאפשרת חיוב רטרואקטיבי של מזונות רק עבור שנתיים אחורה, פתחה הנתבעת תיק הוצל"פ בחודש 10/22. לאחר ובעקבות פתיחת תיק הוצל"פ וחרף מצבו הכלכלי הנטען, החל התובע לשלם באופן סדיר ומלא את דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, כולל מחצית מהוצאות הבריאות והחינוך ובנוסף את התשלום שנקבע בהסדר פריסת התשלומים בגין חוב מזונות עבר שהצטבר.

25. לשיטת הנתבעת, המניע האמיתי לתביעה זו מצד התובע אינה קשורה ל"שינוי נסיבות" אלא "מתקפת נגד" לפעולות אותן נקטה לאחרונה לשם גביית חוב מזונות עבר, לאחר שנים שלא שולמו. לטענתה של הנתבעת מדובר בניסיון נוסף של התובע להשית עליה את עיקר כלכלת הקטינים.

26. בין הצדדים קיימים פערי השתכרות, כמו גם פערים בפוטנציאל ההשתכרות, בין היתר לנוכח מצבה הרפואי, כאשר הכנסותיו המוצהרות של התובע, אינן מהוות את מלוא הכנסותיו אלא נועדו להתחמק מתשלום חובותיו לנושים. כך גם קיימים הפרשים משמעותיים בעלויות המדור, בשעה שהנתבעת נושאת בדמי שכירות בסך של 9,100 ₪ בחודש, התובע נושא במחצית דמי שכירות לאור מגוריו עם בת זוגו, בסך של 5,000 ₪. כך גם בנוגע למימון הוצאות אחזקת המדור בהם נושאת הנתבעת לבדה ואילו התובע נושא בהם במשותף עם בת זוגו.

27. עוד ובנוסף טוענת הנתבעת כי החובות של התובע ו"הסדרי החוב" הנטענים על ידו לא הוכחו. התובע צרף הסדרי פשרה לא עדכניים, של בנק איגוד בשני מסמכים שונים בנוגע לאותו חוב. חוב זה אינו תוצר של נפילתו הכלכלית של התובע אלא חוב משנת 2012 אשר הליכי גבייתו החלו רק ב-2016. על חוב זה התקבל הסדר פשרה נוסף בשנת 2022 אותו לא צרף התובע. לשם תשלום חוב זה, נטל התובע הלוואה שיתרת סילוקה עומדת על סכום נמוך משמעותית מזה הנטען על ידו.

28. בניגוד לטענת התובע, זמני השהות אינם שווים. הקטינים מבלים את רוב חייהם בבית הנתבעת בעיר ---- גם על חשבון ימים בהם צריכים להיות אצל התובע. על אף שמדובר בקטינים בוגרים ועצמאיים, טענת התובע כי ההסדרים המתקיימים בפועל שווים/הורחבו אינה נכונה. התובע עורך שינויים בזמני השהות כבדרך קבע בהתאם לרצונו או רצון הקטינים במקרים רבים מבלי לעדכן את הנתבעת. במקרים רבים התובע ביקש מהקטינים לשהות אצל אחרים בלי שהנתבעת הייתה מודעת לכך או שבמקרים שהייתה מודעת, נאלצה לשנות את תכניותיה על מנת שהם ישהו אצלה. התובע נוהג להשאיר את הקטינים בלא השגחה בביתו ומבקש מהם להסתיר זאת מהנתבעת.

    דיון והכרעה

     

    המסגרת הנורמטיבית לשינוי גובה מזונות בשל שינוי נסיבות

29. כידוע, פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום מפני חידוש התדיינויות וניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לשנותו או לשנות את החיובים הקבועים בו, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 12.12.1994; תמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א. נ' מ.ח (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 17.5.2006) וע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 13.6.1994)).

30. כאשר מועלת טענת שינוי נסיבות, על בית המשפט לבחון האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי לרעה והאם מדובר בשינוי היורד לשורשו של פסק הדין. המצב שהיה קיים בעבר בעת מתן פסק הדין למזונות, הוא נקודת המוצא המחייבת ויש לבחון האם מאז חל שינוי מהותי המצדיק את שינוי פסק הדין (ראו: ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג(1) 22 (1978); ע"א 552/83 מבורך נ' טייב לח(1) 526 (1984); ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986)).

31. המושג "שינוי נסיבות" יפורש באופן דווקני כך שהתפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין וניתן היה לצפות אותן מראש אינן שינוי נסיבות מהותי וזאת בכדי שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי חיים משתנים (ראו: בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 13.6.2007)). עוד נפסק באותו ענין, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט יש לבחון את מכלול הנסיבות של יחסי הצדדים, תום לב והוגנות.

32. על התובע הטוען לשינוי נסיבות, להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם, ולהציג את השוני בין המצב שהיה קיים בעת אישור ההסכם לבין המצב נכון למועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שלא ניתן היה לצפותו מראש (ראו לעניין זה: בר"ע (ירושלים) 305/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 12.6.2009); תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 11.1.2016); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979); ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215 (1995)).

33. כאשר המזונות נקבעו בהסכם גירושין כולל בין הצדדים, אשר אושר וקביל תוקף של פסק דין, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד ונדרשת מידה רבה של זהירות לפני שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ראו: ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1) 767 (1984)). הטעמים לכך הוסברו על ידי כב' הנשיא שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994): "בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".

34. למזונות שנקבעו בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, החילה הפסיקה מעמד מיוחד וקבעה, כי שינויים יעשה רק במקרים חריגים וראויים, זאת מאחר והסכם הגירושין ממצה את כל מכלול ההסדרים, ויתורים ואיזונים אשר אינם פרוסים בפני בית המשפט, בהתבסס על שיקולי יציבות וודאות ומבטא את ההסכמה לגבי צרכי הקטינים (ראו: תלה"מ (תל אביב- יפו) 28665-02-19 ש.ר. נ' א.פ. (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 6.9.2020)). זאת ועוד, שינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל, יש לעשות זאת במשורה, וזאת בשל ציפייתם של הצדדים כי כלל ענייניהם של הצדדים הוסדרו כמכלול. יחד עם האמור, הסכמים אשר קיבלו תוקף של פסק דין אינם חסינים באופן מוחלט מפני ביטולם, ובמקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, יש לבחון את מזונות הקטין מחדש (ראו: בג"צ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ואח' (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 7.2.2013)).

    ומן הכלל אל הפרט

35. אקדים את המאוחר ואומר כי ממכלול הראיות שהוצגו בפניי ולאור הפסיקה כפי שהובאה לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת שינוי נסיבות, בוודאי לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי כמתחייב בדין, ועל כן, דין התביעה להפחתת מזונות להידחות. ועתה אנמק.

36. התובע מבסס את תביעתו להפחתת מזונות, על אף שבכתב התביעה עתר במקביל לביטול המזונות (במסגרת חקירתו חזר בו מכך - ראו פרוטוקול דיון מיום 23.04.2025 עמ' 10 שורות 7-22), על שני אדנים המצדיקים, לשיטתו, את התערבותו של בית המשפט בהפחתת המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, כדלהלן:

    הראשון – הרחבת זמני שהות לשוויוניים, בשונה מאז הסכם הגירושין.

    השני – הרעה משמעותית במצב כלכלי מאז הסכם הגירושין.

    לפיכך אדון בכל אחד מהרכיבים לחוד.

     

    זמני השהות של האב עם הקטינים כיום אל מול זמני השהות בעת הסכם הגירושין -

37. כידוע היקף זמני השהות של הקטינים עם הוריהם, משליך על סכום המזונות, בעיקר נוכח ההוצאות שנדרש כל הורה להוציא עבור צרכי ילדיו בשהייתם עימו.

38. במקרה דנן סוגיית זמני השהות הוסדרה בהסכם הגירושין שם נקבע כי הקטינים ישהו אצל האב בימי ב' ו-ד' מתום המסגרת החינוכית ועד ליום המחרת, כאשר באחריות האב להשיבם ישירות למסגרות חינוכיות או לבית האם בהיעדר מסגרות חינוכיות וזאת עד השעה 10:00. בנוסף נקבע כי הקטינים ישהו עם האב בכל סופ"ש שני, לסירוגין, החל מתום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד השעה 18:00 בשבת. ביתר הימים הקטינים שוהים אצל האם. למעשה חלוקת זמני השהות בהסכם הגירושין עמדה על 43% מהזמן אצל האב ו- 67% מהזמן אצל האם.

39. מחקירת האם (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.04.2025, עמוד 67, ש' 32-34 ועמוד 68 ש' 1) עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים שזמני השהות של הקטינים עם האב הורחבו באופן שהתווספה אצלו לינה אחת, במוצאי שבת, אחת לשבועיים. על פי מתווה זה, האב אחראי להביא את הקטינים ביום ראשון בבוקר ישירות למסגרות החינוכיות, בסוף השבוע שהם שוהים עמו, במקום בשעה 18:00 בשבת.

