תורגמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.09.2012 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 28.10.2010 (להלן –ההחלטה). הערעור נסוב על החלטת הוועדה שלא להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

2.לטענת המערער, הוועדה לא קיימה דיון ענייני ביישום תקנה. המערער נפלט אל מחוץ למעגל העבודה ונכותו מקשה עליו להשתלב שוב בעבודה התואמת את גילו ומקצועו כעובד ייצור. כפועל יוצא, נכותו התפקודית כתוצאה מהנכות בברך גבוהה מנכותו הרפואית. המערער מוסיף וטוען כי כפי שניתן להפעיל את התקנה בעניינו של פנסיונר, כך היה על הוועדה לשקול את יישום תקנה 15 בעניינו של המערער.

3.לטענת המשיב, המערער הצהיר כי בגלל הנכות הוא אינו עובד מאז שנת 1990, בעוד שהחלטת הוועדה בדבר ההחמרה חלה מיום 28.10.2010. לפיכך, לא מתקיים אף אחד מהתנאים המצטברים להפעלת תקנה 15.

4.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי לעניין הפעלת תקנה 15 קבעה הוועדה כך:

"אין מקום להפעלת התקנה לא עובד משנת 90".

5. הנוסח הרלוונטי ליישום תקנה 15, במקרה שלפנינו, הוא הנוסח המתוקן, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תיקון) תש"ס – 2000 וזו לשון התקנה:

"15.סטיות.

(א)הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב)הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."

(ג) (נמחקה).

(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות

הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר

שניכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה".

6.אין מחלוקת כי המבחנים ליישום תקנה 15 הם מבחנים סובייקטיביים, בהתחשב במצבו הספציפי של הנפגע: גילו, מקצועו ושינויים בהכנסותיו. אמנם, כפי שהצהיר המערער בפני הוועדה הוא אינו עובד משנת 1990 ואולם מקובלת עליי טענת ב"כ המערער לפיה הוועדה לא קיימה כל דיון ענייני ביישום התקנה ולא בחנה האם החמרת הנכות מקשה עליו לחזור לעבודתו, בשים לב למקצועו ולגילו. העובדה שהמערער אינו עובד משנת 1990 כדבריו, אינה מעידה על היותו מסוגל או בלתי מסוגל לעבוד במקצועו.

7.אשר על כן, עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשקול את יישומה של תקנה 15 בשים לב למקצועו ולגילו של המערער.

8.המשיב ישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

9.הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"ג, (29 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: