תלה"מ 60355-12-22 א' נ' א'

לפניי תביעה רכושית שהוגשה על ידי התובעת (להלן: "התובעת"/"האישה") כנגד הנתבע (להלן: "האיש"). המחלוקת המרכזית בתיק זה נוגעת לזכויות בדירת המגורים הרשומה על שם האיש ולהסכם הממון שנחתם ביניהם.

רקע:

1. האישה עלתה מXXXX בשנת 1991. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י ביום 22.02.1999. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים. בכתב התביעה תיארה האישה באריכות את הנסיבות שהובילו לפרידה ואת מהלך הנישואין, תוך שהיא מדגישה את התנהלותו של האיש וטענה לבגידות מצדו.

    

2. במהלך החיים המשותפים הצדדים התגוררו בדירה ברחוב XXXXXXX בXXXXX הידועה כגוש XXXX חלקה XXX תת חלקה X (להלן: "הדירה") בעוד הבעלות בדירה רשומה רק על שם האיש. הדירה נרכשה מספר חודשים טרם הנישואין. קודם לנישואיהם, ביום 01/12/1997, נחתם זיכרון דברים לרכישת דירת המגורים, וביום 02/12/1997 הועבר סך של 70,000 דולר מחשבונו של מר XXXXXX, אחיו של האיש, למוכרי הדירה. הדירה נרכשה מאחותו של האיש ביום 30.12.1998, כחודשיים לפני הנישואין.

    

3. ביום 25/01/1999, כחודש לפני נישואיהם, חתמו הצדדים על הסכם ממון בפני נוטריון (להלן: "הסכם הממון"). הסכם הממון שנחתם בין הצדדים כלל הוראות הנוגעות לדירה. ואלו עיקרי ההסכם: סעיף 5 בהסכם הממון קובע כי מימון רכישת הדירה בא ממקורות הבאים: 50,000$ מכספיו האישיים של האיש; 70,000$ הלוואה ש"ליווה הבעל מאחיו XXXXX XXXXX. הלוואה זו תפרע ע"י שני הצדדים, הבעל והאישה"; ו – 50,000$ באמצעות הלוואה בנקאית שתפרע על ידי שני הצדדים. סעיף 7(א) להסכם קובע כי אם הצדדים יתגרשו לאחר פירעון כל ההלוואות, הבעל ישלם לאישה סכום השווה למחצית הזכויות בדירה לפי ערכה הריאלי ואילו סעיף 7(ב) להסכם הממון קבע כי ככל שבמועד הגירושין לא יסולקו כל החובות האיש ישלם את מחצית מהכספים שנפרעו על חשבון המשכנתא וההלוואה מאחיו בערך ריאלי (מהסכום הדולרי).

4. אין טענה בדבר פירעון החזר ההלוואה ולמעשה זוהי המחלוקת העיקרית בין הצדדים. המשכנתא על הדירה סולקה במלואה בשנת 2008. ביום 18/05/2022 הפרידו הצדדים את חשבונות הבנק המשותפים שלהם. ביום 04/01/2023 הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני ובאותו היום הטילה צו עיקול על הדירה בבית המשפט לענייני משפחה.