40. יחד עם זאת הוספת לינה אחת לשבועיים מהווה שינוי מינורי או לכל הפחות אינה מעידה על שינוי מהותי, בוודאי לא כזה המחייב את התערבות בית המשפט במזונות שנקבעו בהסכם גירושין. גם בחינת ההוצאות הכרוכות בתוספת לינה אחת לשבועיים אינה מביאה להגדלת ההוצאה משמעותית.

41. יתר על כן, האב לא הוכיח בראיות הגדלת הוצאות הקטינים בשל השינוי שחל בזמני השהות.

42. לפיכך ולאור האמור לעיל בית המשפט בחינת פרמטר זה לבדו אינו מצדיק את התערבותו של בית המשפט באמצעות הפחתת מזונות הקטינים.

    מצבו הכלכלי של התובע כיום לעומת מצבו הכלכלי בעת חתימת הסכם הגירושין

43. במעמד אישור הסכם גירושין, בתאריך 22.09.2014, השיב התובע לשאלת בית המשפט כי משכורתו החודשית נעה בין 20,000 – 24,000 ₪ נטו בחודש (ראו: פרוטוקול דיון מיום 22.09.2014 בתיק תה"ס 44853-09-14).

44. אף על פי הצהרה זו, שומות התובע לשנים 2012-2014 מציגות תמונה שונה, באופן שהכנסתו בעת אישור הסכם הגירושין הייתה נמוכה בהרבה מזו שהצהיר לפרוטוקול.

45. התובע לא הציג בהליך זה כל אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בהצהרה שנתן בדיון אישור הסכם הגירושין באשר לשכרו הגבוה, אלא להיפך, התובע העיד כי בסמוך למועד אישור הסכם הגירושין היו תקופות שהרוויח 7,000 ₪ והיו תקופות שהרוויח גם אפס. להלן יובאו שאלות ותשובות לעדותו מיום 23.04.2025, לעניין זה:

    כב' הש' שי: כן דווח, לא דווח, הבטחת, הסתמכת, יש פה מסמכים ואתה עוד אומר מה שהמסמכים זה מה שהיה, אז אם לפי המסמכים אז הרווחת 7,000 שקל, אז כמה היום פחות מרוויח?

    העד, עו"ד ב' צ': כמה היום מה?

    עו"ד קוברסקי: פי שתיים יותר, גברתי.

    כב' הש' שי: לא שאלתי את גברתי. כמה פחות אתה מרוויח? כי אז הרווחת 7,000.

    העד, עו"ד ב' צ': אז לא, היו תקופות שהרווחתי 7,000, אבל במהלך ה-9 שנים האלה היו תקופות שהרווחתי אפס גברתי, שלא הכנסתי בכלל בשנה כסף,

    כב' הש' שי: אני שואלת מה אתה מרוויח היום.

    העד, עו"ד ב' צ': היום? בשנה האחרונה כמו שהצהרתי בדיון הקודם, הצלחתי להכניס סכומים מאוד יפים, כ-25,000 שקל בחודש ברוטו, 16-17 נטו בחודש אני חושב.

    (ההדגשות אינן במקור - ש.ש) 

    [ ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.04.25 עמ' 30 שורות 17-28]

     

46. מהנתונים שהובאו על ידי התובע, במסגרת ראיותיו בהליך דנן, הכנסותיו המדווחות כיום גבוהות יותר מהכנסותיו המדווחות בתקופה הסמוכה למועד דיון אישור הסכם הגירושין. אשר על כן, במסגרת חקירתו בהליך זה נשאל התובע לפשר הפער שבין הצהרתו בעל פה בדיון אישור הסכם הגירושין לבין המסמכים שהוצגו ותשובותיו היו מתחמקות, כדלהלן:

    עו"ד קוברסקי: [..] תאשר בבקשה שבשנת 2014, גברתי עמוד 8 להשלמת מסמכים, אני רק כדי להקל, אתה מדווח למס הכנסה על הכנסות של 83,782.

    העד, עו"ד ב' צ': אני צריך לאשר את זה?

    עו"ד קוברסקי: כן.

    העד, עו"ד ב' צ': מה שרשום זה מה שרשום,

    עו"ד קוברסקי: אז תאשר בבקשה,

    העד, עו"ד ב' צ': אני מאשר.

