תיק רבני 1046025/4, פלוני נ' פלונית

בפני ביה"ד מונחות בקשות ב"כ הבעל לקביעה כי הסמכות לדון בכל העניינים הכרוכים בגירושין נתונה לביה"ד.

ראשיתם של ההליכים בין הצדדים שלפנינו בתביעת שלום בית שהוגשה לביה"ד ע"י הבעל ביום ט"ז באלול תשע"ה (31.8.2015) אולם ביום כ"ה באלול תשע"ה (9.9.2015) תיקן הבעל תביעתו ופתח בביה"ד תיק גירושין אליו כרך את נושא הרכוש והמזונות. בדיון הראשון שהתקיים בפנינו ביום ב' בשבט תשע"ו (12.1.2016) העלה ב"כ האשה את טענתו כי לביה"ד אין סמכות לדון בתביעות הרכוש שבין הצדדים, וציין כי מרשתו מסכימה אך לסידור גט לחומרא. לאור טענה זו הורה ביה"ד לשני הצדדים להגיש את סיכומיהם בנושא הסמכות. סיכומי הצדדים התקבלו בביה"ד.

ב"כ האשה התייחסו בסיכומים באריכות רבה לסמכות ביה"ד במקום בו הצדדים נישאו אזרחית מחוץ למדינת ישראל, וביססו גם על כך את טענתם לחוסר סמכות, אולם לטעמנו הדברים פשוטים וברורים אף בלי להתייחס ולהישען על הסוגיה המשפטית רבת האנפין דלעיל.

אבאר את שיחתי.

בדיון שהתקיים בפנינו התברר לביה"ד כי הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בצ'כיה בשנת 2008. הבעל טען כי הורי האשה אינם יהודים, דבר שמנע מהם את היכולת להינשא דרך הרבנות והביא אותם לנישואין אזרחיים. האשה לא הכחישה את דברי הבעל, ומסרה לביה"ד כי היא התגיירה בטקס רפורמי, כלשונה "התגיירתי בבית דניאל גיור רפורמי, נשאנו עם רב רפורמי, בגיור למדתי עברתי מבחן, וטבילה בים, בנוכחות הרב, אני רשומה במשרד הפנים יהודיה.... שומרת כשרות, לא שומרת שבת, שמרתי כשהייתי בתהליך הגיור, הבת נולדה אחרי הגיור, הגיור היה ב-2008, היא נולדה ב-2010."

הנה כי כן מדברי הצדדים עולה כי ייתכן שסמכותו של ביה"ד כלל אינה יכולה לחול על הצדדים שלפנינו, שכן על פי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים התנאי הראשון וההכרחי לכך שביה"ד יוכל לדון בעניינם של הצדדים הוא שהם יהודים, ולפנינו לכל הפחות ספק ביהדותה של האשה. בתי הדין הרבניים מפעילים את סמכותם מכוח החוק, ואך פשוט הוא כי בכגון דא מוטל על בית הדין לברר את סמכותו גם כאשר איש מהצדדים שבפניו לא מעלה זאת, שכן אם על פי חוק איננו רשאים לכוף את אחד הצדדים להתדיין בפנינו הרי שעצם העובדה שאותו צד אינו מעלה פגם זה כדי לשלול את סמכות ביה"ד אין בה כדי לרפא את הפגם ולהעניק לביה"ד את הסמכות לדון.

לא למותר לציין כי דברים ברורים ברוח זו כבר נאמרו בבג"ץ 214/64 (בסן נ' בית הדין הגדול (1964), פד יח (4) 309) בו נזקק ביהמ"ש לדיון בסמכותו של ביה"ד הרבני במקום בו התעורר ספק ביהדותו של אחד הצדדים לדיון, וקבע כי:

"הטענה כי שמא הרבנים כלל לא מוסמכים היו לדון בבקשת הבעל, בשל ה"אשם תלוי" של הספק ביהדות האשה. לא קשה לנחש מדוע לא רצתה האשה לתמוך יתדותיה בטענה זו; ואילו היתה זאת טענה רגילה שבעל-הדין רשאי לוותר עליה, לא היינו קופצים דוקא על המציאה הזאת, ולא היינו ששים להיאחז בה לצורך הכרעת העתירה. אך דא עקא שהטענה היא טענת חסר-סמכות, שבית-המשפט חייב לעוררה גם שלא ביזמת הצד המבקש את התרופה, ואפילו בניגוד לרצונו, כל עוד הלה אינו מוכן לבטל את עצם עתירתו."

