תחרות בין נושים לבין בת זוג עלמחצית זכויות בנחלה חקלאית שרשומה רק על שם בן הזוג

תובענה לפסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת היא בעלת מחצית מכל זכויותיו של הנתבע 1 בנכס הידוע כגוש XXX חלקה 11 וגוש XXX חלקה 22 (ב) המצויים ברח' XXX XX XXX(להלן "הנחלה") (תיקון מיום 23/9/14 – פרוטוקול).

התובעת והנתבע 1 (להלן "הנתבע") (וביחד "בני הזוג") הינם בני זוג נשואים מיום 3/6/84 ומתגוררים בנחלה מאז נישואיהם ועד היום. הנתבע בעל זכות חכירה לדורות בנחלה הרשומה על שמו בלבד.

נתבעים 3-4 הינם נושיו של הנתבע המחזיקים פס"ד חלוט נגדו ונגד אביו ושני אחיו, מכוחו הטילו עיקול על זכויות הנתבע בנחלה (פסק בוררות מיום 27/4/11 שאושר בביהמ"ש המחוזי ביום 10/8/11 – נספחים לתצהיר עדות ראשית של נתבע 3)

נתבע 2 הינו נושה של הנתבע אביו ושני אחיו, החוב נאכף בתיק הוצל"פ. לא הומצאה כל אסמכתא למקור החוב.

עילת התביעה מושתת על היות הנחלה ובית המגורים הבנוי בו רכוש משותף מכח בנייתו במהלך הנישואין וזכותה לאיזון משאבים. התובעת הודיעה כי היא מוותרת על הטענה כי זכותה למחצית הזכויות בנחלה, קמה מכח העברה ללא תמורה של מחצית מהזכויות בהתאם לתצהירי מתנה שנחתמו ע"י בני הזוג.

הנחלה עליה נבנה ביתם של בני הזוג עם נישואיהם ובו הם מתגוררים כאמור עד היום מורכבת משתי חלקות: האחת חקלאית בגוש XXX חלקה XX (ב) (בחלק) בשטח של 14,689 מ"ר והשניה בגוש XXX חלקה 11 (בשלמות) בשטח של 1796 מ"ר עליה בנוי בית המגורים בשטח של 178 מ"ר.

לטענת התובעת בתצהירה, אביו של הנתבע עיבד אדמות חקלאיות באזור המוכנה סיידון –גזר. בתחילת שנות השמונים החליטה הממשלה להקים את הישוב XXX, ישוב חקלאי בתחום המועצה XXX והנתבע קיבל את הקרקע נשוא התובענה כבן ממשיך וללא עלות כספית, אולם היה עליו לשאת בהוצאות הפיתוח ובנית הבית. לפיכך ביום 27/12/83 חתם הנתבע על חוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (נספח ב' לתצהיר התובעת), הקובע כי הנחלה מהווה יחידה משקית אחת ומטיל את הוצאות הפיתוח של הנחלה ובניית הבית על הנתבע. ביום 27/3/05 נחתם חוזה חכירה (חוזה החכירה הומצא ביום 2/3/14).