    עו"ד קוברסקי: שזה מה שרשום. זאת אומרת, לפני מס, זאת אומרת, הכנסה שנתית נטו, כי אני רואה פה גם את המס שירד לך, 74,000 שקלים נטו, ואני ככה לקחתי מחשב, חילקתי ב-12, יצא לי ממוצע חודשי של 6,100 שקלים נטו, או-קיי? בערך 6,900 ברוטו, איך זה מסתדר עם ההצהרות שלך לפרוטוקול? איך זה מסתדר עם ההצהרה שלך בתצהיר?

    [..]

    העד, עו"ד ב' צ': קודם כל, כשעמדתי בבית משפט וגם כשעבדנו על הסכם הגירושין, לא ישבנו עם דוח רואה חשבון ועשינו, כבר הייתי צריך להראות שאני גם לא שכיר ואני יכול להראות כמה אני מרוויח כל חודש, ההערכה הייתה לגבי השנים שקדמו, שבוא נגיד גם אם ההכנסות היו טיפה יותר נמוכות, אז אני חושב שהיה פוטנציאל גם להגיע ל-20-24, זאת אומרת, ובאמת כעצמאי יש חודשים שאני הייתי עובר את ה-24 ואת ה-30 ואפילו לפעמים 40 ויש חודשים שפחות, אז גם אני כשהסתכלתי על ה2012-2013, קצת מוגזם שבאתי ואמרתי כזה שבעצם לא הרווחתי את הסכומים האלה אגב, גם 2013 למרות שיותר, ובאמת זה לא ישב על איזושהי הערכה מדויקת או תלוש משכורת, אלא הערכה שאני גם הבעתי בפני בית המשפט על היכולת שלי להכניס 20-24 נטו בחודש, אחרת גם לא הייתי מסכים ל-6,000, זו הסיבה שעשיתי את זה.

    עו"ד קוברסקי: אני אגיד לך מה, תשמע, קודם כל, כשאתה מעריך בפני בית משפט אתה לא אומר לו 'אני מעריך' ואתה לא אומר 'פוטנציאל' ואתה לא אומר 'מתבסס על שנים קודמות', אתה מצהיר, בכוונה אני גם הקראתי מקודם את ההצהרה שלך כפי שהיא ניתנה ממש במילים האלה לבית משפט, בין 20 ל-24,000 שקלים נטו לחודש. עכשיו תראה, עכשיו באת עם איזושהי גרסה חדשה, פוטנציאל, מה פוטנציאל, אני חושבת שאדם יודע אם הוא, במיוחד בספטמבר בשנה מסוימת אם הוא הולך להרוויח 6,000 בממוצע או 24,000 שקלים בממוצע נטו, ככה אני חושבת, גם אם אתה עצמאי וגם אם יש חודש שנכנס כך או אחרת, בן-אדם כבר יודע להעריך. עכשיו, אני גם הולכת הלאה, באת ואמרת 'אני התבססתי על שנים קודמות', עכשיו, אתה צירפת לאותם המצאת מסמכים גם את השנים הקודמות, 2012-2013,

    העד, עו"ד ב' צ': 13',

    עו"ד קוברסקי: ואנחנו עדיין בשנים האלה,

    העד, עו"ד ב' צ': לא מגיעים ל-20,000

    עו"ד קוברסקי: מדברים לא קרוב אפילו, לא חצי אפילו, אנחנו מדברים על 10,000 שקל גם ב-2012 וגם ב-2013,

    [...]

    עו"ד קוברסקי: אז עכשיו תראה, אני מגיעה למסקנה שאתה יכול לא לאשר אותה שיכול להיות שלא דיווחת על כל ההכנסות שלך, זו גם אופציה, אתה יודע,

    העד, עו"ד ב' צ': לא מסכים איתך.

    עו"ד קוברסקי: לא מסכים, או-קיי, לא מסכים.

    העד, עו"ד ב' צ': אבל התחלתי לעבוד בתקופה הזאת בדרום אפריקה והיו אמורים לקבל כספים, היו באמת אמורים להתקבל כספים, גם שהבטחתי, אגב, לל' ב-2020, היה איזה פנטזיה שיתקבלו מדרום אפריקה כספים והם לא קרו, אבל כן, התחלתי,

    עו"ד קוברסקי: אז אפשר להגיד שבעצם סוג של הולכת את לי' שולל? אתה יודע, אדם מרוויח 6,000 שקל בחודש, מתחייב לכאלה סכומים,"

     

    (ההדגשות אינן במקור - ש.ש)

     

    [ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.04.2025, עמ' 28 שורות 23-33, עמ' 29 שורות 1-34 ועמוד 30 שורות 1-10]

     

47. הנה כי כן, חרף הצהרתו של התובע בדיון אישור הסכם הגירושין על הכנסות בסדר גודל של כ- 20,000 ₪ ומעלה, הכנסתו, על פי מסמכים וראיות ועל פי הודאתו כיום, הייתה נמוכה בהרבה.

