פסק דין בבקשת אב לחידוש קשר עם בנו, אותו לא ראה יותר מ-8 שנים

בפני תביעת התובע ("האב"), אביו של הקטין, יליד x.x.2010 כנגד אם הקטין ("האם") בה מבוקש כי אורה על כינון קשר בינו לבין הקטין לאחר שלא ראה את הקטין למעלה מ-8 שנים ואף לפני כן פגש בו פעמים בודדות בלבד. מבוקש בתביעה שככל שנדרש אורה על מעורבות גורמי טיפול על מנת לסייע בתהליך. עו"ס לסדרי דין שמונתה על ידי בית המשפט המליצה על הפניית המשפחה לטיפול בו תיבחן האפשרות לכינון הקשר בין האב לקטין. הקטין מתנגד באופן נחרץ לקבלת טיפול לצורך כינון קשר בינו לבין האב והאם מבקשת לקבל את עמדת הקטין בה תומכת ללא סייג אף האפוט' לדין.

כפי שיפורט ויוסבר, מצאתי לכבד את רצון הקטין כפי שהובע בפני ולא מצאתי לכפות עליו טיפול, כל שכן כינון קשר אליו הוא מתנגד נחרצות בשלב זה של חייו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית

1. הצדדים לא נישאו מעולם וניהלו מערכת יחסים קצרה אשר הסתיימה בסמוך ללידת הקטין והם נפרדו. לאחר פרידת הצדדים ומאז לידת הקטין, האב נפגש עמו פעמים ספורות בלבד וזאת עד לפני כ-7 שנים. מאז נותק הקשר ביניהם.

    

2. לנוכח טענות האב שלא הכיר באבהותו על הקטין, הגישה האם תביעת אבהות ומזונות. ביום 1.1.2013 ניתן תוקף של פסק דין להסכם אליו הגיעו הצדדים אשר הביא לידי ביטוי את הסכמותיהם. בהסכם נקבע כי:

    

    

3. בהתאם להסכם התחייב האב לשם מזונות בסך 1,400 ₪ לחודש לאם עד הגיע הקטין לגיל 18 ולאחר מכן לשלם 50% מסך זה ישירות לידי הקטין עד הגיעו לגיל 21. כן נקבע כי בשל מצבו הכלכלי של האב מוסכם כי האב ישלם לאם בגין מזונות עבור הקטין שלא שולמו מאז היוולדו של הקטין ועד לחתימת ההסכם סך של 15,000 ₪.

    

4. לטענת האם, שלא הוכחשה על ידי האב, האב לא שילם מעולם את מזונות הקטין ולמעט מספר פעמים בודדות וספורדיות לא נפגש עם הקטין במהלך חיי הקטין. לטענתה כאשר האב פנה וביקש קשר שיתפה תמיד פעולה, אלא שהאב לא התמיד בקשר ופעם אחר פעם אכזב את הקטין. לטענתה התביעה כעת הוגשה, בין השאר, על מנת לבטל את תשלומי המזונות בשל טענות לניכור הורי שמעולם לא בוצע, ואף להפך, האם תמכה בקשר ככל שביקש אותו האב.

    

5. האב מנגד, טען כי הגם שהבאת הקטין לעולם לא הייתה על דעתו והיא תוצאה של קשר קצר ואקראי עם האם, ניסיונותיו במהלך השנים להיות מעורב בחיי הקטין עלו בתוהו. לטענתו האם ניכרה את הקטין ביחס אליו ולא עודדה את הקשר וזאת בלשון המעטה ואף סירבה למסור כל מידע או תמונות של הילד.

    

6. עוד נטען על ידי האב כי האם משתמשת בקטין ככלי משחק ב"מלחמת הסרק" שלה כנגדו וגורמת בכוונת מכוון לעוינות של הקטין כלפיו. האב טען כי הגשת התביעה היא אילוץ בשל התנהלות האם והדגיש כי הוא אפוטרופוס טבעי וזכאי למידע על בנו.

    

7. האב התחייב להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי. והוא מבקש לאמץ את המלצות העו"ס לשילוב המשפחה בתהליך טיפולי מובנה ומקצועי במרכז "נתיבים להורות".

    

8. לטענת האם, הצדדים אכן ניהלו מערכת יחסים קצרה ונולד להם הקטין. עם זאת, הכחישה האם את טענות התובע לגבי סיבת הנתק. לטענתה, התובע נעדר מחיי הקטין מבחירתו ומשיקוליו זאת משך שנים רבות. לטענתה האב סירב להיות בקשר עם הקטין והתנער מאחריותו ההורית והנתק בינו לבין הקטין נובע אך ורק ממחדליו שלו.

    

9. לטענת האם חידוש הקשר כעת, לאחר שנים רבות של נתק, כאשר הקטין מצוי בגיל ההתבגרות, אינו בהכרח לטובת הקטין וזאת ללא בחינה מעמיקה של כנות כוונותיו של התובע ומסוגלותו להתמיד בתהליך. לטענתה, בעבר כאשר תמכה לא אחת בקשר נהג האב להיעלם מחיי הקטין וכעת אין לה כל ערובה שלא ינהג באופן דומה.

    

10. לנוכח טענות הצדדים ומהות התביעה מונתה עו"ס לסדרי דין לצורך בחינת טובתו של הקטין ומתן המלצות וכן מונתה אפוט' לדין על מנת שתביא בפני בית המשפט את עמדת הקטין ואת עמדתה ביחס למכלול הצרכים, הזכויות והאינטרסים של הקטין.

     

11. תסקיר העו"ס המפורט הוגש ביום 9.4.25 והעו"ס המליצה בתסקירה על הפניית המשפחה ל"נתיבים להורות" לבחינת ההיתכנות לכינון הקשר לאחר נתק של 8 שנים תוך שילוב כלל בני המשפחה, תוך התחייבות האב להמשיך בקבלת טיפול פסיכיאטרי. ותוך שמירה על טובתו של הקטין כעיקרון מנחה.

