תייר ואח' נ' משה

פסק דין

1.בתאריך 8.7.13 רכשו התובעים בחנות הנתבע חדר שינה הכולל מיטה זוגית, מזרון, 2 שידות וקומודה תמורת סך כולל של 14,000 ₪. במעמד ההזמנה שילמו התובעים לנתבע את סכום העסקה באמצעות כרטיס אשראי, ב- 10 תשלומים בתוספת סך של 450 ₪ תמורת הובלת והרכבת חדר השינה לכשזה יסופק להם, בתוך תקופה של "עד חודש".

2.לטענת התובעים, לא רק שחדר השינה סופק להם באיחור של 19 ימים, אלא שגם נמצאו בו פגמים: גובה המיטה 74 ס"מ מהרצפה (במקום 53 ס"מ) וקילופי צבע במיטה ובקומודה, שחלקם נגרמו בעת האספקה כשהוצאו מהאריזה.

בעקבות כך, נטל עמו המוביל את בסיס המיטה בחזרה ולמחרת היום קבלו התובעים מהנתבע בסיס מיטה זמני.

בחלוף כשבועיים סופקה לתובעים מיטה חלופית אלא שגם הפעם נתגלו בה קילופי צבע. לנוכח תלונות התובעים, הסכים הנתבע להחליף עבורם את חדר השינה שסופק להם, באחר. התובעים הציעו לנתבע כי ישאירו את מזרון המיטה ברשותם שכן עשו בו שימוש.

3.בחלוף כחודש סיפק הנתבע לתובעים חדר שינה חדש, אלא שלטענת התובעים גם זה הגיע כשהוא פגום בפגמים שונים – פגמי צבע במיטה (אשר תוקנו על ידי המוביל לנגד עיניהם באמצעות "טוש"), סימני אבק שנדבק והתייבש על צבע הקומודה, מריחות צבע ודבק להשלמת רווח בין לוחות העץ של המיטה, מראה מתנדנדת שלא נצבעה בחלקה הפנימי וסדקים בצבע המיטה.

4.במצב דברים זה דרשו התובעים את ביטול העיסקה.

5.לתמיכת טענותיהם בדבר הפגמים בפריטיו השונים של חדר השינה, הציגו בפני התובעים את התצלומים שצורפו לכתב התביעה, תצלומים נוספים שהוגשו במהלך הדיון (ת/1א'-ד') וכאלה שצולמו במכשיר הטלפון הסלולרי שלהם. בתצלומים אלה נראים הפגמים להם טוענים התובעים, בבירור.

6.הנתבע, שאישר את מרבית טענות התובעים, אך גרס כי "העניק להם שירות מסור ואמין מעבר לנדרש", טען כי בפעם האחרונה בה הוחלף חדר השינה אישרו התובעים את התקנתו בביתם וכי התובעת אמרה לו ש"כל השינויים נעשו אבל יש עוד נקודה בחזית הקדמית". טענה זו הוכחשה על ידי התובעת אשר בקשה להבהיר כי כל מה שהיא אמרה לנתבע בשלב זה הוא ש"זה לא כמו בפעם הראשונה והשניה שזה היה מביש וזה נראה טוב יותר..." ואולם מיד לאחר מכן – כך טוענת התובעת – משהיא הבחינה בטפטוף הצבע והפגמים הנוספים (הנראים בתצלומים), היא חזרה אל הנתבע ובקשה ממנו שיבוא, אלא שמאז ניתק הקשר והוא לא הגיע.

לשאלתי השיבה התובעת כי הפעם קיוותה שהנתבע יודה בטעויותיו, יקח את חדר השינה וישיב להם את כספם.

7.הצעת הנתבע כי יגיע אל בית התובעים ביחד עם איש שירות ו"יראה בעין שלו מה צריך לעשות ויעשה בתוך 30 ימי עבודה", נדחתה על ידי התובעת שאמרה: "היום אני מבקשת להשאיר את המזרון ושיקח את חדר השינה ויחזיר לי את הכסף".

8.במצב דברים זה הוריתי לצדדים להציג בפני ראיות בדבר ערכו של המזרון – מזרון מדגם "אינפיניטי" של "ד"ר סליפ" בגודל 200x180, בגובה 34 ס"מ.

בהסתמך על "מחירון מומלץ לצרכן" טען הנתבע כי ערכו של המזרון 14,631 ₪ וכי הוא נמכר בד"כ בהנחה של 20% ולרוכשים חדר שינה מלא מגיעה ההנחה כדי 30-35%.

מנגד הציגו התובעים הצעת מחיר של "עמינח" למזרון דומה הנמכר בכ- 7,000 ₪ והצעות מחיר נוספות מטעם ספקים אחרים למזרונים מתוצרת אחרת באותו הגודל, שמחיריהם נעים בין 5,800 ₪ ל- 8,600 ₪.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, סבורני כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שוכנעתי כי חדר השינה שסופק לתובעים והוחלף פעם אחר פעם היה נגוע בפגמים שונים. התובעים הותירו עלי רושם טוב ואילו הנתבע אשר הצהיר חזור והצהר על כוונותיו הטובות, נראה היה כמי שאיננו מבין מהי משמעותו של כשלון התמורה בו לקתה העיסקה נשוא התביעה.

עם זאת, לנוכח הסכמת התובעים להותיר ברשותם את המזרון המשמש אותם מאז רכישתו ולאחר שעיינתי בראיות השונות שהוצגו בפני הן מטעמם והן מטעם הנתבע בנוגע לערכו של מזרון זה, הנני מעמידה את ערכו במסגרת העיסקה הכוללת שבוצעה בין הצדדים במקרה זה על סך של 7,000 ₪ ולפיכך מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים סך של 7,000 ₪ מתוך 14,000 ₪ ששולמו לו על ידם ולשלם להם בנוסף לכך פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם במסגרת עסקה זו.

בנוסף לכך ישלם הנתבע לתובעים הוצאות בסך 500 ₪.

סכומים אלה ישולמו לתובעים על ידי הנתבע כנגד השבת חדר השינה הנמצא ברשותם לידיו (למעט המזרון) בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.