תיק הוצאה לפועל מספר 0321971032

מונחת לפניי בקשה לחיוב כונס הנכסים בנזקים שלכאורה גרם, בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז  - 1967 (להלן: "החוק"). טענת החייבת בתמצית הנה כי הכונס התרשל בביצוע תפקידו ושהתמשכות הליכי המימוש הסבה לחייבת לכאורה נזקים ושאם משקללים אותם, יחד עם חלוף הזמן, אזי החוב לכאורה נפרע.

תמצית הרקע העובדתי

עסקינן, בתיק אשר נפתח ביום 23.11.03 לביצוע משכנתא על זכויות החייבים בדירת מגורים הידועה כגוש XXXX חלקה XX המצויה ברחוב XXXXXXXXX, XXXX (להלן: "הנכס"). שטח החלקה הנו 1.629 מ"ר.

זהו תיקה היחיד של החייבת 1, ואילו החייב 2 אשר נפטר מצוי בהליך פש"ר ולו חובות ל – 12 נושים בהיקף של 4.6. מיליון ₪.

התיק נפתח בסכום חוב של 133,326 ₪ כגובה חוב הפיגורים דאז, כאשר יתרת החוב הכולל בהלוואה לסילוק עמדה באותה העת על סך של 1,287,168 ₪ (עיינו: מסמכי פתיחת התיק).

החוב הרשום בתיק כיום עומד על סך של 491,444 ₪.

ביום 1.2.04 ניתן צו כינוס על זכויות החייבים בנכס. התברר כי החייבים פעלו בניגוד לחוק, ובניגוד להסכמי ההלוואה בנו ו/או פיצלו את הנכס ל – 4 יחידות, תוך ביצוע עבירות של חריגות בנייה וללא שקיבלו היתר בנייה לפיצול היחידות מאת הרשויות אשר מוסמכות לכך (ראו: שומת הנכס ועדכוניה מיום 3.8.04, ובמיוחד בעמ' 2).

ביום 7.8.06 אושר מכר היחידה בקומת המרתף למר ר. (אחי החייב 2) וזאת בהסכמת הצדדים בתמורה לסך של 145,000 דולר. סוכם ואושר כי תמורת המכר תשולם רק לאחר מסירת החזקה אשר תבוצע לאחר אישור הרשויות למהלך פיצול הנכס ליחידות משנה. הדירה הושכרה מאז ובהתאם לאישור הרשם דמי השכירות שולמו ישירות לזוכה לטובת הקטנת חוב החייבים בתיק. ביום 27.3.07 אושר מכר יחידה מערבית בקומת הקרקע למר אלי בוכריס בתמורה לסך של 220,000 דולר. ביום 14.11.11 אושר מכר הדירה קטנה בקומת הקרקע (יחידה מזרחית עורפית בקומת הקרקע) לה"ה חליווה בתמורה לסך של 315,000 ₪. יצויין כי החייבת נתנה הסכמתה למכר זה והוא אושר אף ע"י בימ"ש המחוזי ועל ידי הרשם, אשר אף הורה לכונס לפעול להמשך הפיצול התכנוני והרישומי של 4 יחידות הנכס (ראה: החלטה מיום 3.11.11 בה הורה הרשם לכונס "לפעול תחילה להפרדת הדירות בהתאם לדין").

עיון במהלך התיק ובו עשרות בקשות ו – 131 החלטות, מעלה כי הכונס ובאי כוחו ממשרדו הקפידו כל העת לעדכן הרשם בהליכים אשר ננקטים למימוש הנכס ויישום הליכי המכר שאושרו, וכן עולה כי החייבים היו צד פעיל להליכים אלו ועודכנו כל העת בזמן אמת.

התברר ועל כך אין מחלוקת, כי החייבת גרה בכל מהלך תקופת התיק בדירה בקומה העליונה של הנכס, ללא שהציעה ו/או הסכימה למכור אותה לשם סילוק יתרת החוב וללא ששילמה במהלך כל תקופה זו את החזרי הלוואת המשכנתא  אשר עמדו על סך של כ- 10,000 ₪ ועומדים כיום על סך של כ – 8,700 ₪ (ראה: עמ' 7 – 8 ו – 10 לפרוטוקול מיום 16.2.16).

שורה של בקשות שהגישה החייבת במהלך השנים לכימות החוב נדחו ע"י רשמי ההוצל"פ אשר טיפלו בתיק זה. החייבת הגישה בקשה לכמת החוב גם לפניי. ביום 13.3.14 דחיתי הבקשה בנימוק כי לא ניתן בשלב זה לכמת יתרת החוב לאור הוצאות הכינוס שטרם הובאו לאישור הרשם ואשר עלותם בשלב זה איננה ידועה. ביום 10.12.14 נדחתה הבר"ע שהגישה החייבת על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה.

ביום 25.12.14 הגישה החייבת הבקשה שלפניי בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק.

לאחר שנתקבלו תגובות והוגשו ראיות בבקשה (חוו"ד מומחה חשבונאי מטעם החייבת ותצהיר משלים מטעם הזוכה), התקיימות בימים 11.2.16 ו – 16.2.16 חקירות העדים והמצהירים בבקשה.

הצדדים סכמו טענותיהם בכתב ואף הגישו סיכומים משלימים, ועתה התיק בשל למתן החלטה בבקשה.

יוער כי לצדדים ניתן יומם בפני הרשם, והם באופן חריג ניצלו זכות זו עד תום – החקירות בתיק זה התארכו ומלאו 50 עמודי פרוטוקול, וכן סיכומי הצדדים על נספחיהם מחזיקים עמודים רבים ומאות של סעיפים.

תמצית טענות הצדדים