     

12. ביום 2.5.25 הוגשה עמדת האפוט' לדין ביחס להמלצות התסקיר תוך שהאפוט' לדין מביעה את התנגדותו הברורה של הקטין לקבלת טיפול לצורך כינון הקשר עם האב. לטענתה העקרונות הכללים שהביאה העו"ס בתסקיר ביחס לקטינים ולחשיבות הקשר בין קטין ככלל לבין שני הוריו, הינם עקרונות כללים. לטענתה, במקרה זה, בנסיבות העניין, כפיית טיפול על הקטין המסוים לנוכח התנגדותו הברורה לטיפול, ובגילו, תהווה פגיעה בקטין הספציפי ולא ניתן להחיל עליו עקרונות כלליים אלא יש לבחון את טובתו הוא, אשר בנסיבות העניין היא כיבוד רצונו תוך הקשבה וכיבוד האוטונומיה שלו.

     

13. האפוט' לדין מציינת בעמדותיה ובדבריה בבית המשפט כי הקטין, נער בוגר, חכם ודעתן, אינו חש קשר רגשי לאביו ואינו מעוניין בטיפול כפוי, וכי כפיית קשר או טיפול עלולה לפגוע בו. עוד היא מביעה חשש ממצבו הנפשי של האב ומהתבטאויותיו ה"ביזאריות" ו"מנותקות מהמציאות" לדבריה, ומדגישה כי טובת הקטין מחייבת לכבד את רצונו ואת האוטונומיה שלו.

     

14. האם ביקשה לאמץ את עמדת האפוטרופא לדין במלואה ולהימנע מכל ניסיון לחידוש קשר בשלב זה.

     

15. לאחר שהתקיימו בפני 2 דיונים ארוכים בהם נשמעו טענות הצדדים וזאת לאחר שהונחו בפני המלצות העו"ס ועמדת האפוט' לדין, נשמע הקטין באריכות ובאופן חסוי על ידי בית המשפט. יובהר, הוצע לקטין להישמע על ידי בית המשפט בשלב מוקדם יותר של ההליך אך הוא לא היה מעוניין ולטענת האפוט' לדין ביקש שהיא תביא את רצונו בפני בית המשפט שכן לא רצה להמשיך ולהיחשף לגורמים נוספים, לרבות בית המשפט. עם זאת, לנוכח ההמלצות אשר הונחו בפני בית המשפט על ידי העו"ס, לאחר שהקטין הבין שיש חשיבות רבה למפגש עם בית המשפט, נאות למפגש כזה אשר התקיים ביוזמת בית המשפט.

     

16. מספר ימים לאחר ששמעתי את הקטין מצאתי לקיים דיון נוסף ביוזמת בית המשפט ובו ניסיתי לייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית וזאת לטובת כלל הצדדים. בדיון (לאחר קבלת הסכמת הקטין) מצאתי לשתף את הצדדים בעיקרי דבריו של הקטין אשר עמד באופן נחרץ על התנגדותו להיכנס לתהליך טיפולי לצורך כינון קשר עם האב. ציינתי גם שהקטין לא שלל כינון קשר עם האב בעתיד, כאשר הדבר יהיה ביוזמת הקטין ולא מתוך כפיה. ניתנה לאב אפשרות לשקול את עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליך. משהאב עמד על המשך ניהול ההליך וקבלת הכרעה שיפוטית, טרם הכרעה התבקשו הצדדים, העו"ס (שלא נכחה בדיון) והאפוט' לדין להגיש עמדתם. לאחר קבלת כלל התגובות לרבות העדכון מאת עו"ס לסדרי דין להלן פסק דיני.

     

    דיון והכרעה

     

17. הן מהתסקיר, הן מעמדותיה של האפוט' לדין והן מהמפגש הישיר של בית המשפט עם הקטין עולה בבירור כי הקטין, כיום כבן 15, מביע התנגדות נחרצת וברורה להשתתף בטיפול לצורך כינון קשר עם אביו. אין מחלוקת כי למעשה, קשר משמעותי מעולם לא התקיים בין האב לקטין והם נפגשו אך ורק פעמים ספורות במהלך חיי הקטין למפגשים קצרים שהאחרון ביניהם לפני כ-8 שנים. ויובהר, הקטין אינו שולל קטיגורית קשר עתידי, ביוזמתו, ואולם אינו מוכן לשתף פעולה עם טיפול אשר מטרתו היא כינון קשר.

     

18. מהתסקיר שהוגש עלה כי מצבו של הקטין ככלל הינו טוב מאד והוא אינו סובל מקשיים, לרבות קשיים רגשיים כלשהם. לעניין זה מצאתי להביא את התרשמותה של העו"ס מהקטין במסגרת תסקירה מיום 9.4.25 ("התסקיר הראשון"):

     

     

19. מתסקיר העו"ס עולה בבירור כי מצבו הרגשי והתפקודי של הקטין טוב ואף למעלה מכך וכי הוא מביע התנגדות נחרצת לחידוש הקשר עם אביו אותו אינו חווה כדמות משמעותית בחייו. להתרשמות העו"ס, הקטין מציג בגרות רגשית ויכולת התבטאות ברורה ביחס לעמדתו ויודע להסביר עמדתו בצורה מושכלת ואף להביע את חששו שניסיון לכפות עליו קשר יביא אותו למצוקה רגשית בה אינו מצוי כיום על פי תיאור העו"ס.

     

20. בעת עריכת התסקיר ניכר היה כי העו"ס התרשמה מבגרותו של הקטין ומיכולתו להביע עמדה ברורה, סדורה ומוסברת. העו"ס לא ציינה בתסקיר כי הקטין מושפע מאמו או חלילה נוכר על ידה לאב. מהתסקיר עלה כי דבריו של הקטין היו אותנטיים והוא ידע להסבירם כפי שידע להביא לידי ביטוי את חששו מכך שיכפו עליו את תהליך חידוש הקשר.

     

21. עם זאת, והגם שהעו"ס התרשמה מהקטין כמפורט לעיל ואף סברה וציינה שיש לתת מקום ומשקל משמעותי לעמדתו של הקטין, במסגרת המלצותיה המליצה על תחילת תהליך טיפולי לצורך חידוש הקשר וזאת בניגוד לעמדת הקטין, תוך שהיא מסתמכת על עקרונות כללים וספרות מקצועית בדבר חשיבות הקשר בין קטין להורהו באופן כללי. וכך מסכמת העו"ס ומפרטת המלצותיה:

     

     

     

22. דהיינו, חרף התרשמותה מבגרותו הרגשית ויכולתו של הקטין להביע רצונו בצורה ברורה ומנומקת ומוסברת וחרף התרשמותה ממצבו הטוב והתקין כיום וחרף דבריה כי בהתחשב בגילו ובבגרותו הרגשית יש לתת משקל משמעותי לעמדתו, ממליצה העו"ס על תהליך אליו מתנגד הקטין נמרצות (כך לדבריה) ועמו הוא מסרב לשתף פעולה.

     

23. העו"ס מציינת כי מובן חששו של הקטין עם זאת מסתמכת על מחקרים התפתחותיים וספרות מקצועית (אשר אינה מפנה אליהם באופן ספציפי) בבחינת ידיעה "כללית" בדבר חשיבות הקשר בין קטינים לבין הוריהם וממליצה על קבלת הכרעה בניגוד לרצונו ועמדתו של הקטין, אשר לטענה כי יש לתת להן משקל משמעותי.

     

24. נכון הדבר שהעו"ס אינה ממליצה על תחילת קשר אלא על הפניית הקטין (והמשפחה כולה) לתהליך טיפולי, עם זאת אין מחלוקת כי התהליך הטיפולי הינו מונחה מטרה ונדרש לצורך חידוש הקשר ולא שהקטין נדרש לטיפול רגשי כלשהו בשל קשיים אחרים מהם התרשמה העו"ס.

     

25. יתירה מכך, העו"ס מציינת שהתהליך כולו תואר על ידי הקטין כתהליך העלול לגרום לו למצוקה רגשית (ממנה אינו סובל כיום) וכן היא מציינת שהגם שייתכן שהתהליך עלול לגרום לערעור זמני של היציבות הרגשית ובלבול הרי שבטווח הארוך ייתרם מכך הקטין והתמודדות עם סוגיית הקשר עם האב מהווה משימה התפתחותית הכרחית שתתרום לגיבוש זהותו והבניית סיפור חייו והרווח לטווח הארוך משמעותי לאין שיעור.

     

26. בעדכון שהתבקשה העו"ס להגיש לאחר הדיון בו לא נכחה (עדכון מיום 9.2.26 "העדכון השני") ובו תוארה עמדתו של הקטין כפי שהתרשם ממנה בית המשפט, חזרה העו"ס על עמדתה כי היא ממליצה על תהליך טיפולי לצורך בחינת התכנות הקשר.

     

27. עיון בשני המסמכים שהוגשו על ידי העו"ס העלה שהגם שבתסקיר הראשון ציינה שהתרשמה מעמדה אותנטית ובוגרת של הקטין בעדכון השני המאוחר לתסקיר, נסוגה בה מתיאור זה של הקטין ואף התייחסה לכך שהקטין מושפע מהאם, דבר שלא נרשם בתסקירה קודם לכן. כך גם התייחסה בעדכון למחויבותו של האב ולרצונו בקשר באופן שלא בא לידי ביטוי בתסקירה הראשון.

     

28. לא צוין שנערכו על ידי העו"ס בדיקות נוספות או מפגשים נוספים עם מי מבני המשפחה בין עריכת התסקיר הראשון לבין העדכון השני שנשלח מספר חודשים מאוחר יותר כתגובה להחלטת בית המשפט. לפיכך לא ברור כיצד נער שתואר כמי שיודע להסביר רצונו האותנטי תוך בגרות רגשית בתסקיר הראשון, תואר בעדכון השני כנער שלא יודע להצביע על הסיבה בגללה אינו מעוניין בחידוש הקשר ומתואר כמי שמושפע מעמדת האם ובני משפחתה ובעל חששות ופחדים טבעיים להתאכזב.

     

29. כך גם ציינה בעדכון השני שהתרשמה כי האב לוקח אחריות על מצבו ונמצא במעגלי טיפול ושיקום על מנת לשפר תפקודו. דבר שלא עלה בצורה כה ברורה מהתרשמות של העו"ס בתסקיר הראשון. בתסקיר הראשון ציטטה העו"ס את דברי הגורמים המטפלים באב אשר ציינו את רצונו ומחויבותו של האב לקשר עם הקטין, אך לא צויין בתסקיר שכך התרשמה העו"ס בעצמה.

     

30. הגם שמדווחי גורמי הטיפול כמו גם מדברי האב בדיונים עלתה תמונה שהאב אכן מעוניין בקשר, מדבריו של האב בדיון עלתה מורכבות רבה שלא באה לידי ביטוי מספק, או בכלל, בעמדות גורמי הטיפול שצוטטו על ידי העו"ס או אף בתסקיר עצמו. מדבריו הישירים של האב בדיון, וגם להתרשמות האפוט' לדין, עלה כי מניעיו של האב לפעולה כעת בעניין כינון הקשר עם הקטין סובבים בעיקר סביב "תיקון" עבור עצמו בעקבות תהליכים רגשיים משמעותיים שעבר בשנים האחרונות.

