תורגמן נ' עירית קרית אתא ואח'

פסק דין

מבוא

העותר הגיש עתירה ובה ביקש להצהיר כי אינו חייב חוב כלשהו למשיבה 1 (להלן-העיריה) בגין תשלומי ארנונה.

בדיון מיום 29.3.2012 הודיעו באי כח הצדדים כדלקמן:

"הצדדים הגיעו להסכמה כי החוב של העותר בהתייחס לשנים 2001 עד 2011 יועמד באופן הבא:אין מחלוקת בין הצדדים כי העותר יידרש לשלם את מלוא סכום קרן החוב בסך של 177,690.80 ₪ לעירייה. כמו כן, אין מחלוקת כי העותר יידרש לשלם את סכום הפרשי ההצמדה כחוק. באשר לגובה הריבית על פי ספרי העירייה סכום הריבית עומד על 116,347.92 ₪ כאשר הריבית הינה בהתאם לחוק, קרי, 9 אחוז שנתי. העותר חולק על גובה הריבית לה זכאית העירייה ובנושא זה יטענו הצדדים ויסמיכו את בית המשפט להכריע על פי סעיף 79א'.

באשר לאופן ביצוע התשלום, העותר מתחייב כדלקמן:

העותר מתכוון לממן את החוב באמצעות כספים שייקבל ממכירת דירת אמו וכספים אחרים שיגייס והוא מבקש כי הסכום ישולם במזומן, במועד שייקבע על ידי בית המשפט, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולכל המאוחר, מועד זה יהיה חצי שנה מהיום. בית המשפט יכריע בנושא המועד לפי סעיף 79א'

ובאשר למכירת דירת אמו, ימציא העותר תוך 7 ימים כתב התחייבות מטעם אמו של המוכר שייחתם בפני בא כוח העותר ואשר במסגרתו תתחייב האם לשלם את הסך של 160,000 ₪ בתוך מסגרת תקופת הזמן שייקבע בית המשפט.

היה והעותר לא יעמוד בהתחייבויות שלו על פי הסדר זה, אזי תחול סנקציה כלפי העותר, כך שהחוב שיעמוד כנגדו יהיה בסך של 320,380 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין".

בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה באשר לנוסח התחיבות אימו של העותר ובהתאם להסכמה הוגשו סיכומים בכתב מטעמם באשר לנושאים הטעונים הכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

תמצית טענות הצדדים

העותר בסיכומיו טוען כי הצדדים חלוקים באשר לריבית, לרבות לעצם הטלתה. על פי חישוב שערך עומד שיעור הריבית הנדרשת על 9% לשנה (כ-66.5% מהקרן), המהווה "קניסה/ענישה של ממש", הרבה מעבר לשמירה על ערך הכסף. אם לא ייקבע 0% ריבית, יש לחשבה לטענתו ע"י רו"ח מוסכם או מטעם בית משפט, בחישוב שנתי ולא חודשי.

לטענת העותר, העירייה לא סיפקה לו שירותים מינימאליים: מערכת ביוב, ניקוז מי גשמים, כביש גישה, תאורת רחוב, איסוף אשפה וכו', כך שהוא נאלץ לחפור בורות ספיגה בעצמו. העירייה לא שלחה דרישות באשר לחוב במשך שנים, הפלתה אותו ביחס לשכניו, לא עמדה בהבטחתה לספק לו שירותים עירוניים וברשלנות לא "איתרה" אותו במשך כ-8.5 שנים. פעולותיה נעשו בחוסר תום לב ולאחר שהחוב התיישן זה מכבר.

