תל"א 24884-03-12 בזק נ' אהרון

1.ביום 9.5.96 ניתן בבית משפט זה (כב' השופט ג. גינת), פסק דין לפיו חויבו המבקש והחברה, המשיבה הפורמאלית, לשלם למשיב סכום של 1,292,107 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.4.96 ובתוספת מע"מ והחזר הוצאות בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין ניתן בהעדר הגנה, לאחר שנמחק כתב הגנתם של המבקש והחברה, ובית המשפט קיבל ראיות להוכחת התביעה.

2.במהלך השנים בוער תיק בית המשפט, על כל מסמכיו.

3.ביום 22.5.12 הגיש המשיב בקשה למתן פסיקתא, על סמך פסק הדין המקורי המוחזק בידו. המשיב צירף העתק פסק הדין לבקשה וביקש להציג את הנוסח המקורי בדיון שיקבע לשם כך.

4.לאור נימוקי הבקשה, נקבע דיון, שמטרתו הייתה לאפשר למשיב להציג בפני את פסק הדין המקורי, אליו זומנו שני הצדדים. ב"כ המשיב, הצהיר בפתח הדיון כי העתק הבקשה הומצא לעורך הדין שייצג את המבקש והחברה בהליך הקודם, אך זה הודיע כי איננו מייצגם עוד. בהעדרם, נעתרתי לבקשה וניתנה פסיקתא, בהתאם לפסק הדין (נוסח הפסיקתא תוקן בהמשך, הואיל ושם החברה נשמט מכותרתה).

5.כעת עותר המבקש לבטל את הפסיקתא, שכן הדיון בבקשה למתן הפסיקתא נערך בהעדרם של המבקש והחברה, וללא ידיעתם, שעה שהמבקש מס' 1 הוא תושב זר והחברה המשיבה הפורמאלית, הינה חברה אנגלית. לפי הנטען, יש להורות על ביטול הפסיקתא מחובת הצדק, מאחר והמבקש והחברה לא זומנו כלל לדיון ולא הומצא להם העתק הבקשה, בדרכי המצאת כתבי בי-הדין אל מחוץ לתחום, וכמתחייב מתקנה 198(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדרי הדין"). כן, מתבקש בית המשפט להורות על ביטול הפסיקתא על פי שיקול הדעת הנתון לו מן הנימוקים הבאים: א) שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, שנים לאחר מתן פסק הדין. ב) פסק הדין ברור ותמציתי והפסיקתא כלל איננה נחוצה. ג) על פי הפסיקתא החל המשיב לנקוט בהליכים כנגד המבקש באנגליה. לטענת המבקש השיהוי הניכר בו הוגשה הבקשה למתן הפסיקתא, העדר הצורך הבולט בעצם קבלתה ואופן הצגתה בפני בית המשפט באנגליה כ- Summary judgment מרמזים כי המניע האמיתי בהשגת הפסיקתא, הוא לעקוף את הוראות החוק האנגלי בעניין רישום והכרה של פסק-חוץ, שכן בהתאם לחוק האנגלי, ניתן להביא להכרה בתוקף של פסק-דין שניתן על ידי מדינה זרה, רק אם הבקשה לרישום פסק הדין הזר הוגשה תוך 6 שנים ממתן פסק הדין. בענייננו, חלף מועד זה לפני 12 שנים.

6.בעקבות בקשה זו, עתר המשיב להתנות את קיום הדיון בהפקדת ערבות מטעם המבקש וכן עתר לאפשר לו לצרף כראיה מטעמו, דפי אינטרנט, המעידים על פעילותו העסקית של המבקש.

לטענת המשיב, המבקש נוטה לפעילות שכל כולה הסוואת הבסיס העסקי שלו באמצעות הקמת חברות, חדשות לבקרים, במקום הישנות שהפכו לחדלות פירעון ו/או נסגרו זמן קצר קודם לכן. גם השימוש ב"ייפוי כח המוגבל", השולל מב"כ המבקש את הכשרות לקבל עבורו כתבי בי-דין "פרט לאלו הנוגעים ישירות להגשת הבקשה בגינה ניתנה על ידי הרשאה מפורשת, כמתואר לעיל", מעיד על מניעיו חסרי תום הלב של המבקש, המנסה לסכל בכל דרך למסור לו את הבקשה לפסיקתא, שלביטולה הוא עותר, בטענה שלא נמסרה לו.

הבקשה נתמכת בתצהיר מטעם המשיב וצורפו לה ה"ראיות" אותן הוא מבקש להציג.

7.הבקשה להתנות את הדיון בבקשה בהפקדת עירבון - נדחתה. בעקבות החלטה זו הוגשה תגובה עניינית לבקשה לביטול הפסיקתא.