תיק צבאי 238/10 חילוט כספי טרור

בפניי ערער (כך לשון התקנות) המערער על צו שניתן מיום 05/12/07 על פי תקנות 84 ו- 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, , אשר לפיו הוחרמו סכומי כסף אשר נתפסו על ידי כוחות צה"ל ביום 14/10/07 בביתו של המערער, והיותם כספים השייכים לארגון טרור - החמא"ס.

א.הליכים קודמים בתיק

המערער הגיש השגה להחזרת הכספים בפני המשיב ביום 11/07/07. השגה זו נדחתה, והמערער הגיש ערר על החלטת המשיב בהשגה, לועדת העררים, שלפי צו בדבר ועדות עררים (יהודה והשומרון) מס' 172. נגיד ועדות העררים דחה את הערר מחוסר סמכות.

המערער לא השלים עם החלטה זו, וערר עליה לביהמ"ש הצבאי לערעורים (עמ 1779/08). ביהמ"ש הצבאי לערעורים קבע בהחלטה מפורטת ומנומקת כי הסמכות לדון בערער מסורה לביהמ"ש של ערכאה ראשונה, ולפיכך הועבר הדיון לביהמ"ש הצבאי ביהודה.

המשיבה לא השלימה עם החלטה זו, וזאת על פי טענותיה, אך לא תקפה את החלטת ביהמ"ש הצבאי לערעורים בתקיפה ישירה.

הליך זה, בוצע על יסוד תקנות 84, 120 ו- 147א לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, ועל מנת ליצור מסגרת דיונית נכונה וצודקת להליך, החליט ביהמ"ש בהחלטת ביניים כי יאמץ את סדרי הדין הנהוגים בביהמ"ש המחוזי, בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, ולרבות האמור ב - תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א 2000.

ב.הליכים וראיות בתיק זה.

הצדדים הגישו כתבי טענות, ותצהירי עדות ראשית, וכן את החומר בהליכי מעצרו המנהלי של המערער בשנת 2007, בביהמ"ש הצבאי של ערכאה ראשונה, ובביהמ"ש הצבאי לערעורים.

לאחר הגשת כתבי הטענות והראיות נשמעו עדים, כאשר העדים מוניר בשיתי וחליל בשיתי, תושבי רצועת עזה, לא הורשו על ידי רשויות המדינה והאזור להיכנס לישראל או לאזור על מנת למסור עדות, ולא נתאפשרה מתן עדותם בדרך אחרת.

העד, איש שירות הביטחון הכללי המכונה "מיקי", נשמע בהסכמת המערער בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד, כנהוג בעניינים הנוגעים לכספי טרור . לאחר העדות, נאמרה למערער ולבא כוחו תמצית העדות . לאחר שבחנתי את עדותו של איש שירות הבטחון הכללי המכונה "מיקי", מצאתי כי לא ניתן לחשוף את פרטיה, שכן עדות זו עסקה בהצגת מקורות מידע, ושיטות פעולה, אשר נגעו לחשיפת נתיבם של חלק מן הכספים אשר הוחרמו. חשיפת מקורות המידע ושיטות הפעולה עלולה לסכן את בטחון המדינה.

ג.טענת בא כוח המערער בדבר שימוש לא ראוי בחקיקה לשעת חרום

         א.         מן החומר שבפני בית המשפט הסתבר כי מלכתחילה הייתה אפשרות להחרים את הכספים בהסתמך על ה- צו בדבר הכנסת כספים לאזור (יהודה והשומרון) (מס' 973) התשמ"ב -  1982  .

         ב.         לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הכספים הוצאו ממקום שנמצא מחוץ לאזור, עברו דרך שטח מדינת ישראל, והוכנסו לאזור ללא היתר, כאשר המערער יודע על כך.

          ג.          כאן עולה תמיהה, אשר עלתה גם בפסק הדין בב"ש (צבאי יהודה) 84/10  והיא מדוע נעשה שימוש בחקיקת החרום, כאשר לרשותו של המשיב כלי חקיקתי מיוחד, המאפשר לחלט כספים שהוכנסו אל מחוץ לאזור.

         ד.         יש לציין כי המדובר בדבר חקיקה מודרני ומשופר בהרבה מתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, והוא כולל בתוכו זכות טיעון בפני ועדה, וזכות ערר בפני ועדת עררים.

         ה.         וזו לשונו של הצו בהקשר הרלוונטי :