התובע נ' הנתבעת

 לפניי תביעה שהגיש אביה של הקטינה, ילידת 18.=.=, כנגד אם הקטינה, במסגרתה עתר להורות על ביטול החיוב במזונותיה. רקע 

• הצדדים הם הורי הקטינה, בת 15.5.

   

• השניים לא היו נשואים ואולם קיימו קשר זוגי, שהגיע לכדי סיום, עת הקטינה הייתה בת מספר חודשים.

   

• בחודש ספטמבר 2012, הגישה האם שתי תביעות כנגד האב, ביחס למזונות הקטינה ומשמורתה (תמ"ש 21403-09-12 ותמ"ש 21373-09-12).

  בדיון שהתקיים ביום 23.5.13 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן משמורת הקטינה נקבעה בידי האם, נקבעו זמני שהות לאב, בהתאם להמלצות התסקיר שהוגש אז (כך שהאב שהה עם הקטינה פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ, ללא לינה ובכל סוף שבוע שני, כולל לינה).

  בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמות לעניין המזונות לפיהן, חויב האב לשלם לידי האם סך של 1,900 ₪ לחודש, עבור מזונות הקטינה וכן להשתתף במחצית הוצאות החינוך והרפואה החריגות.

  בית המשפט אישר את הסכמות הצדדים ונתן להן תוקף של פסק דין והתיקים נסגרו.

   

• לאורך השנים הייתה המשפחה מלווה על ידי העו"ס ממחלקת הרווחה שאף המליצה על הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינה, כך שבשלב ראשון נוספה גם לינה, באחד הלילות במהלך השבוע.

   

• במקביל, התנהלו מספר הליכים בבית המשפט, לרבות בעקבות בקשות לצווי הגנה שהגיש האב כנגד האם, בטענה שהיא נוקטת באלימות כלפי הקטינה (כך למשל עולה מעיון בתיק ה"ט 35023-02-21, שם, בדיון במעמד הצדדים, טענה האם כי הקטינה, שהייתה באותה עת בת 10, היא שנקטה כלפיה באלימות והמשפחה כולה הופנתה למרכז טיפולי ** לקבלת טיפול).

  מאז, לאורך השנים שולבה המשפחה במספר הליכים טיפוליים, לנוכח הקשיים שהתעוררו בקשר בין הקטינה לבין הוריה, או מי מהם.

   

• אין מחלוקת בין הצדדים כי מעת לעת, הייתה הקטינה עוברת לגור עם האב, לפרק זמן מסוים, במהלכו, לעיתים ניתקה את הקשר עם האם ולעיתים, קיימה עימה קשר, בתדירות כזו או אחרת.

   

• בחודש פברואר 2023 הגיש האב תביעה כנגד האם (תלה"מ 55937-02-23), במסגרתה עתר לקבוע כי משמורת הקטינה תהיה בידיו וכי הקשר בינה לבין האם יתקיים בפיקוח, לאור מסכת התעללות ממנה סבלה הקטינה, כך לטענתו.

   

• האם קיבלה ייצוג רק בחלוף חמישה חודשים וכתב ההגנה ביחס לאותה תביעה, הוגש רק בחודש אוגוסט 2023 (לאחר שניתנה לאם ארכה להגשתו, בין היתר לאור הטענה שקיבלה את כתב התביעה לידיה רק בחודש יוני 2023).

   

• במסגרת כתב ההגנה הכחישה האם את טענות האב לעניין התעללות מצידה, טענה שהאב מלבה את הוויכוחים בינה לבין הקטינה ומגיש נגדה תלונות סרק למשטרה והוסיפה כי כל מטרתו לבטל את חיוב המזונות שהושת עליו.

  באותו כתב הגנה טענה האם כי הקטינה החלה לשהות אצל האב ברציפות רק מחודש יולי 2023.

   

• כך או כך, אין מחלוקת כי במועד הגשת תביעה זו, שעניינה מזונות, בחודש נובמבר 2023, התגוררה הקטינה בבית האב.

