תיקים מס': 1063/14, 1768/14 התביעה הצבאית נ' ח' ס', א' ח' נ'

מהו גובה הקנס אותו יש להטיל על הנאשמים שהכניסו סכום של 20,000 אירו, כספי חמאס, מירדן לאזור? זוהי השאלה הטעונה הכרעה במסגרת גזר הדין.

1. הנאשמים, בני דודים, היו חברים בארגון החמאס; הנאשם 2 (להלן: "א' ח' ") החל להיות חבר בארגון בשנת 2003 והמשיך בכך עד ליום מעצרו, 17/12/13. חברותו של הנאשם 1 (להלן: "ח' ס'") בארגון החלה בחודש אוקטובר 2013 ונמשכה עד שנעצר ביום 02/12/13.

בתחילת חודש אוקטובר 2013 פנה א' ח' אל עמותת "אלנור", השייכת לחמאס בבקשה לקבל כספיי סיוע עבורו ועבור בן דודו,ז' ד' . הוא הופנה אל אדם בשם ע' ז', הנמצא בירדן. במהלך השיחות עם ע' ז' , הסכים א' ח' לסייע בהעברת כספים עבור פעילי חמאס נוספים. בהמשך, בעקבות בקשת א' ח' ובהתאם להנחייתו, נסע ח' ס' לרבת עמון ופגש שם בע' ז' . במהלך המפגש, מסר ע' ז' לח' ס' 20,000 אירו וכרטיס אלקטרוני קטן שהוסתר בתוך מכשיר טלפון נייד. מאוחר יותר באותו היום, לבקשתו של ע' ז' , החזיר לו ח' ס' את הכרטיס האלקטרוני. למחרת, חזר ח' ס' לאיו"ש, מסר את הכספים לא' ח' וקיבל מא' ח' בתמורה 200 ₪.

לאחר מכן, הודיע א' ח' לעמותת אלנור כי קיבל את הכספים. נמסר לו, שהוא יקבל סך של 5,000 אירו מתוכם - כפיצוי עבור מאסרו. הוא הונחה להעביר את היתרה למשפחות פעילי חמאס. ואכן, א' ח' העביר את יתרת הכסף לאישה שלא הכיר.

בגין מעשים אלו הורשע כל אחד מהנאשמים בשני פרטי אישום: הראשון, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנות 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; השני, הכנסת כספי אויב לאזור, לפי סעיפים 3 ו-7 לצו בדבר הכנסת כספים לאזור (יהודה והשומרון) (מס' 973), התשמ"ב-1982. נוכח זהות טענות הצדדים, יינתנו גזרי הדין במאוחד.

2. הצדדים הציגו הסדרי טיעון לעניין עונשי המאסר שיוטלו על כל אחד מהנאשמים. הצדדים עתרו במשותף להשית על כל אחד מהנאשמים עונש מוסכם של 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט. הצדדים פרטו כי התחשבו בהודאתם באשמה ובחיסכון בזמן שיפוטי. באשר לח' ס', התחשבו הצדדים בעברו הנקי, ואילו באשר לא' ח' , הם התחשבו בהרשעתו הקודמת שניתנה ביום 13/01/02 בתיק בית משפט צבאי בית אל 4750/99. מגיליון ההרשעות הקודמות שהוגש לעיוני, עולה כי א' ח' הורשע בעבירות של חברון בארגון עוין, החזקת אמל"ח ופעילות נגד הסדר הציבורי. הושת עליו עונש מאסר בפועל של 58 חודשים וכן מאסר מותנה, אך לא נטען כי עונש המאסר המותנה הוא בר הפעלה והוא לא הוצג לפניי.

3. באשר לרכיב הקנס, נחלקו הצדדים בטיעוניהם.

התביעה הדגישה את החשיבות העליונה ב"ייבוש עורק הכספים אשר מזין את פעילות ארגוני הטרור". הכספים מסייעים ל"הכשרת לבבות" הפעילים, מבססים את מעמדם של ארגוני הטרור ומחזקים את שליטתם באוכלוסיה האזרחית. התביעה טענה, כי ארגוני הטרור "מפצים" את חבריהם המורשעים בכספי טרור בהתאם למשך התקופה אותה הם נושאים במאסר. בכך, הם מעקרים את הייסוד ההרתעתי מעונשי המאסר המוטלים. התביעה הפנתה לחוק איסור מימון טרור החל בישראל וציינה כי בהתאם לחוק יש לחלט כל סכום שהועבר לארגון טרור. לא כל העברות הכספים נתפסות ולכן משתלם לאותם ארגונים להמשיך ולהעביר כספים. כן טענה התביעה כי הנאשמים היו חלק מרכזי בשרשרת העברת הכספים. התביעה ביקשה להבחין בין כספים המועברים לשימוש אישי ובין כספים המועברים להוצאה לפועל של מטרות החמאס. חלק הארי של הסכום הועבר למימוש מטרות החמאס. התביעה הפנתה לפסיקה התומכת בטענותיה וביקשה שהקנס שיוטל על כל אחד מהנאשמים יהיה גבוה מסכום הכסף שהועבר. היא ציינה כי 20,000 אירו שוויים כ-86,000 ₪. התביעה אף ביקשה להטיל קנס נוסף בגין חברותם של הנאשמים בארגון החמאס.

4. הסנגור טען כי שני הנאשמים נותנים את הדין יחדיו בגין העברת סכום הכסף האמור ולכן אין להשית על כל אחד מהם קנס בגובה הסכום שהועבר. הסנגור טען כי יש להניח לטובתו של ח' ס' שהוא סבר כי הכספים הועברו לשימושו האישי של א' ח' , כ"פיצוי" עבור תקופת מאסרו. הסנגור הדגיש, כי ח' ס' הוא בלדר, שהרוויח משליחותו סכום זעום של 200 ₪ בלבד. הסנגור הפנה גם הוא לפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים ובית המשפט העליון. בהתאם לפסיקה, ביקש שהקנס שיוטל על כל אחד מהנאשמים לא יחרוג מסכום של 10,000 ₪.

ח' ס' מסר בדברו האחרון, כי החזיק ברישיון עבודה בישראל ועבד בישראל באישור. כעת יהיה מובטל, כיוון שאיבד את זכותו לרישיון עבודה.

א' ח' אמר בדברו האחרון, כי ח' ס' והוא הם משפחה מאוחדת ולכן מימון הקנסות יהיה מאותו הכיס. שניהם בעלי משפחות ברוכות ילדים והם יתקשו לעמוד בקנס בסכום גבוה.