תותים - פורום השכונות העירוני של רמת השרון ואח' נ' ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר ואח'

החלטה

המבקשים הגישו נגד המשיבים עתירה, ובקשה לצו ביניים. עניינה של העתירה בפארק זמני שמקימה המשיבה 2 (להלן: "העירייה") על שטח שבבעלות המשיב 3 ובחזקתה של המשיבה 4 (להלן: "תעש"), שנמצא בתחום השיפוט של העירייה. בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי לאור הסכנה החמורה לתושבי רמת השרון, עד לביצוע סקר מקיף, אובייקטיבי ונקודתי בקרקע המיועדת לשטח הפארק, לבחינת הזיהומים בקרקע וטיהורה. כן התבקש בית המשפט להורות על ביטול היתר הבניה לשימוש חורג כפי שהוצא להקמת הפארק עד שיעבור הליך של פרסום בפני הוועדה המחוזית, וכן עד אשר יאושר על ידי צוות בכיר של נציגי משרדי הממשלה על פי הנחיות תוכנית מש/1 ועד שימולאו כל תנאי ההיתר, לרבות הצבת שילוט בדבר זמניות הפארק, ועמידת העירייה ביתר תנאי ההיתר. עוד עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול ההתקשרות של העירייה עם הקבלן המבצע, המשיבה 7 (להלן: "חברת השביל הירוק"), עד לפרסום מכרז פומבי, ועל ביטול ההסכם בין תעש לבין העירייה להשכרת השטח עליו אמור הפארק להיות מוקם, שנחתם שלא כדין.

המבקשים טענו בבקשה ובעתירה בין היתר כי הפארק הוקם על הקרקע ללא שבוצע סקר אובייקטיבי ביחס לזיהומים בקרקע, וללא שהקרקע טוהרה. לטענתם, הדבר מסכן את בריאות הציבור. לטענת המבקשים, על פי פרסומים, באדמת תעש יש זיהום חמור. עיקר החומרים המסוכנים הם בפני השטח העליון – עליו יוקם הפארק. בתוכנית מש/1 נקבע כי לא ייבנה דבר לפני שיבוצע סקר קרקע מקיף. לטענת המבקשים, הסקר שנערך ביחס לטיב הקרקע לא גולה להם חרף בקשותיהם לגלותו. המבקשים טענו כי הסקר נערך במימונה של תעש.

המבקשים הוסיפו וטענו כי האישור לשימוש חורג ניתן על ידי פקיד בודד ללא בחינה יסודית, ולכן הוא ניתן ללא סמכות ובחוסר סבירות קיצוני. לטענתם, ההיתר לשימוש חורג ניתן בניגוד להנחיות שבתוכנית מש/1, תוכנית שיש לה מעמד בענין הוראות מעבר ומתן היתרים בתקופת המעבר. הסמכות לתת אישור חריג להיתר שלא בהתאם לתוכנית מופקדת, נתונה על פי הטענה רק לוועדת המחוזית. בפועל, ההיתר ניתן על ידי הוועדה המקומית.

עוד נטען כי התוכנית גובשה במשך שנים רבות, והציבה רף תחתון ממנו אפשר יהיה רק להחמיר את התנאים לטובת ההגנה על הציבור מפני הסכנות הטמונות בזיהום הקרקע. במסגרת ההתנגדויות לתוכנית, נציגי הרשות התחייבו כי לא יינתנו היתרים לבניה ללא טיהור מלא של הקרקע כולל השצ"פים.

כן נטען כי העירייה אינה עומדת בתנאיו של ההיתר לשימוש חורג, והיא מפרה אותם. המבקשים טענו גם כי ההתקשרות עם הקבלן הראשי המבצע את עבודות ההקמה של הפארק נעשתה ללא מכרז כדין; וכי הפארק הוקם תוך חריגה מסמכות על שטח שהושכר לשם כך שלא כדין, כשהסכם השכירות לא הובא לאישור המועצה.

המבקשים עתרו כי בית המשפט יוציא צו ביניים, שיורה על הקפאת המשך הבניה, על ביטול ההיתר לשימוש חורג, ביטול ההתקשרות שבוצעה ללא מכרז, הקפאת העבודות עד לעריכת מכרז, ועל מינוי מפקח צמוד על החפירות שיבחן לאן מופנית האדמה המזוהמת.

חלק מהמשיבים השיבו לבקשה, והתנגדו לה. המשיבים העלו הן טענות סף נגד הבקשה והעתירה, והן טענות לגופו של ענין.

המשיבים טענו כי יש לסלק את העתירה על הסף, הן מחמת השיהוי בהגשתה, והן משום שהיא תוקפת "מעשה עשוי". המשיבים טענו כי ההיתרים לשימוש חורג הוצאו בסוף 2011 – תחילת 2012, כי ההתקשרות עם הקבלן היתה בחודש פברואר 2012, וכי עבודות ההקמה החלו בחודש מרץ 2012. העתירה הוגשה בחודש מרץ 2013. העבודות אמורות להסתיים עוד כ-3-4 חודשים.

העירייה טענה כי היא התקשרה עם ספקים וקבלנים על סמך ההיתרים שהוצאו. חברת השביל הירוק, הקבלן המבצע, טענה כי היא התקשרה זה מכבר בהסכמים שונים בהתאם לתוכנית עבודה – שישתבשו אם בית המשפט ייעתר לבקשה ויוציא את הצו.

המשיבים טענו גם כי המבקשים נגועים בחוסר ניקיון כפיים (לאור סכסוך בין העותר 3 לבין ראש העירייה), כי את טענות העותרים ביחס להיתרים היה עליהם למצות בהליכים בפני רשויות התכנון, וכי אין להיעתר לבקשה לסעדים זמניים, משום שרובם זהים לסעדים העיקריים להם עתרו המבקשים בעתירה.