     

31. האב לא הכחיש את קשייו הרבים לאורך השנים. לדבריו נפגע עוד בילדותו, גדל במשפחה בה נפרדו הוריו, סבל מניכור לאחד מהוריו ובגיל צעיר מאד הוצא למסגרת חוץ ביתית בה אף נפגע ככל הנראה. גם בבגרותו התמודד עם קשיים נפשיים משמעותיים ולאחר מכן התמודד עם גירושים קשים מאד ונתק ארוך מבתו השנייה (אשר לא ברור האם הוא מצוי עמה בקשר כיום). מדווח העו"ס עלה כי האב מסתייע כיום בטיפולים שונים ואכן משתף פעולה. עם זאת, עלתה תמונה של אדם שבמהלך השנים לא לקח אחריות על הקשר עם הקטין וגם בדבריו בדיון נטה להטיל את האחריות על הנתק בינו לבין הקטין על האם, על אם בתו הנוספת, ועל המערכות השונות אשר לתחושתו לא סייעו לו בלשון המעטה.

     

32. האב לא הכחיש שהגם שראה את הקטין רק פעמים ספורות, מעולם לא פנה לקבל את עזרת בית המשפט ואף לא התעקש על עזרת גורמי הטיפול והרווחה להסדרת הקשר עם הקטין ולא פעל באופן עקבי בעניין זה. לטענתו לא היה לו אמון ב"מערכת" אשר השיבה פניו ריקם. האב האשים את האם בנתק בינו לבין הקטין והאשים את נסיבות חייו ואת יחסיו עם אשתו לשעבר לה נישא מספר חודשים לאחר לידת הקטין.

     

33. הגם שניכר שהאב באמת ובתמים מעוניין כיום בכינון קשר עם הקטין, כאמור לעיל, התרשמתי כי גם כיום המוטיבציה לכך מושתת יותר על רצונו שלו בתיקון מאשר על עצם ראיית טובתו ורגשותיו של הקטין עצמו, משל רצונו של הקטין אינו משמעותי שעה שחידוש הקשר מבוקש על ידי האב. לטעמי האב המעיט מאד בהשלכות התנהגותו, אותה הסביר בהסברים שונים, על חיי הקטין. האב לא התייחס כלל לעובדה שמשך שנים ממש התעלם מהעובדה שנולד לו ילד אשר הוא אביו ומשכך יש לו אחריות ואמורים להיות לו רגשות אבהיים כלפיו. משל הקטין מהווה אובייקט – ככל שהאב אינו מעוניין בקשר לא יתקיים קשר, ושעה שהאב החליט שמעוניין הוא בקשר יש לכונן קשר כזה.

     

34. ערה אני לקשייו של האב כיום ובעבר וניכר שהוא עושה מאמץ להתמודד עם עברו. עם זאת ערה אני גם לכך שבעבר ראה את הקטין פעמים ספורות וכפי שתיארה האם לא התמיד בקשר, ואיני מבטלת את חששה של האם שהגם שהאב נראה נחוש כעת, קיים חשש, שמסיבה כלשהי, שאינה נעוצה בקטין, אלא בגורמים הקשורים לאב, שאין חולק שמצבו הנפשי מורכב, לא ניתן יהיה לקיים את הקשר באופן מיטיב לאורך זמן ובעקביות. מובן לי חששה של האם מכך שהקטין ייפגע ומובן לי אף חששו של הקטין מפגיעה. סבורני כי אף הקטין עצמו מבקש להגן על עצמו.

     

35. וכך מתוך דבריו של האב לראשונה בדיון הראשון מיום 8.1.25:

     

    התובע לאחר שהוזהר כדין:

    ב 11 שנה האחרונות מאז 2014, אני עובר סיוט נוראי בבתי משפט ולשכות רווחה שבמקביל מלידתו של CC נעשו בנסיבות מאוד לא ראויות.

    הילד נולד לעולם.

    נישאתי לאישה אחרת, לא הנתבעת, נישואין אזרחיים ודיי מהר היא חלתה בסרטן והפוסט טראומה שלה הייתה והיה סיפור מאוד אפל והיא השתמשה ביתרונות של בתי משפט בישראל והיא החלה במסע הכפשות שהיא ריסקה אותי עד עפר.

    אחריי 4 וחצי שנים של נישואין היא חלתה בסרטן ובגלל פגיעת ראש ועוד דברים שהיא חוותה בחייה הפך להיות סיוט, והיא השתמשה במשפטנים ובית המשפט נוטה לסייע לנשים פגועות מגברים חארות והפכתי להיות חשוד במאבק להיות מעורב בחיים של הבת שלי מהאישה השנייה.

    האישה השנייה עשתה שימוש בנתבעת בהליך כאן ועירבה אותה מיליון פעמיים.

    ... היא אישה טובה, לדעתי היא נשמה.

    אם בית המשפט שואל אותי איך מה שאני מתאר עכשיו שבמשך שבע שמונה שנים לא נקטתי בשום הליך משפטי לצורך חידוש ביני לבין CC אני משיב שגם אם לא פניתי לבית המשפט ניסיתי לחדש את הקשר דרך לשכת הרווחה ודרך פניות הנתבעת.

    לא הגיעו בדחיפות של כל שבוע אבל הגיעו.

    אני עברתי גיהינום, מרכזי קשר, בדיקות פסיכיאטריות, הכל במסגרת הקשר שלי עם הבת מהאישה האחרת שלאחרונה אני רואה אותה אחריי שנתיים וחצי של ניתוק.

    בהליך ההוא מערבים את ההליך הזה ואני פשוט מוכה על זה.

    אני מציע שבמקום מרכזי קשר ומניפולציות שהיא עושה, גב' ..., אני מציע שלא הכל יהיה מתחת לעיניים שלה.

    [ההדגשה לא במקור – א.ו]

     

36. מדברי האב עלה כי לתחושתו חוסר הקשר שלו עם הקטין (ואף עם בתו השנייה) נבע בעיקר מהתנכלות של אחרים, מניכור של אימהות ילדיו, מחוסר סיוע של גורמי טיפול וסיוע משפטי ועוד כהנה וכהנה. האב בחר להמעיט מאד, עד לאיין, את אחריותו הוא למצב שנוצר שבו אין לו כיום קשר עם הקטין. ניכר היה שהוא מלא מרירות והאשמות כלפי האם וטוען כי הנתק בינו לבין הקטין הוא באשמתה ובאחריותה והיא לא ראתה בו יותר מ"כספומט" ומקור להולדת הקטין. עם זאת גם בעניין זה סתר את עצמו כאשר טען בשלב אחר כי הסיבה לניכור נובעת מאכזבת האם על כך שלא רצה לשמש לה בן זוג או אב לקטין והתנהלותה כלפיו נובעת מנקמנות בשל התנהגותו כלפיה ואכזבתה הרבה מכך.

     

37. בדיון השני הדגיש האב ביתר שאת את העוול הנגרם לו תוך שהתחושה היא שהוא שם עצמו במרכז ומתרכז בסבלו שלו וקשה לו לראות את צרכיו, רגשותיו ותחושותיו של הקטין משל היה הקטין אובייקט לסיפוק ריפוי ותיקון לאב ולא סובייקט, אדם שלם בעל אישיות ורצונות, חששות ורגשות משלו. התחושה שעלתה הייתה שהרצון לחידוש הקשר בא לספק צורך אצל האב יותר מאשר הבנה והכרה בצורך של הקטין תוך לקיחת אחריות על התנהלותו של האב מאז לידת הקטין.

     

38. מדברי האב עלה כי הוא חש שחידוש הקשר עם הקטין יסייע לו בטיפולו הרגשי, ויהווה מעין תיקון לו הוא זקוק. גם בדבריו אלו, שהתרשמתי מכנותם, עלה כי לא הקטין וטובתו נמצאים במרכז, אלא צרכיו הרגשיים של האב, שהגם שאין להקל בהם ראש, אינם ראש ועיקר בהליך שלפני.

     

39. וכך העיד האב בדיון מיום 25.9.25:

     

    התובע לאחר שהוזהר כדין:

     

    לקח לי זמן מהמכות שחוויתי בחיי ולא מעט פעמים ספגתי את העלבון הזה של הפניות השקטות אליה כדי לקבל מידע מהגב' xx תשלח לי קצת מידע, תראה נכונות, זה לא מתחיל מהילד, אלא ממנה ולאורך שנים, אפילו הרגשתי שזה מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, כמו שהיא התייחסה אליי מההתחלה...

    ...

    אני מתרעם על שאלת בית המשפט כי זה מעין שיפוט ונכון, גברתי שופטת אבל זה לא לגיטימי, הרצון קיים, 14-15 שנה שלא פגשתי את CC.

    כל הזמן מעמידים אותי ב"תעמוד בתנאים" וזו זכותי כאדם.

    היו סיבות שלא מילאתי את הצורך של האבא.

    אני אגיד את המילה מתחייב, מעצם זה שהרמתי את הכפפה ולמרות כל הדרך הארוכה הזו של לספוג התעלמויות ופניתי לרווחה בהתחלה, כי מאחוריי כל החזית הזו יש פה מגמה.

    אני מתחייב לתהליך הזה שהתחייבתי אליו כבר מלפני כן ימשך ואני אהיה שם כל עוד אני חי.

    האצתי את זה כי יש לי הבנות לגבי הבריאות שלי ואני לא מוכן שאנשים כמוה... (מצביע על אפוטרופוס לדין).

    התחייבתי שאני אקח את הדרך הזאת ואני אעשה מתוך הבנה ורצון את חלקי בסיפור הזה וזה יהיה מאוד קשה כשביידים של אנשים אחרים לעשות את מה שעשו עד עכשיו.

    אני גדלתי בבית של ניכור, הייתי יותר פנאטי ממנו ואני עובר טיפול והשנים שאני חווה את השנים האלה, אני יודע שהוא חווה את זה.

    ....

    לקח לי שנים לקבל את העזרה שהייתי צריך, אם צריך שיהיה לו טיפול, תהליך וזמן שיראה שלמרות כל הכעסים ומה שהוא תפס בחיין יש לו אפשרות.

    ברור שהוא כועס עליי כי אכזבתי את אמא שלי ואותו.

    אני מבין שCC רואה אותי כמישהו שסירב להיות CC בקשר וחלק מזה זה בא מהסביבה שהוא חי בה, עם אישה מסוימת.

    האמא רצתה אותי מאוד בחיים האלה, אבל הייתה פה החלטה חד צדדית להביא אותו לעולם, היה בינינו שבועיים של קשר ומה שהתגלגל בהמשך, אי אפשר להחזיר את זה.

    ...

    אני חבר בעמותה של הורים מנוכרים, ואני שומע למה לא באתה? ולמה עזבת אותו?

    איך אני יכול לגרום לבית המשפט להאמין בכוונות שיש בי? אני אשמח לדעת ואני רוצה.

    כדי להשיג סיוע משפטי במדינת ישראל, מחזור אחד של לא מאמצים, כדי לקבל סיוע משפטי ברמה סבירה עם מוטיבציה של עו"ד, זה סיפור אחר ואני לא יכול להתלונן על זה.

    לקח לי 4 שנים של פניות מול מערכת שזרקה אותי במשך שנתיים...

     

40. ערה אני לסבלו הכנה של האב המחפש כיום דרך לתיקון ולכינון קשר עם קטין אשר אליו התכחש בתחילה (היה צורך בהגשת תביעה לאבהות) ולמשך שנים ארוכות. מחמת כבודם של האב האם והקטין לא אצטט דברים מתכתובות טקסט בין ההורים שהוגשו לתיק מהן עלה כי האב מתכחש לקטין שנולד ואינו מעוניין בקשר עמו.

     

41. סבורני כי העו"ס במסגרת תסקירה לא נתנה משקל, ולמצער משקל משמעותי, להתנהלותו של האב ולקשייו ומצבו הרגשי בעבר וכיום וליכולותיו כמו גם לשאלת ההשלכות שעלולות להיות במקרה בו לא ניתן יהיה לקיים קשר עקבי ומיטיב גם ככל שייעשה ניסיון כזה.

     

42. כך גם לא ניתן על ידי העו"ס משקל לחששותיה של האם בדבר האפשרות שניסיון שייעשה לכינון הקשר לא יביא לתוצאה המיוחלת. אין מחלוקת כי בעבר נערכו מספר מפגשים בין האב לקטין, ומצאתי להעדיף את גרסתה של האם על כך שהיא ניסתה לתמוך בקשר כל אימת שהאב יזם או שיתף פעולה והקשר נגדע פעם אחר פעם בשל התנהגותו של האב. לא מצאתי כי בהתנהלותה של האם היה כל ניכור, להפך, אף מדבריו של האב עצמו, עלה כי האם אפשרה קשר עם זאת היה לו קשה לשמוע את מילות הביקורת (המוצדקות) שלה על כך שאינו מקיים קשר רציף ומיטיב עם הקטין ואף אינו משלם מזונות כפי שהתחייב לעשות בהסכם לו ניתן תוקף של פסק דין.

     

43. האפוטרופא לדין, תומכת ללא עוררין בעמדת הקטין שאינו מעוניין כי ייכפה עליו טיפול לו הוא מתנגד ועמו אינו רוצה לשתף פעולה. לעמדתה, מדובר בנער בוגר, חכם ודעתן, המביע את רצונו באופן עצמאי ומנומק. היא הדגישה כי כפיית טיפול או חידוש קשר בניגוד לרצונו של הקטין יפגעו באוטונומיה שלו ועלולים לפגוע ברווחתו הנפשית. לעמדתה אין מקום לביטול רצונו באופן בוטה דבר העלול לפגוע בו ולגרום לו לפגיעה שתעלה על הפגיעה הנטענת מהיעדר הקשר עם האב. האפוט' לדין מציינת בעמדותיה כי התעלמות מרצונו המפורש של הקטין עלולה לגרום לו נזק נפשי משמעותי, לערער את תחושת הביטחון העצמי שלו ואת אמונו במערכת.

     

44. לטענת האפוט' לדין על בית המשפט לכבד את העיקרון המנחה של טובת הילד, המעוגן בסעיף 3 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, וכן את זכותו של ילד להביע את דעותיו ורצונותיו, כאמור בסעיף 12 לאמנה ובתקנה 49 לתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. ככל שעולה גילו ובגרותו של הילד, יש לתת משקל כבד יותר לרצונו, כפי שנקבע בפסיקה (ראו תמ"ש (קריות) 13560/05 ותלה"מ (פ"ת) 40889-05-21).

     

45. האפוטרופא לדין אף הביעה חשש ממצבו הנפשי של האב ומהתבטאויותיו ה"ביזאריות" ו"מנותקות מהמציאות" לטענתה, וציינה כי "האב ממשיך להתייחס לקטין כאל אובייקט לתיקון, כאל מי שיש 'להצילו', 'להחזירו למסלול', או להפעיל עליו הליך טיפולי כזה או אחר". התרשמות זו, לפיה האב רואה בקטין אמצעי לתיקון עצמי, מעלה חשש כבד אשר לטובת הקטין.

     

46. אשר להמלצות העו"ס טענה האפוט' לדין כי העו"ס בתסקירה אינה מתייחסת ספציפית לקטין נשוא הדיון אלא קובעת קביעות כלליות לעניין קטינים בגילו ובמצבו של הקטין אותן היא "מלבישה" על הקטין הספציפי מבלי לנתח את צרכי הקטין הספציפי, את מצבו הייחודי ואת פרטי המקרה המסוים שבפניה.

     

47. מקבלת אני את עמדת האפוט' לדין כי התערבות כזו של כפיית טיפול לו מתנגד הקטין עלולה לגרום לו נזק רגשי משמעותי ולפגוע באמונו במערכת. לא ניתן גם לאיין את הסיכון שהאב, אשר נקט בעבר בנתק ממושך, מסיבותיו, לא יתמיד בקשר. נטישה חוזרת של האב, לאחר יצירת ציפייה לקשר, עלולה לגרום לקטין נזק נפשי חמור אף יותר מהנתק הקיים. טובת הקטין מחייבת להימנע מחשיפתו לאפשרות לפגיעה חוזרת ונשנית.

     

48. לאחר שנפגשתי עם הקטין לפגישה ארוכה והתרשמתי מסירובו הנחרץ והחד משמעי לשתף פעולה עם תהליך, ואף טיפולי, לבחינת היתכנות לחידוש הקשר, לא מצאתי לכפות עליו זאת ומצאתי לתת משקל מכריע לרצונו של קטין כבן 15, רהוט ובוגר רגשית היודע להביע רצונו בצורה ברורה ומנומקת. זאת, הגם שערה אני להמלצות וקביעות העו"ס בדבר חשיבות ההתמודדות עם סוגיית הקשר להתפתחותו הרגשית של הקטין ועמדתה כי חרף הקושי ייתרם מכך הקטין בעתיד. בכל הכבוד סבורני כי לא ניתן לכפות על קטין כבן 15 תהליך טיפולי, קל וחומר כאשר מדובר על תהליך לצורך חידוש קשר עם הורה שלא ביקש כל קשר עם הקטין משך שנים ונעדר מחייו.

     

49. כידוע בית המשפט אינו "חותמת גומי" והגם שלא בנקל יסטה מהמלצות תסקיר או חוות דעת מומחה הרי שההחלטה מצויה בסמכותו ובאחריותו של בית המשפט. לעניין זה ראו בע"מ 27/06פלוני נ' פלונית, תק-על 2006(2), 1055 , 1062 (2006)) שם נקבע כי: "האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו" סבורני כי חרף המלצות העו"ס, במקרה זה גוברים רצונו וזכויותיו של הקטין המשקפים גם את טובתו ויש לסטות מהמלצותיה.