   

• בדיון הראשון, שהתקיים ביום 28.1.24, הסכימו הצדדים כי החל מאותו מועד יוקפא חיוב המזונות שהוטל על האב.

  הסכמה זו ניתנה כדי לאפשר לב"כ הצדדים להידבר ביניהם, באשר להמשך החיוב ומבלי שמי מהצדדים הודה בטענות האחר (פרוטוקול עמ' 5 שורות 7-14).

  למרבה הצער, הידברות זו לא הביאה להסכמות וההליך נמשך.

   

• עוד יש להזכיר כי בין ההורים קיימות, מחלוקות נוספות הנוגעות למזונות העבר ובעניין זה, מתנהלים ביניהם הליכים בלשכת ההוצאה לפועל.

   

• היות והניסיונות ליישב את הסכסוך, לא צלחו, נדרשתי לנהל את ההליך וכעת בשלה העת להכריע.

   

  תמצית טענות הצדדים

   

• לטענת האב חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול החיוב במזונות, היות והקטינה עברה להתגורר עימו מאז ספטמבר 2022 (כך בסעיף 2 לכתב התביעה).

  האם אמנם אישרה כי הקטינה עברה לבית האב, אלא שלטענתה היא עשתה כן רק בחודש יולי 2023 וגם זאת לתקופה קצרה, היות ובחודש אוקטובר 2023, שבה הקטינה לביתה (גם אם לעיתים בחרה ללכת ללון בבית האב), כך בסעיף 21 לכתב ההגנה.

   

• האב טען כי השינוי שהתרחש מצדיק ביטול החיוב במזונות והוסיף וטען כי מאז שניתן פסק הדין, השתנתה ההלכה, באופן שמצדיק בחינת גובה המזונות בהתחשב בכושר ההשתכרות של שני ההורים וחלוקת זמני השהות, בחינה שלטעמו מצדיקה חיוב האם לשלם לידיו מזונות עבור הקטינה.

   

• האם מצידה טענה כי אין כל שינוי מהותי בנסיבות, לא רק משום שהמעבר לבית האב היה לתקופה קצרה ולא משמעותית אלא אף ובעיקר היות וגם כאשר הקטינה בחרה לשהות יותר זמן אצל אביה, אמה היא שנשאה בהוצאותיה, ורכשה עבורה מוצרי פארם, ביגוד, הנעלה ועוד.

   

  המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בהן נדרשתי להכריע

   

• האם התקיים שינוי נסיבות שמצדיק דיון מחדש בשאלת מזונות הקטינה.

• האם הקטינה עברה להתגורר בבית האב ואם כן, ממתי ולאיזו תקופה.

   

• מי מההורים נושא בהוצאותיה של הקטינה.

   

• האם יש לחייב את האב להמשיך ולשלם לידי האם סכום כלשהו עבור מזונות הקטינה והוצאותיה.

   

• האם יש לחייב את האם להשיב לאב סכומים שגבתה , עד להסכמה הנזכרת לעיל.

   

  דיון

   

  מושכלות יסוד

   

• כידוע חיוב במזונות, גם לאחר שנקבע בפסק דין, בין אם לאחר קיומו של הליך ובין אם באישור הסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אינו חלוט ובכל שלב, יכול כל צד להגיש בקשה לשינוי גובה המזונות, אם חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת.

   

• לאורך השנים פירשה הפסיקה את המונח "שינוי נסיבות מהותי", כך שלא כל שינוי ייחשב שינוי מהותי, אלא רק שינוי משמעותי, ביחס לרכיבים הרלוונטיים ביחס לחיוב במזונות ובפרט כזה שלא ניתן היה לצפות בעבר, יצדיק פניה מחודשת לבית המשפט בעניין זה.

  כך, לדוגמה, הבהיר המשנה לנשיא, כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין בעניין בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרי המידע): ‏ "פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין...

  כדי לאזן בין דרישת הצדק בכל מקרה קונקרטי לבין עקרון סופיות הדיון והרציונלים החשובים העומדים מאחוריו..., קבעה הפסיקה כי על השינוי להיות מהותי...

  בעת בחינת שינוי הנסיבות יש להשוות את המצב המקורי בעת ההתקשרות בהסכם למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב...."

   

• ברור כי שינוי מהותי בזמני שהות, יכול בהחלט להיחשב שינוי נסיבות המצדיק שינוי בגובה המזונות, אך יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולבחון את מהות השינוי, כך שלא כל הרחבה או צמצום קלים בזמני השהות, יצדיקו פניה מחדש לבית המשפט.

• אם בית המשפט מוצא שהתקיים שינוי נסיבות מהותי, עליו לבחון מהו גובה המזונות הראוי באותו מקרה, כאשר גובה המזונות ייקבע לפי ההלכה הקיימת, באותו מועד.

  הבהרה זו רלוונטית, לאור השינוי המהותי בכל הנוגע לחיוב במזונות, לאחר בע"מ 919/15.

   

• כאשר זמני השהות נקבעים עת הקטין או הקטינה הם פעוטות, ואחד ההורים (בדרך כלל האם) מבקש שבשלב ראשון ילונו בעיקר בבית אחד, ניתן לקוות ולהניח ששני ההורים ציפו שזמני השהות יורחבו, לכשהילדים יבגרו מעט.

   

• כאשר עוסקים אנו בקטינים שהם בני נוער, יש לבחון בזהירות כל מעבר מגורים מבית הורה אחד למשנהו, האם מדובר במעבר שמייצג כוונה מפורשת וברורה לשנות את מקום המגורים, או שמא, עסקינן במעבר קצר, שהוא תולדה של מריבה בין הורה אחד לבין הקטין המתבגר, תוך ניצול מסוים מצד הנער.ה את העובדה שהוא יכול לבחור את אחד הבתים ולהודיע להורה האחר ש"הוא עוזב".

   

  מן הכלל אל הפרט

   

• כאמור, עת ניתן פסק הדין בעניין המזונות, בהסכמה, הקטינה שהייתה בת שנתיים, שהתה עם האב באמצע השבוע רק למספר שעות אחה"צ ולנה אצלו רק בסופי שבוע.

  בהמשך, משבגרה מעט, נוספה גם לינה באמצע השבוע.

  תוספת זו של לינה אחת בשבוע, אין די בה כדי להוות שינוי נסיבות מהותי.

  ניתן בהחלט להניח כי כאשר הצדדים הגיעו להסכמות, בשנת 2013, הם הניחו שבהמשך, זמני השהות יורחבו.

  ואכן, עת התרחש השינוי האמור, לא פנה האב לבית המשפט בבקשה להפחתת מזונות.

   

  ואולם, כעת, השתנה המצב באופן מהותי. 

   

• התביעה הוגשה כאשר, הקטינה הייתה נערה, כמעט בת 12 ובאותה עת התגוררה רק בבית האב, בין אם למעלה משנה (כטענת האב) ובין אם מספר חודשים בודדים (כטענת האם).

   

• לא זו אף זו, אין מחלוקת כי בשלב ראשון, לאחר המעבר ואף במועד בו החלו ההליכים המשפטיים, הקטינה סירבה להיות בקשר עם האם ורק בהמשך, הקשר בינה לבין האם הוסדר, בסיוע גורמי טיפול.

  עם זאת, גם לאחר שיקום הקשר, הקטינה נותרה להתגורר בבית האב והקשר בינה לבין האם היה חלקי.

• במצב דברים זה, מצאתי כי התקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחדש של הסכמות הצדדים.

   

• הצדדים היו חלוקים ביניהם במספר שאלות עובדתיות שרלוונטיות להכרעת התובענה:

  1. מתי עברה הקטינה להתגורר בבית האב?

     1. האם לאחר שחידשה את הקשר עם האם, החלה לשהות בביתה זמן ממושך?

     2. האם גם האם נושאת בחלק משמעותי מהוצאות הקטינה?

         

• לאחר שתוכרענה המחלוקות העובדתיות, יהיה מקום להידרש לשאלה אם בנסיבות העניין, יש לפטור את האב מחובת תשלום המזונות עבורה או שיש לחייבו לשוב ולשלם עבורה מזונות ואם כן, באיזה סכום.

   

  הכרעה

   

  מתי עברה הקטינה להתגורר עם האב ולאיזו תקופה: 

   

• לטענת האב, הקטינה עברה להתגורר בביתו החל מחודש ספטמבר 2022 ומאז התגוררה אצלו ברציפות.

   

• האם טענה בשלב ראשון כי הקטינה עברה להתגורר עם אביה בחודש יולי 2023, למשך תקופה קצרה של כשלושה חודשים, שאז חזרה לבית האם.

  בהמשך, האם אישרה כי אף לאחר שהקטינה שבה לביתה בחודש אוקטובר, היא עזבה שוב, בחלוף תקופה קצרה.

   

• על מנת להכריע בשאלה עובדתית זו, בחנתי את הדיווחים שעמדו לפניי גם בתיק הקשור, כפי שהוגשו הן ע"י האפו' לדין והן ע"י העו"ס:

   

  1. מהתסקיר שהוגש בחודש ספטמבר 2023 לתיק הקשור 55037-02-23, עולה כי האב

     טען בפני העו"ס, שהקטינה שוהה אצלו מאז יולי 2022.

     עם זאת, מאותו דיווח עולה כי זמן קצר לפני שהוגש, הקטינה בקשה לעבור להתגורר

     האם, (לאחר שזו הודיעה על כוונתה לעבור לבית חדש).

     הקטינה אכן עברה לבית האם, אך התגוררה שם רק למשך תקופה של כשלושה שבועות שאז שבה להתגורר עם אביה.

     העו"ס התייחסה בתסקיר לקשיים בקשר בין האם לקטינה (בין היתר על רקע טענות

     הדדיות לאלימות) ובסיכומה ציינה כי מזה כשנה הקטינה שוהה בבית האב.

     נראה כי עמדה זו מתיישבת עם גרסת האב לפיה הקטינה מתגוררת עימו מאז

     ספטמבר 2022 (למעט פרק זמן קצר של כשלושה שבועות כמפורט לעיל).

      

     1. האפו' לדין הגישה דיווח בחודש אוגוסט 2023 לתיק הנ"ל, ממנו עולה מסקנה זהה,

        כי הקטינה עברה להתגורר בבית האב, באופן כמעט מוחלט, כשנה לפני הגשת הדיווח וכי חרף ההבנה שיש חשיבות לכך שיתקיים קשר תקין עם האם, הדבר לא צלח, כאשר גם הניסיונות להשתלב בהליכים טיפוליים לא הביאו לתוצאות מספקות.

         

• טענות האם כי הקטינה עברה לבית האב רק שנה לאחר מכן וגם זאת לתקופה של מספר חודשים בודדים, לא מתיישבת עם המסמכים שהוצגו לפניי, מגורמי הטיפול הנ"ל, כפי שדווח בזמן אמת.

   

• יוער כי לא מצאתי להידרש, במסגרת הכרעה זו, לשאלה מדוע עברה הקטינה לבית האב, בין אם הדבר נבע ממצוקה שחשה הקטינה בבית האם (כפי שטען האב והאם הכחישה) ובין אם מדובר במעבר שהיה תולדה של מצב הקטינה, שדרש טיפול, כפי שטענה האם.

  כך או כך, לאור טענות אלו, הופנו הצדדים להליכים טיפוליים, שנראה כי נשאו פרי, מקום בו הקשר בין האם לקטינה חודש, אף שזו המשיכה להתגורר עם האב (ונראה כי האם, בתבונתה, אפשרה זאת).

   

• לאור המפורט, קבלתי את טענת האב כי החל מיולי 2022, עברה הקטינה להתגורר עימו.

   

  האם לאחר שחידשה את הקשר עם האם, החלה הקטינה לשהות בבית האם זמן ממושך?

   

• כאמור, האם טענה כי גם לאחר המעבר, הקטינה נהגה לשהות בביתה זמן לא מבוטל, עד כדי זמני שהות שווים ואף יותר.

   

• אמנם, בשלב ראשון עם המעבר, היה נתק בין האם לבין הקטינה ואולם הקשר חודש לאחר תחילת ההליכים המשפטיים והמעורבות הטיפולית.

   

• מהדיווח שהגישה האפו' לדין בחודש מרץ 2024 לתיק הנ"ל, עולה כי בעקבות התערבות של גורמי מקצוע ובעקבות ההליך השיפוטי, החל להתקיים קשר קבוע בין הקטינה לבין האם.

• נראה כי הקשר החל באופן מדורג וכי האם, בתבונתה, הבהירה שלאור גילה של הקטינה, היא מאפשרת לה לבחור היכן לשהות.

   

• עוד עולה מהדיווחים שעמדו לפניי כי המפגשים בין האם לקטינה התייצבו על פעם אחת בשבוע, באמצע השבוע, מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר.

   

• חרף האמור, לאורך עדותה התעקשה האם לטעון כי הקטינה שוהה בבתי שני ההורים באופן שווה, "חצי חצי".

   

• האם פרטה בסעיף 18 לתצהירה רשימת מועדים בהם, לטענתה, שהתה הקטינה בביתה (לטענתה, בין פעמיים לשלוש בשבוע), ואולם היא לא הציגה כל אסמכתה להוכחת הטענה זו, מזמן אמת.

   

• ברישום שהציגה, התייחסה האם לשהות של הקטינה במהלך חודשים יולי עד נובמבר 2024. אלא, שאם אתעלם מהרישום שנעשה ביחס לחודשים יולי-אוגוסט (במהלך חופשת הקיץ), עולה כי בחודש ספטמבר, הקטינה לנה בבית האם רק ארבעה לילות, בחודש אוקטובר (שגם במהלכו היו חגים), רק שמונה לילות ובמהלך נובמבר 2024 רק שישה לילות.

  ברור שלא ניתן לקבוע כי מדובר בחלוקה שווה.

   

• בחקירתה התבקשה האם להתייחס לטבלאות שערך האב וצורפו כנספח 8 לטופס הרצאת הפרטים המעודכן שהוגש על ידו בחודש ינואר 2026 (במסגרת בקשה 10).

  האם השיבה כי המפורט שם אינו נכון וטענה כי היא צריכה לבחון את התיעוד הרשום אצלה "כי גם היא מתעדת".

  אלא, שלמרות שניתנה לה אפשרות לבדוק במהלך הדיון את הטלפון הנייד שלה, בו לטענתה קיים התיעוד, לא עלה בידיה להציג תיעוד שערכה בזמן אמת ואשר סותר את טענות האב.

  בהמשך, שינתה את גרסתה ואמרה כי "לא תיעדה כל הזמן".

  (פרוטוקול עמ' 21 שורה 2, עד עמ' 22 שורה 36).

   

• האם ניסתה להסביר את החלטת הקטינה לעבור לבית האב, לאחר כל ויכוח בין השתיים ואף הלינה על התנהגות הקטינה שגובלת באלימות של ממש (פרוטוקול עמ' 25 שורות 1-3) ואולם עמדה על טענתה כי הקטינה נמצאת חלק מהזמן אצלה וחלק מהזמן אצל האב, לפי שיקול דעתה של הקטינה, באופן שחלוקת הזמנים בין ההורים מתנהלת ב"סוג של שותפות" (פרוטוקול עמ' 25 שורה 33).

   

• בהמשך, האם חזרה על הטענה כי החל מחודש יולי 2022, הקטינה שוהה אצלה מחצית מהזמן (פרוטוקול עמ' 45 שורה 10), אולם לא עלה בידיה להוכיח טענה זו, אף שניתנה לה אפשרות נוספת להציג תיעוד:

  "ש. ..שאלתי מה-9/22 ועד הגשת התביעה... רוב הזמן הילדה אצלו?...

  ת. לא...

  בית המשפט: תסבירי...

  ת. ... ביחד...

  בית המשפט: מ-9/22 עד היום אתם חצי חצי בזמן, לדעתך?

  ת. כן.

  ש. חצי-חצי?