בנדון שבפנינו האשה לא הכחישה את דברי הבעל כי שני הוריה אינם יהודים אך הוסיפה כי עברה גיור רפורמי. אולם תוקפו ההלכתי של הגיור הרפורמי עלה זה מכבר על שולחנם של רבותינו פוסקי ההלכה, וכולם כאחד חזרו והעלו כי לגיור שכזה אין כל תוקף הלכתי.

כך העלה הגר"א וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק כא סימן מד), אחד מגדולי הדיינים שעמדו לה למערכת בתי הדין הרבניים בישראל:

"האשה נולדה לאחר שאמה שלה התגיירה בארה"ב ונישאה לאביה שלום.... משגדלה חזרה בתשובה והתחילה לחקור על כשרות הגירות של אמה שלה, ואז סיפר לה אביה שזה היה גירות רפורמי, ולכן חזרה ונתגיירה כדין בפני בד"צ דעיר פלונית.

היא נישאה כדמו"י, ולאחר מיכן באה להתגרש מבעלה בבד"צ פלוני, ומכיון שאין ערך לגירות ריפורמי ששם התגיירה אמה שלה לכן כתב הבד"צ בגט הראשון את שמה כנ"ז, ושהיא: בת אברהם אבינו".

כך העלה גם בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קכח ד"ה ובדבר האם):

"ובדבר האם שלפני איזה שנים נתגיירה אצל רב מהרעפארמער וקאנסערוואטיוון אינו כלום, ומה שאחר כך טבלה לשם גרות בפני אשה אחת וגם שטבלה לנדתה אח"כ לפני אשה אינו כלום דקבלת מצות והטבילה צריך שיהיה לפני ב"ד כשרים. וגם הידיעה שהיא טובלת לנדתה כמובן דאינו ידוע כלל דהא מאחר שהגרות היה בפני רעפארמער שלא הצריך טבילה ולא אמר לה כלל שצריכה לטבול לנדתה לכן אף שהאמת שטבלה אינו כלום דהא חסר לנו ידיעה. ולכן אם האם רוצה באמת להתגייר צריכה לקבל מצות דכל התורה לפני ב"ד כשרים מחדש ולטבול בפניהם, ואם אינה רוצה באמת רק בשביל אישות משום שהאב חזר בתשובה ורוצה שתתגייר או שהיא רוצה להתגייר בשביל בניה אין להפציר עליה כי לכתחלה אין לקבל גיורת כזו אבל אם תתגייר תהיה בדיעבד גיורת ומותרת לישראל."

דברים ששבו ונשנו שם בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קלב):

"הנה האשה שנתגיירה אצל רב מהרעפארמער אינה גיורת כלל והיא נכרית כמתחלה ומי שנשא אותה לאשה הוא נשוי לנכרית וכשתלד ממנו ילדים יהיו בדיני התורה נכרים גמורים כמו בלא הגרות ואם תוכל להשפיע עליו שיעזבנה יש עליך החיוב על זה ואם אינך יכול להשפיע נמי טוב שתודיע אותו שידע שאינה גיורת ולא ירמה את עצמו ואת כל המשפחה".

ובתשובה מאוחרת יותר (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן ג) אף העלה שקידושין שנעשו על בסיס ואחר גיור שכזה אף אינם זוקקים סידור גט לחומרא, וז"ל:

"הנה בדבר נכרי אחד שנתגייר אצל רעפארמער ראביי ונשא אצלו יהודית אחת ועתה הלך ממנה אם יש להצריך לה גט ממנו, פשוט לע"ד שאין גרותו כלום והוא עכו"ם כמתחלה ואין קידושיו תופסין כלל, דאף אם עשה מילה וטבילה כדין אינו כלום דהא לא היו ב"ד כשרין ולכל הפחות בקבלת מצות בשעת קבלת מצות מעכב לכו"ע,... ולכן ברור שאין להצריך גט, ולדעתי פשוט שאסור להחמיר ליתן גט שהרי זה יהיה כעדות מהרב שסידר הגט שהוא גר ויצא מזה תקלה שישא אשה אחרת יהודית, לכן אין גם להחמיר ויש להתירה בלא גט אבל רק לישראלים דלכהנים נאסרה בזה שנבעלה לעכו"ם שפוסלה מן הכהונה".