     

50. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד נתקבלה על ידי עצרת האו"ם ביום 20.11.1989, נחתמה על ידי ישראל ביום 3.7.90, אושררה ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 2.11.91 (כתבי אמנה 1038 , כרך 31, ע' 21) ("האמנה") קובעת בסעיף 3 כי בכל הפעולות הנוגעות לילדים תהא טובת הילד שקול ראשון במעלה. כמו כן, קובעת האמנה בסעיף 12 את זכותם של ילדים להשתתף בהליכים בעניינם ולהביע את דעתם וכן את זכותו של הילד כי יינתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ומידת בגרותו (ס' 12(1) לאמנה).

     

51. את זכויות הילד יש לראות כחלק מטובתו. הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשותה של כב' השופטת סביונה רוטלוי ("ועדת רוטלוי" ו/או "הועדה") הציעה מודל רחב לעיגון עיקרון "טובת הילד" (דו"ח הוועדה, חלק כללי, עמ' 136). המודל המוצע הציג תפיסה חדשה (אז) ביחס לעיקרון טובת הילד וביסודו שני חידושים עיקריים ואלו הם: (1) הכרעה כי טובת הילד מורכבת ממכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו וזכויות הילד הן חלק מטובתו של הילד ולא באות בסתירה לטובתו. (2) הצגת רשימת בקרה המיועדת לכוון את הגורם המחליט בדבר השיקולים שעליו להביא בחשבון בעת קביעת טובת הילד. הצעת החוק בדבר זכויות הילד שהציעה הוועדה מפרטת בסעף 2.4.1 את רשימת הבקרה, כאשר הגורם הראשון ברשימה שיש להביאו בחשבון הינו רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון.

     

52. על פי המודל שהוצע על ידי הוועדה (דו"ח הוועדה, חלק כללי, עמ' 42 ) הנחת היסוד של הגורם המחליט צריכה להיות כי רצונו המובע של ילד הוא טובתו, וכי לעצם העובדה שזהו רצונו ישנו ערך שיש בו כדי להשליך על החלטתו של הגורם בדבר טובתו המשוערת של הילד. הענקת משקל לרצונו של הילד נובעת מעצם היותו אדם, שהינו ככל אדם בעל רצון, ואשר רצונו, אלא אם קיימות ראיות לסתור, הינו גם טובתו ועל כן יש לכבדו. על כך יש להוסיף כי, בהתאם לס' 12 לאמנה יש לתת לדעותיו של הילד את המשקל הראוי בהתאם לגילו ולבגרותו ולפיכך ככל שהילד בוגר יותר ויודע להביע את רצונו באופן ברור יש לתת לדעותיו ורצונו יותר משקל בעת קבלת ההחלטה.

     

53. דומני כי אין חולק שככל שעולה גילו של הילד יש לתת משקל כבד יותר לרצונו ויש גם להתייחס לתגובתו האפשרית במקרה של אי כיבוד רצונו. כך למשל בתמ"ש (קריות) 13560/05 א.א. נגד א.י. [פורסם בנבו] סירבה נערה בת 12 לקיים את זמני השהות עם אביה (במקרה שם - כפי שסוכמו בין הוריה) וכב' השופטת אספרנצה אלון קבעה כי מתבגר אשר מלאו לו 12 שנה ועשוי ל"להצביע ברגליו", יש לתת משקל לעמדותיו בהחלטות הנוגעות לחייו ומכאן שאין כופים על נער להימצא במקום שאינו חפץ להיות בו. כך גם מצאתי להפנות לפסק דינה של כב' הש' עינת גלעד משולם תלה"מ (משפחה חדרה) 21649-05-23 י' ב' נ' ב' ב ניתן ביום 28.4.26 שם לא נכפה על קטינה כבת 16 קשר עם אביה לנוכח התנגדותה הנחרצת.

     

54. אמנם על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון האם הרצון הוא רצונו האמתי של הילד ואין הילד עומד תחת השפעה פסולה של מי מהוריו וכן יש מקום לבחון את מידת ההלימה בין רצון הילד לאשר נתפס לכאורה כטובתו. במקרה זה התרשמתי כי הרצון שהובע על ידי הקטין בפני הוא אותנטי והוא ידע לנמקו ולהסבירו. אף העו"ס בתסקירה התרשמה כי מדובר בקטין בעל בגרות רגשית היודע להסביר רצונו ולנמקו.

     

55. ערה אני לחשיבות הרבה של היות קטין בקשר מיטיב עם שני הוריו ולהשלכות של נתק בין קטין לבין מי מהוריו. כך גם, ערה אני לכך שכאשר מדובר בקטין שהוא על סף הבגירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין בוגר, רהוט, אחראי ושקול העומד על דעתו, יש לתת לרצונו וזכותו לאוטונומיה עצמית משקל משמעותי. לא ניתן לראות בציבור הקטינים מקשה אחת ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו תוך בחינת יכולותיו הרגשיות והאינטלקטואליות וכשריו המתפתחים של כל קטין וקטין.

     

56. משכך, נעשה על ידי בית המשפט מאמץ לבחון את רצונו של הקטין ואת כנות ועצמאות רגשותיו כמו גם את יכולתו להבין את משמעות בחירתו שלא להיות בקשר עם אביו. זאת על ידי מינוי עו"ס שהגישה תסקיר ומינוי אפוט' לדין אשר הביאה בפני בית המשפט את עמדתו של הקטין כמו גם את עמדת האפוט' לדין עצמה לפיה אין לכפות על הקטין טיפול לו הוא מתנגד באופן נחרץ וכפייה שכזו עלול להיות בה נזק רב שכן הקטין יחוש שאין רואים אותו ואינו זוכה ליחס כסובייקט בעל דעות ורגשות משלו. בנוסף נערך מפגש ישיר של בית המשפט עם הקטין.