  ת. כן. שוב, אני לא מתחייבת להגיד לך חודש בחודשו, זה יכול להיות חודש אחד ככה וחודש אחד ככה, אני לא יכולה להגיד לכם את זה, זה רשום. אתם רוצים לדעת במדויק? זה רשום, הכל מתועד.

  ש. איפה זה התיעוד?

  ת. ...גם בטלפון..."

  (פרוטוקול עמ' 45 שורות 1-18).

   

• בהיעדר כל ראיה מטעם האם, להוכחת טענותיה, באשר לחלוקה שווה של זמני השהות, לא ראיה שצורפה לכתבי הטענות ואף לא ראיה שהוצגה בדיון (חרף האפשרות שניתנה לה, כאמור), הרי החזקה הינה כי לו הייתה מציגה תיעוד כאמור, לא היה בו כדי לתמוך בגרסתה, כי אם לחזק את גרסת האב, (ראו למשל ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (פורסם במאגרי המידע): "ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה....(אשר) פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב."

   

• במצב דברים זה, משלא הוצג התיעוד שנטען על ידי הנתבעת כי הוא קיים, הרי שלא רק שלא הוכיחה את טענתה, אלא שיש להתנהגותה משמעות ראייתית, הפועלת לחובתה.

   

  לפיכך, אני מקבלת את גרסת האב וקובעת כי הקטינה שוהה מרבית הזמן עימו, מאז חודש יולי 2022.

   

   

   

  האם גם האם נושאת בחלק משמעותי מהוצאות הקטינה?

   

   

• השאלה הבאה בה נדרשתי להכריע הינה אם מעת חידושו של הקשר בין האם לקטינה, החלה האם, כטענתה, לשאת בהוצאות השוטפות של הקטינה ואם כן, האם היה זה באופן שמצדיק המשך חיוב האב לשלם לידיה מזונות, אם בסכום שנפסק ואם בסכום אחר.

   

• בתצהירה טענה האם כי מאז 7.10.23 החלה הקטינה להגיע לביתה או משעות הבוקר או מתום המסגרת החינוכית, "לאכול אצלה, להתקלח אצלה, לבקש מהנתבעת לרכוש לה מוצרי היגיינה נשית, בגדים, בגדים תחתונים ועוד. יודגש כי הנתבעת נאלצה לרכוש לקטינה גם את התרופות אשר זו נוטלת" (סעיף 18 לתצהיר האם).

  האם לא תמכה טענה זו בראיות ממשיות.

   

• לא זו אף זו, בחקירתה טענה האם כי היא משתתפת גם בהוצאות הבית של אמה, עבור המגורים שלה ושל הקטינה (וכן של בתה הנוספת המתגוררת בדירה):

  "השכירות לא עולה כסף, אבל השאר כן...אני משתתפת בכל הוצאות הבית....אין סכום מדויק, אנחנו חיים בסוג של שותפות...אמא שלי משלמת ואני נותנת לה מזומן" (פרוטוקול עמ' 26 שורה 33 עד עמ' 27 שורה 26).

   

• בהמשך שינתה גרסתה וטענה שהיא משתתפת בהוצאות, לפי היכולת שלה, או שלמעשה היא נושאת בהוצאות הכלכלה של הבית (פרוטוקול עמ' 28 שורה 3 ובהמשך בשורות 23-26)

   

• עת עומתה האם בחקירתה עם האמור בתצהירה בדבר מגוריה בבית אמה, יחד עם אמה, עם בתה הבגירה (מקשר קודם) ועם הקטינה ועם העובדה שטענה כי גם אחותה המתגוררת באותו בניין מגיעה לדירה מדי יום (סעיף 2 לתצהירה) ונשאלה על חלקה של הקטינה בהוצאות האמורות, כעסה ולא ידעה לפרט מה גובה ההוצאות שלהערכתה היא משלמת עבור הקטינה: "לא יודעת, אני צריכה לבדוק בקבלות מה היא אוכלת ואיך היא אוכלת.. כמה קילו ענבים ..איך אתה רוצה שאגיד לך?" (פרוטוקול עמ' 29 שורות 19-21).