לגופו של ענין טענו המשיבים כי נערך סקר ביחס לטיב הקרקע, וזאת במימון העירייה, ולא במימונה של תעש (בניגוד לטענת המבקשים). העירייה טענה כי בהתאם לממצאי הדוח שערכה חברת LDD, אין מניעה לעשות שימוש זמני בשטח עליו אמור לקום הפארק (שמצוי על שטח של 41 דונם בלבד מהשטח הכולל של תעש), לצורך פארק ציבורי, שכן השטח אינו מזוהם.

באשר להליך ההתקשרות עם הקבלן המבצע, טענה העירייה כי מדובר בהתקשרות מכוח הסכם מסגרת, שהקבלן המבצע קשור בו עם העירייה לאחר שזכה במכרז לביצוע עבודות הקמה ואחזקה של גנים ציבוריים בשטח העיר רמת השרון.

המשיבים 5,3 ו-6 התנגדו אף הם להוצאת צו הביניים המבוקש. הם טענו כי ההיתר לשימוש חורג ניתן בחודש מרץ 2011, בעוד שתוכנית מש/1 הופקדה לאחר מכן, בחודש מאי 2011. לכן לא נדרש הליך מכוח ס' 97 לחוק התכנון והבנייה, אלא הליך מכוח ס' 77 – 78 לחוק. הליך כזה אכן התקיים.

עוד נטען כי לא קיימת מניעה סביבתית להקמת הפארק במקום בו הוא עתיד לקום, וזאת לאור בחינה ובדיקה שנערכו בשטח. המשיבים 5,3 ו-6 התייחסו לנוהל לאיתור קרקעות מזוהמות והטיפול בהן של המשרד להגנת הסביבה. האישור במקרה זה ניתן לטענתם בהתאם להוראות המפורטות של הנוהל, ולא כלאחר יד.

המשיבים אף טענו כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לדחיית הבקשה.

המבקשים השיבו לתגובות המשיבים. הן טענו כי הוכח שהסקר של חברת LDD אינו אובייקטיבי, שכן מדובר בחברה שזכתה במכרז לביצוע כל סקרי הקרקע עבור תעש ומשרד הביטחון. עוד נטען כי לא נסתרה טענת המבקשים כי הסקר לא מומן על ידי העירייה, שכן העירייה לא צירפה כל חשבונית כדי להוכיח את טענתה כי היא מימנה את ביצוע הסקר. המבקשים הוסיפו כי הוכח שהסקר בוצע בניגוד מוחלט להוראות נהלי המשרד להגנת הסביבה, בין היתר לאור מספר הקידוחים שבוצעו, ולאור העומק אליו הם בוצעו (0.5 מ' בלבד). לגישתם, מובן כי אין כל תוחלת לבדיקה שאינה ממצה עומקי קידוח של מטרים ספורים לכל הפחות, ואף קידוחים עמוקים יותר. העומקים העמוקים לא נבדקו אף שמהתמונות עולה כי העירייה חפרה בפועל לעומקים של 8-10 מטרים.

המבקשים טענו כי הסקר כולל טעויות פנימיות חמורות – בין היתר לא צורפו אליו כל עמודי הבדיקות, הוא מגלה מידע מטעה ביחס לעומקי הקידוח, ועולה חשד כבד כי הוא לא חושף את כל הבדיקות שנערכו. המבקשים הוסיפו כי הוכח שהקרקע מזוהמת, ועל כך אין מחלוקת. לגישתם, למידת הזיהום אין משמעות, שכן כל תא השטח הכלול במש/1 לרבות שצ"פים, צריך להיבדק, ודינו לטיהור מוחלט בטרם שימוש בקרקע.

המבקשים הוסיפו כי הוכח גם כי ההתקשרות בין העירייה לבין חברת השביל הירוק מנוגדת לחוק המכרזים. זאת בין היתר משום שהיקף ההתקשרות חורג פי 18.6 מהיקף המכרז המקורי. ההתקשרות אף מנוגדת להסכם ההתקשרות בין העירייה לבין השביל הירוק. עוד נטען כי מכרז המסגרת כולל רשימה סגורה של גנים ציבוריים והפארק דנן – פארק הנצח, אינו כלול בה. מבחינת היקף העבודה, הרי פארק בשטח של 41 דונם אינו יכול להיכלל במסגרת מכרז לעבודות גינון בגנים בעיר. עוד נטען כי לחברת השביל הירוק אין סיווג קבלני מתאים לצורך ביצוע עבודות בהיקף המדובר, וכי ההתקשרות עם השביל הירוק נחתמה בצורה פסולה, ללא חתימת גזבר העירייה וללא פירוט הסכומים והיקף העבודה. המבקשים הוסיפו כי ההתקשרות אף חרגה מתנאי המכרז ביחס לתנאי התשלום ומועדיו, והשביל הירוק הפכה למעשה שלא כדין לשותפה בהכנסות העירייה ובכספי הציבור.

המבקשים טענו כי תשובות המשיבים לוקות בפגמים פרוצדוראליים. הם התייחסו לטענת השיהוי, וטענו כי הם לא השתהו בהגשת העתירה, משום שסקר הקרקע פורסם רק לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה. גם העובדה כי לא נערך מכרז לשביל הירוק, נודעה למבקשים רק לאחר הגשת העתירה. בנוסף, כאשר מדובר בעילות של אי חוקיות של פעולת הרשות, אין די בשיהוי כדי לדחות את העתירה על הסף.