     

57. לאחר שנפגשתי עם הקטין ארוכות ושמעתי את אשר על ליבו לא מצאתי לכפות עליו טיפול לצורך כינון קשר עם האב. סבורה אני לעת הזו כי כפיית קשר כזה, או למצער כפיית טיפול לצורך כינון קשר, בניגוד מובהק ובוטה לרצונו המנומק של הקטין, יהיה בה הן לפגוע ברצונו ובאוטונומיה האישית שלו. יתירה מכך התרשמתי כי חרף מחירי הנתק מהאב, הרי שכפייתו של הקטין לטיפול או לקשר עם אביו בניגוד לרצונו עלולה להוות פגיעה נפשית משמעותית בקטין.

     

58. לעניין זה מצאתי להפנות גם לדבריו הנכוחים של כב' הש' חשין עוד בבג"צ 5227-97 [פורסם בנבו]:

     

    "בסוף-כל-הסופות – שמא נאמר: בתחילת-כל-התחילות – על בית-המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי העומד לפני בית-המשפט: ללא הנחות נוקשות, ללא דעות קדומות וללא כפיית עקרונות-מלבר, והכול, כמובן, בהיעדר הוראות-חוק מפורשות. רק אם יעשה כך לא יחטא שופט לטובתו של הילד: לשלומו הגופני ולבריאות נפשו."

    (מיכל דויד נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים פסקי-דין, כרך נה, חלק ראשון, תשס"א/תשס"ב 2001 עמ' 462)

     

    ועוד מצא כב' הש' חשין להפנות במסגרת פסק הדין שם לבע"א 6106/92 [פורסם בנבו] :

     

    "...קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול."

    (בע"א 6106/92 :פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] [11], בעמ' 836)

     

59. אכן, ערה אני לכאבו של האב, המבקש לכונן את הקשר עם בנו, וערה אני גם לחשיבות הקשר עם האב עבור הקטין עצמו. עם זאת בנסיבות בהן מדובר בקטין בן 15, דהיינו קטין לקראת גיל הבגירות, אשר ידע להביע רצונו ורגשותיו בפגישה ישירה עם בית המשפט, מצאתי לתת לרצונו של הקטין, אשר במקרה זה סברתי כי אף תואם את טובתו, משקל מכריע.

     

60. ואחרון, סבורה אני כי ייתכן שדווקא ללא כפיה, ייתכן שעם הזמן, יבחר הקטין מיוזמתו לפנות לבחינת הקשר עם האב ברגע ובזמן שיתאימו לקטין ולא ברגע ובזמן המתאימים לאב. מקווה אני כי אכן כך יהיה ועם חלוף הזמן ניתן יהיה לכונן קשר בין האב לבנו.

     

61. לנוכח האמור בקשת האב לכינון קשר עם הקטין ולהורות על טיפול לקראת כינונו של קשר כזה נדחית.

     

    סוף דבר

     

62. הגם שהתביעה נדחית, במהלך ההליך ביקש האב כי יימסר לו מידע שוטף אודות הקטין באופן תדיר. לאחר קבלת עמדות הצדדים בעניין זה מצאתי להורות כי האם תעביר לאב אחת לשלושה חודשים מידע בדבר הקטין: המוסד החינוכי בו הוא מתחנך, צילומי תעודות, עדכון קצר על חוגים ותחומי פעילות וכל מידע מהותי אחר, חינוכי, בריאותי או חברתי אודות הקטין. כמו כן מובהר שככל שחלילה תהיה לקטין בעיה בריאותית כלשהי תעדכן האם את האב לאלתר, כך גם ככל שחלילה יהיה צורך בפעולה רפואית פולשנית משמעותית וחו"ח מחלה קשה. האם תעביר לאב אחת ל-3 חודשים מספר תמונות עדכניות של הקטין, האב לא יעשה בתמונות אלו ובמידע על הקטין כל שימוש זולת עבור ידיעתו ועיונו שלו בלבד.

     

63. העדכון יימסר באמצעות מייל אחת ל-3 חודשים וב"כ יסייעו בעניין זה. מוצע, שככל שתצליח האם לרתום את הקטין לכך, יסייע לה הקטין בעריכת העדכון הנשלח לאב וייתכן שיהיה בכך כדי לסייע לקראת קשר עתידי. הגם ששמעתי את קשייה של האם אל מול בקשה זו של האב, סבורני כי הגם שלא מצאתי לכפות על הקטין קשר עם האב ולמצער טיפול, הרי שלא נמצא לאיין את זכותו של האב לקבלת מידע אודות בנו על מנת שיוכל, בסופו של יום להכירו ומקווה אני אף להיות עמו בהמשך בקשר המוסכם על שני ההורים והקטין.

     

64. מנגד, רשמתי לפני את הסכמתו של האב שלא להגיע ולפגוש את הקטין ללא שהקטין מעוניין בכך, לרבות במסגרת בית המספר או כל מקום אחר בו שוהה הקטין.

     

65. לקראת סיום מצאתי להציע כי הגם שהתביעה נדחתה, וניתן משקל מכריע לעמדת הקטין תוך כיבוד רצונו, תבוא האפוט' לדין בדברים עם הקטין בעוד כ-6 חודשים או פרק זמן קצר יותר בהתאם לשקול דעתה, על מנת לבחון היתכנות ליצירת קשר (ככל הניתן מלווה בגורם טיפולי) עם האב, וזאת ביוזמת הקטין מתוך רצון כנה ואותנטי להכיר את אביו מולידו גם אם לא התקיים עמו כל קשר משמעותי עד כה. מקווה אני שככל שכך יבחר הקטין לעשות, תסייע לו האפוט' לדין לעשות כן ובכך תבוא טובתו לידי ביטוי באופן מלא ויצא נשכר מכך. עוד מבוקש כי האפוט' לדין תיפגש עם הקטין ותתווך לו את פסק הדין.

     

66. מבוקש כי האפוט' לדין תעדכן לתיק הסגור בתוך כששה חודשים.

     

    בנסיבות העניין והגם שהתביעה נדחתה, לא מצאתי להטיל על האב הוצאות.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים ובתיקון טעויות הגהה.

     

    תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים, לאפוט' לדין ולעו"ס ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, כ' אלול תשפ"ו, 02 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.