48. בשעה שיש סתירה בין עדותו של התובע במעמד אישור הסכם הגירושין בנוגע למצבו הכלכלי אל מול הראיות שהוצגו על ידו בדיון הנוכחי, על בית המשפט להסתמך על ראיות ומסמכים, ובמקרה דנן ביתר שאת כאשר מדובר מסמכים רשמיים שהוגשו לרשויות המס.

49. על כך יש להוסיף כי התובע עצמו מאשר בחקירתו כי במעמד אישור הסכם הגירושין שכרו היה נמוך ממה שהצהיר וכי הצהרתו בדיון אישור הסכם הגירושין הייתה הערכה בלבד (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.4.2025, עמ' 28 שורות 23-33 ועמ' 29 שורות 1-16).

50. אשר על כן בבואו של בית המשפט לבחון האם חל שינוי מהותי בהכנסות התובע, בית המשפט נותן משקל לראיות שהוצגו בפניו היום לגבי מועד אישור הסכם הגירושין ולדברי התובע בחקירתו בהליך זה, ולא להצהרה שנתן התובע בפרוטוקול דיון אישור הסכם הגירושין.

51. לשם הכרעה בהליך זה, בית המשפט קובע את שכרו של התובע, בעת אישור הסכם הגירושין על סכום ממוצע שנע בין 3,000-7,000 ₪ ברוטו לחודש, וזאת בהתאם לדיווחים לרשויות המס כמפורט להלן:

    סך הכנסות לשנת 2012 – 36,300 ₪ (ברוטו)

    סך הכנסות לשנת 2013 – 49,550 ₪ (ברוטו)

    סך הכנסות לשנת 2014 – 83,792 ₪ (ברוטו)

52. מנתונים אלה עולה שהכנסותיו של התובע כיום לא רק שאינן נמוכות מאלה שהיו בעת אישור הסכם הגירושין, הן אף גבוהות יותר.

53. די בתשובת התובע לשאלת בית המשפט בכדי לתמוך באמור: "היום? בשנה האחרונה כמו שהצהרתי בדיון הקודם, הצלחתי להכניס סכומים מאוד יפים, כ-25,000 שקל בחודש ברוטו, 16-17 נטו בחודש אני חושב" (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.4.2025, עמוד 30 שורות 26-28) . מצבו הכלכלי של התובע נכון למועד הגשת התביעה הוא הרבה יותר טוב אל מול מצבו במועד אישור הסכם.

54. למעלה מן הצורך יאמר כי טענת התובע כי לולא הכנסתו המוצהרת בדיון אישור הסכם הגירושין הייתה נמוכה יותר לא היה מסכים לשלם סכום מזונות כה גבוה של 6,000 ₪ לא כולל מחציות (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23.04.25 עמ' 29 שורות 5-16) לא מתקבלת ומדוע? כי אחת משתיים, או שהתובע הציג מצג שווא לרשויות המס או שהתובע הציג מצג שווא לבית המשפט, ונהיר כי שתי האופציות בעייתיות, וזאת בלשון המעטה.

55. כאן המקום לציין את הלכת חיון – ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 01.05.2019) אשר רלוונטית להליך דנן ולסתירה שבליבת המחלוקת – הכנסות התובע בעת אישור הסכם הגירושין לבין הכנסותיו כיום, כדלהלן: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.

    כאן המקום להציג כללים אלו ולעמוד על טיבם, ראשון ראשון, ואחרון אחרון.

    מבין כללים אלו, הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו:Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו. היא עברה גלגולים שונים ורוככה במרוצת השנים. מעמדה כחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה ניטל ממנה זה מכבר, וכיום היא משמשת חזקה שבשיקול הדעת, שהפעלתה תלויה בשום שכל של הערכאה הדיונית (ראו:3 John Henry Wigmore, A Treatise on the Anglo-American System of Evidence in Trials at Common Law 674-683 (1940)).

    הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה. ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר – וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות – לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים). המשאבים השיפוטיים שאותם יש להשקיע כדי לאתר את המקרים הללו ולהגיע לחקר האמת גם בהם, יהיו כרוכים בעלויות מוגזמות מבחינה חברתית. עלויות אלו תהיינה גבוהות יותר מהמחיר של טעות בקביעת עובדות באותם מקרים חריגים שבחריגים.

    אשר על כן, הפעלתה השיטתית של חזקת השקר תמזער את העלות החברתית הכוללת של טעויות ושל האמצעים השיפוטיים שנועדו למנען – תוצאה רצויה לכל הדעות, שכל מערכת משפטית צריכה לשאוף להגיע אליה (ראו טליה פישר ואלכס שטיין, "דיני ראיות", הגישה הכלכלית למשפט 1103, 1106-1105 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה, 2012))."

     

    השתכרותה של הנתבעת

56. התובע במסגרת סיכומיו העלה טענה באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת אשר טוב יותר מזה שנטען על ידה ולשיטתו יש מקום לבחון מחדש את גובה המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין תוך חישוב יכולות כלכליות מכלל המקורות של הצדדים ובהלימה לזמני השהות בהתאם להלכה בעליון בבע"מ 919/15.

57. ראשית יצוין כי דין טענתו זו של התובע להידחות, ואף מן הטעם שטענה בנוגע לפערי ההשתכרות בין הצדדים כלל לא הועלתה על ידו במסגרת כתב התביעה. במצב דברים זה מדובר בהרחבת חזית אסורה.

58. שנית, הפסיקה קובעת כי בחינת השתכרותה של הנתבעת תיבחן רק אם, ולאחר, שהתובע יוכיח שינוי נסיבות מהותי, שהרי אין עסקינן בהליך ראשוני. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ניל הנדל בפסק הדין בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 20.01.2021): "דיון מחודש בענייני מזונות נעשה רק במקרים בהם הוכח שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפוך את אכיפתו של פסק הדין לבלתי צודקת. הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שינוי נסיבות הם: השתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם."

    משהתובע לא הוכיח שינוי נסיבות אשר מצדיק התערבות בית המשפט בעתירתו להפחתת המזונות, אין מקום כלל וכלל לבחון את השתכרות הנתבעת.

59. למעלה מן הצורך יאמר כי גם אם נלך לפי שיטתו של התובע ונבחן את טענותיו לגבי הכנסותיה של הנתבעת, נמצא כי היקף עבודתה מצומצם והכנסתה מעבודתה כעורכת דין קטנה, ולמעשה היא מתקיימת מכספי התמורה ממכירת דירה.

     

    שיהוי

60. לא ניתן לסיים את פסק הדין ללא התייחסות למועד הגשת התביעה - 02/2023 המעלה 2 שאלות מהותיות, שנראה כי התשובות להן ברורות :

    האחת - על פי טענות התובע מצבו הכלכלי החל להידרדר כבר בשנת 2016 עת קריסת העסק בדרום אפריקה, אשר על כן נשאלת השאלה מדוע בחר להגיש את תביעתו רק כ- 6 שנים מאוחר יותר???

    השנייה – אין מחלוקת כי בחודש 10/22 פתחה הנתבעת בהליכי גביית חוב מזונות ורק לאחר מכן בחר התובע להגיש תביעה זו, אשר על כן נשאלת השאלה האם יש קשר בין ההליכים???

61. סוף דבר:

    1. אף לא אחת מטענות התובע לשינוי נסיבות הוכחו ועל כן התביעה נדחית.

    2. מאחר וביום 10.08.2023 ניתנה החלטה זמנית, עוד בטרם התבררו העובדות לגופן, אשר הפחיתה את דמי המזונות לסך של 1,500 ₪ לכל קטין (במקום 2,000 ₪ ), משהתביעה נדחתה, ההחלטה הזמנית מבוטלת. אשר על כן על התובע לשלם לנתבעת את הסכום שהופחת לו באופן זמני בסך של 1,000 ₪ (500 ₪ לכל קטין) החל מיום 10.08.2023 ועד מתן פסק דין זה. הסכום המצטבר כמפורט לעיל ישולם ב-24 תשלומים שיתווספו לתשלום השוטף של דמי המזונות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין.

    3. לאור התוצאה אליה הגעתי, בשים לב להיקף ההליך, הוראות תקנות סד"א בנוגע להטלת הוצאות, יישא התובע בהוצאות התבעת בסך של 15,000 ₪.

62. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

63. המזכירות תסגור את התיק.

     

    ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ה, 11 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.