ריבית פיגורים אפקטיבית של 9.38% בנוסף להצמדה למדד, היא ריבית נשך לטענת העותר, שיעורה מהווה קנס. בטיעוניו העותר מטיל ספק בחוקיותה, בין השאר משום שאין לטענתו מקור מסמיך בחוק המאפשר לחייב בריבית על הריבית שכבר נצברה, ולכן ניתן היה להעמיד את הריבית השנתית לכל היותר על 9% (0.38% פחות ממה שגובות הרשויות בפועל). יש לטענתו להימנע מלהטיל הריבית על מי שחולק בתום לב על חיוביו ואין להרשות הטלתה במקרה של שומה רטרואקטיבית הנשלחת לראשונה לנישום. לתמיכה בטענותיו הפנה לפסק דין בעת"מ 2555/05 לפיו הועמד שיעור הריבית על השיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה ולחלופין ביקש להעמיד הריבית על שיעור שנתי של 4%, בין השאר בשל העובדה כי העותר ירד מנכסיו.

המשיבות טוענות כי על פי ההסדר הדיוני, אין לעותר זכות לטעון כנגד עצם החיוב בריבית אלא רק לגבי השאלה האם העירייה שגתה בעצם ביצוע התחשיב של הריבית. הן מדגישות כי העותר לא חולק על גובה קרן החוב (177,690.80 ש"ח) ועל הפרשי ההצמדה (26,341.51 ש"ח). לפי תחשיב שצורף לסיכומים חויב העותר בריבית של 9% לשנה בשיעור של 0.75% לחודש בהתאם להוראה קוגנטית שלגביה אין שיקול דעת וממנה אין לסטות במיוחד במקרה של העותר שהתעלם במשך שנים מחובתו לשלם את הארנונה, וזאת בנוסף לחוסר ניקיון כפיים שהתבטא באי תשלום מרבית חוב הארנונה עבור הנכס מאז ששכר את המבנה בשנת 2001.

לטענת המשיבות, העותר מתחמק מתשלום חוב ארנונה, העתירה נגועה בשיהוי ניכר של שנים רבות, ההסדר עושה רבות עבור העותר מעצם ביטול החיוב בגין השנים 2001 ועד 11/2004 עקב כך שהחוב התיישן.

הן מוסיפות ומבהירות כי הנכס הינו בשטח של כ-300 מ"ר, מי שאמור לתת שירותים בתוך המיתחם היא שיכון עובדים ולא העירייה, אשר אינה גובה בגין הנכס אגרת ביוב או אגרת אשפה. כל כולו של החוב הינו בגין אי תשלום חוב ארנונה (ואגרת כיבוי אש זניחה). על פי סיכום פגישה מיום 12.1.2008 שנערכה עם העותר עולה לטענתן כי העירייה ומשיבה 2 פעלו נגד העותר וניסו לשתף פעולה עימו על מנת לגבות את חוב הארנונה מתשלומו התחמק העותר, אך חרף זאת חלקם הארי של שיקים מעותדים שמסר העותר, חזר.

המשיבות חולקות על טענת העותר כי רק בחודש פברואר 2009 נודע לו על חוב הארנונה, בהסתמך על נספחי התגובה (נספחים ב', ג', ד,' ה', ז,' ח'). העותר נוהג, לטענתן, מזה 10 שנים בחוסר תום לב כשהן מדגישות כי מדובר בכספי ציבור. לתמיכה בטענותיהן הפנו לע"א 2987/91, מדובר בהוראת חוק קוגנטית ולכן אין כל סיבה לחייב את העותר ברבית רגילה.

סיכום

לאור הסמכת הצדדים למתן פסק דין על סמך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ובהתאם להסכמתם שקיבלה תוקף של החלטה ולאחר ניתוח טענות הצדדים הנני מחייב את העותר לשלם למשיבה 1 את מלוא סכום קרן החוב מחודש 12/04 ואילך בסך של 177,690.80 ש"ח, בתוספת הפרשי ההצמדה בסך של 26,341.51 ש"ח ובתוספת רבית שנתית בשיעור של 5% (חישוב הריבית יערך באופן יחסי בהתאם לתקופה בפועל. הריבית, הפרשי ההצמדה והריבית שנפסקו יצורפו לקרן אחת לשנה והיא תחושב עד למועד התשלום בפועל). החוב הכולל ישולם עד לא יאוחר מיום 1.10.2012.