תורג'מן נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי

פסק דין

המערער, מר שמואל תורג'מן, תוקף בערעור זה החלטה של ועדה רפואית לערר לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 מיום 14.12.11, לפיה דרגת נכותו הנפשית תעמוד על 20% החל מיום 1.1.95.

רקע עובדתי

המערער הוכר כ"נפגע" לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת.

ועדה רפואית לערר מיום 6.10.10 דנה בבקשה המערער לקביעת דרגת נכות. המערער הגיש לוועדה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר ליאוניד אומנסקי, בה צוין שהמערער עבר טראומה נפשית בדרגה בינונית-קשה בשנת 1998 בעקבות החמרה במצבו הרפואי, לאחר גילוי מחלה ממאירה וניתוח עקב גידול בראשו של המערער. ד"ר אומנסקי קבע כי המערער לוקה באפיזודה דיכאונית בחומרה בינונית המערער בשיעור 50% לפי סעיף 34(ה) לרשימת הליקויים.

הועדה הרפואית לערר מיום 6.10.10 קבעה למערער 20% נכות נפשית ובכך דחתה את מסקנותיו של ד"ר אומנסקי.

המערער הגיש ערעור לבית דין זה על החלטת הועדה הרפואית לערר מיום 6.10.10. תוצאת הערעור הייתה שעניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לערר, על פי פסק דין של בית דין זה שניתן על פי הסכמת הצדדים, בו הוטל על הועדה להשלים את נימוקיה בתחום הפסיכיאטרי.

הועדה הרפואית לערר התכנסה על פי פסק הדין ביום 14.11.11 וביום 14.12.11. בהחלטתה מיום 14.12.11 (להלן: "ההחלטה"), הותירה הועדה על כנה את הקביעה לפיה שיעור נכותו הנפשית של המערער הנובעת מן ה"מחלה", כהגדרתה בחוק, הינו 20%. להלן נוסח החלטת הועדה:

"בדו"ח הועדות הקודמות מיום 14.11.11 ו-6.10.10 התרשמה הועדה שהתובע החל טיפול פסיכיאטרי על ידי ציפרלקס 10 מ"ג 1 ביום במשך 10 ימים אך עדיין לא ניתן היה לראות את השפעת הטיפול.

בועדה כיום התובע מספר על הטבה חלקית במצבו פחות כועס, פחות תוקפני בשיחה עמו אינו מגלה סימני חרדה ודיכאון, מספר שיש תנודות במצבי הרוח מבוקר לערב וזה מעיד על אבחנה של major depression כפי שמציין ד"ר אומנסקי בחוות דעתו מיום 16.9.10. למחלה זו אין כל קשר לטיפול הקרינתי בגזזת.

מההסטוריה ידוע שהתובע סבל מחרדות עם קווים דכאוניים בינוניים שהחמירו מאז שגילו את ה-B.C.C, התווספו פחדים, נדודי שינה וזה דחף אותו ללכת לטיפול. דבר זה הוא תגובה לתוצאות הטיפול הקרינתי. החלק השייך לטיפול הקרינתי מתאים לנכות של 20% לפי סעיף 34(ג) – כפי שנקבע בועדה קודמת!

יש לציין כי קיימת סתירה ברורה ומהותית בין הגדרת מצבו של המערער בחוות הדעת של ד"ר אומנסקי כי לוקה באפיזודה דכאונית בחומרה בינונית ובין אחוזי הנכות עליהם הוא ממליץ 50% !!!, במקרה כזה כפי שמגדיר ד"ר אומנסקי בחוות דעתו אחוזי הנכות אינם עולים על 20% מה גם שהאבחנה major depression אינה כלולה בחוק הגזזת ולכן אין להחשיב אותה ולהעניק בגינה אחוזי נכות".

טענות הצדדים בערעור

להלן עיקרי טענות המערער בערעור:

הועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין בכך שהתייחסה באופן לקוני בלבד לחוות דעתו של ד"ר אומנסקי ונמנעה מלהתייחס למכלול הממצאים שבה.

ד"ר אומנסקי קבע בחוות דעתו שנכותו הנפשית של המערער נובעת במישרין מן ההקרנות כנגד מחלת הגזזת והשלכותיהן, והוועדה לא הצביעה על בסיס כלשהו לקביעתה כי נכות זו נובעת מגורמים אחרים.

קיים פגם בהנמקת הוועדה מאחר שהיא לא העריכה את מכלול אחוזי הנכות הנפשית של המערער ומתוכם ייחסה את 20 האחוזים שייחסה ל"מחלה", ויש בכך כדי להצביע על כך שדעתה של הוועדה היתה נעולה על התוצאה של הוועדה הקודמת מיום 6.10.10.

להלן עיקרי טענות המשיבה בערעור:

הוועדה הרפואית לערר נימקה כנדרש את החלטתה שלא לקבל את עמדת ד"ר אומנסקי.

טענות המערער נגד החלטת הוועדה הן רפואיות במהותן ואינן מעמידות כל פגם משפטי בהחלטה. לעניין זה נטען כי המחלוקת העולה מעמדת הועדה, לפיה תיאור מצבו של המערער על פי חוות דעתו של ד"ר אומנסקי מתאים ל-20% נכות נפשית בעוד שד"ר אומנסקי סבור שהוא מתאים ל-50% נכות נפשית, היא מחלוקת רפואית גרידא.