   

• האם הזמינה את אמה להעיד מטעמה, אלא שלמרבה הצער לא היה בחקירה של זו כדי לחזק את טענת האם באשר לסכומים שלכאורה היא נהגה לשלם מדי חודש כהשתתפות בהוצאות המדור, בפרט כשהעדה, גב' ==, סירבה לענות על שאלות מסוימות בעניין זה, שהיה בהן כדי לשפוך אור על האמת (פרוטוקול עמ' 56 שורה 30 ואילך).

• האם טענה כי היא נושאת בהוצאות נוספות של הקטינה, אם זה ברכישת בגדים ומוצרי היגיינה ואם זה בתשלומים אחרים (סעיפים 19-20 לתצהירה), אלא שגם טענות אלו לא הוכחו: האם אמנם צרפה קבלה על רכישת זוג נעליים, שלטענתה רכשה לקטינה (נספח ה' לתצהירה), וכן קבלה על תשלום חד פעמי לאימון היכרות בחוג פילאטיס בו ביקרה הקטינה (נספח ו' לתצהירה).

  ברי כי לא די באלו כדי להוכיח שהאם נושאת בהוצאות משמעותיות עבור הקטינה.

   

  59.1בכל הנוגע לקבלה עבור הנעליים, גם אם האם רכשה נעליים עבור הקטינה, אין בכך

  כדי לקבוע שהאם היא שנושאת בתשלומים שוטפים עבור ביגוד לקטינה ואם כך

  היא עושה, לא ברור מדוע מצאה לנכון לצרף רק קבלה אחת בעניין זה (פרוטוקול

  עמ' 36 שורות 1-6).

   

  58.2בהנחה שהאם הציעה לקטינה להשתלב בחוג וזו החליטה שלא להשתתף בו (כפי

  שהעידה, בחקירתה, שם, בשורה 15), הרי ברור שלא ניתן ללמוד מכך שהיא נושאת בתשלום חוג פילאטיס בסך של 220 ₪ לחודש, כפי שטענה בסעיף 21 לתצהירה, או בתשלומים של 250 ₪ לחודש ששילמה לאורך מספר חודשים, כפי טענה בחקירתה (שם, בשורה 21).

  חזקה על האם שאילו שילמה עבור שיעורים נוספים, מעבר לשיעור הניסיון, הייתה מצרפת מספר קבלות ולא מסתפקת באחת.

   

  58.3האם לא הוכיחה את טענתה כי היא נושאת בהוצאות נוספות רבות עבור הקטינה.

  דווקא העובדה שטרחה לצרף שתי קבלות בודדות, מחזקת את ההנחה שאין בידיה קבלות או ראיות אחרות נוספות והדבר עומד לחובתה, בפרט לאחר שהעידה כי נתבקשה על ידי באי כוחה לשמור קבלות (פרוטוקול עמ' 37 שורה 3 "אולי את זה שמרתי במקרה, אני לא שומרת קבלות וזה גם בלחץ שלהם (הכוונה – לבאי כוחה – נ.ג)..)".

   

• האם נשאלה על מספר הוצאות חריגות בהן נושא האב עבור הקטינה ואישרה כי אינה משתתפת בהן – 

  כך למשל, בכל הנוגע לתשלומים לבית הספר עבור המגמה בה משתתפת הקטינה, תשלומים עבור טיולים וציוד שנדרש לטיולים (פרוטוקול עמ' 37 שורות 17-36).

  די בכך כדי לאשר שהאב נושא במלוא העלויות בעצמו.

   

• מסקנה זו מקוממת פעמיים – גם משום שלפי פסק הדין, שהאם מתעקשת להמשיך ולגבות לפיו מזונות, שני ההורים צריכים לחלוק בהוצאות הרפואה והחינוך וגם משום שטענת האם כי לא שילמה, היות ולא עודכנה שהקטינה יוצאת לטיול, אינה מתיישבת עם עדותה בחקירה, עת אישרה כי ידעה על הטיולים ורק הלינה על כך שהיא לא התבקשה לתת אישור להשתתפות הקטינה בהם (פרוטוקול עמ' 38 שורות 2-18).

   

• מכלל העדויות ששמעתי העדפתי גרסת האב כי הוא נושא במרבית ההוצאות של הקטינה, הן ההוצאות השוטפות והן החריגות.

   

  מסקנה

   

• יוצא אם כן כי האם לא הוכיחה טענותיה, לא על עצם הנשיאה בהוצאות השוטפות של

  הקטינה, לא על הנשיאה בהוצאות המדור ולא על הנשיאה בהוצאות אחרות כמו ביגוד ותרופות.

  אין די בכך שהקטינה שוהה מעת לעת בבית האם (בין אם מדובר בפעם בשבוע, כטענת האב ואף אם מדובר ביותר מכך, כפי שטענה האם), כדי לקבוע מה סכום ההוצאה המשולם על ידי האם לטובת הקטינה, ככל שמשולם וככל שהיא עצמה נושאת בו.

   

  63.1במצב דברים זה, אין כל מקום שהאב ישלם סכום כלשהו לידי האם, עבור מזונות הקטינה. 

  עצם התעקשות האם להמשיך לקבל לידיה מזונות, כשהקטינה מתגוררת עם האב, עולה כדי חוסר תום לב מצידה.

  63.2כמו כן, אני מקבלת גם את עתירת האב לקבוע כי הוא זכאי לקבל את כלל הקצבאות וההטבות ששולמו ושישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינה, לרבות קצבת ילדים, הטבות הורה חד-הורי ומענקי לימודים, החל מחודש יולי 2022.

  63.3לפיכך, כלל הסכומים שגבתה האם עבור מזונות, מאז יולי 2022 יושבו לידי האב.

  63.4כלל התשלומים שהאם קבלה מהמוסד לביטוח לאומי, עבור הקטינה, מהמועד האמור, ישולמו על ידה לידי האב.

  63.4כלל הסכומים האמורים ישולמו לידי האב, בדרך של קיזוז מחובו בתיק ההוצאה לפועל שפתחה האם בגין חיוב המזונות.

  63.5למען הסר ספק, מעתה ואילך פטור האב מתשלום מזונות עבור הקטינה וכן מתשלום הוצאות מדור עבורה.

   

  63.6בכל הנוגע לתשלום עבור הוצאות רפואה וחינוך חריגות, מובהר כי שני ההורים חבים בתשלומים אלו, כפי שנקבע בפסק הדין המקורי ואולם ככל שהאב שילם, או ישלם את הסכומים בעצמו, מהמועד האמור, תשיב לו האם את מחציתם, מיד עם דרישה.

  למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור כדי לקבוע שהאב רשאי לקבל כל החלטה הנוגעת לעניין צרכי החינוך והרפואה של הקטינה בעצמו.

  בהיעדר הסכמה בעניינים אלה, על האב לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט, כאשר הכלל הוא כי במקרה של מחלוקת בדבר הצורך בהוצאה רפואית, יש לפעול בהתאם להמלצת הרופא המטפל ובדבר הצורך בהוצאה עבור צרכי חינוך, תכריע עמדת המורה או יועצ.ת בית הספר.

   

• לפני סיום, מצאתי להבהיר כי היות וקבלתי את בקשת האב לבטל את החיוב במזונות כליל ולא להפחיתו, לא נדרשתי לטענות בעניין השתכרות או כושר השתכרות הצדדים והמשמעות של בע"מ 919/15 על אופן חלוקת הנטל בהוצאות הקטינה בין ההורים.

  כך גם לא היה צורך להידרש לשאלות אלו בהיעדר עתירה לחייב את האם לשלם לאב סכום כלשהו, כהשתתפות במזונות הקטינה.

   

  סיכום

• סוף דבר, אני מקבלת את התביעה.

  בשל התוצאה אליה הגעתי, בשים לב להתנהלות האם, לחוסר האמינות ולחוסר תום הלב שייחסתי לה, כמו גם להתמשכות ההליך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 18,000 ₪ (שיקוזזו גם הם, מתיק ההוצאה לפועל).

   

  פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.

  ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ז, 04 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.