תורג'מן אלישייה נ' בית הספר למלונאות הולידיי אין טבריה ואח'

פסק דין

תביעת פיצויים של תלמידה במכללה, אשר לא השלימה את לימודיה במכללה ולא קיבלה תעודת גמר, כשעל פי טענתה, האשמה בתוצאת הדברים נעוצה בהתנהלות המכללה הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים:

1.הנתבעת מפעילה בית ספר למלונאות העונה לשם "בית הספר למלונאות הולידיי אין טבריה" (להלן:- "הנתבעת" או "המכללה"), אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה הפעילה באשקלון שלוחה של המכללה אותה ניהלה בטבריה.

2.במהלך שנת 2006 נרשמה התובעת ללימודי "מנהל מלונאות" אצל הנתבעת, לאחר שהופנתה אליה על ידי לשכת התעסוקה באשדוד.

בתביעתה שלפניי, טוענת התובעת למעשי הונאה, הטעיה, מרמה, מצגי שווא וניצול ציני של תלמידי המכללה על ידי הנתבעת במהלך שנת הלימודים במכללה, באופן שגרם לתובעת לנזקים בהיקף של 255,346 ש"ח, אותם היא תובעת במסגרת התובענה שלפניי.

3.התובעת טוענת, כי ביום 26.7.06 התקבלה אצל הנתבעת לקורס "מנהל מלונאות", אשר נפתח כשבועיים קודם לכן, ביום 10.7.06 בשלוחת הנתבעת באשקלון.

התובעת נרשמה לקורס ושילמה את תמורתו בסכום של 8,200 ₪ וכן שילמה עבור הנפקת כרטיס סטודנט ועבור בגדי טבחות, כאשר הן תעודת הסטודנט והן בגדי הטבחות לא התקבלו.

לטענת התובעת, לימודי התלמידים במכללה שולבו בלימודים באוניברסיטת בר אילן, כשומעים חופשיים, בשלוחת מכללת אשקלון, כאשר לא הוברר לתובעת מעמדה כ"שומע חופשי" במכללת אשקלון והוצג לפניה מצג שווא, לפיו, במסגרת לימודיה במכללה היא זכאית לקבל תעודת גמר לאחר שתיבחן.

לטענת התובעת, במהלך ראיון הקבלה שהתקיים לה אצל הנתבעת, הובטחו לה ההבטחות כדלקמן: פריסת תשלומים או הנחה בת 50% על תשלום במזומן, זכאות למלגה בשיעור של עד 50% מעלות הקורס, זכאות להחזר נסיעות בכיוון אחד, קרדיט של 10 נקודות אקדמאיות להמשך לימודים לתואר ראשון, התחייבות להעסקה באחד ממלונות רשת פתאל ותעודה מקצועית בינלאומית.

התובעת טוענת, כי לבד מאפשרות פריסת עלות הקורס לתשלומים, לא עמדה הנתבעת באף לא אחת מהתחייבויותיה, כאשר על מנת שלא לקיים את התחייבותה להעסיק את בוגריה לאחר סיום הלימודים, פעלה הנתבעת להכשלת הסטודנטים, כך שבסופו של קורס לא יסיימו את הקורס סטודנטים רבים. עוד טוענת התובעת, כי על מנת להכשיל את הסטודנטים ולנצלם, דאגה הנתבעת, כי תקופת ההכשרה המעשית של הסטודנטים, שהתקיימה בבתי מלון שונים, תיעשה ב"עונה הבוערת", כך שתוכל להשתמש בסטודנטים ככח עבודה זול. בפועל טוענת התובעת, כי מתוך כ-25 סטודנטים שהחלו את הלימודים, פרשו כעשרה סטודנטים במהלך הקורס ומבין כ-15 מסיימיו, רק חמישה השתתפו בטקס הסיום של הקורס, זאת על מנת להימנע מהעסקתם.

לטענת התובעת, תוך כדי תקופת ההכשרה המקצועית (סטאז'), נדרשו הסטודנטים לעבודה פיזית קשה, כגון ניקוי המלון, שטיפה, עבודות מטבח ותחזוקה, שאין בינם ובין תכני הלימודים במכללה דבר.

כמו כן, במהלך תקפות ההכשרה המקצעות, לא עמדה הנתבעת בהתחייבותה לדאוג לנתבעת לביגוד ולכלכלה וכן לא פיקחה על שעות העבודה, כך שהנתבעת עבדה שעות רבות מעבר לנדרש לצורך התמחותה.

עוד טוענת התובעת, כי במהלך תקופת ההכשרה המקצועית, בימי חג השבועות, בהם לא התקיימה הכשרה מקצועית, עבדה שעות ארוכות, בין 10 ל-17 שעות ביום, אמנם לשם שכר, אך בשעות רצופות, ללא הפסקה.

כן טוענת התובעת, כי עבדה בעבודות שאין בינן לבין מנהל מלונאות דבר, כשהיא עובדת בעבודה קשה, התובעת אשר את מרבית תקופת ההתמחות שלה עבדה במחלקת מזון ומשקאות, נאלצה לעבוד בניקיון, פינוי ועבודות נוספות כולל שטיפת כלים במטבח, לאחר מכן אף בחדרי האוכל של המלון והכל ללא כל הפסקה או מנוחה. התובעת אף עבדה שלושה ימים בניקיון חדרים ולעומת זאת, רק כיומיים במחלקת הקבלה, שהיא מחלקה חשובה.

התובעת טוענת, כי תקופת ההתמחות התנהלה באופן שבו התובעת עובדת כ"פועלת דחק" ולא כמתלמדת, אשר מצוותים אליה מאמן מיומן ממנו תוכל ללמוד על העבודה, תוך מתן הסבריו לאופן ביצוע העבודות ולנהלים השונים בבית המלון.

עוד טוענת התובעת, כי המגורים במלון היו קשים, התובעת שוכנה במבנה נטוש, ללא מים במקלחות, ללא חשמל וללא, מצעים, מגבות וחומרי ניקוי וכן המלון לא סיפק מזון ושתיה.

עוד טוענת התובעת, כי בזמן שעבדה במלון באילת, פרסמה הנתבעת במכללה הודעה בדבר מועד בו על התובעת להגיש עבודת גמר. התובעת לא ידעה על המועד להגשת העבודה, כאשר הנתבעת, אשר יודעת, כי התובעת שוהה במלון באילת, אינה חשופה למידע שמצוי במכללה, אינה טורחת לעדכן את התובעת במידע זה.

עוד טוענת התובעת, כי מועד הגשת העבודה נקבע במכוון למועד בו שוהה התובעת בתקופת ההתמחות, כאשר היא דחוקה בזמן ואינה פנויה לבצע את מטלותיה העיוניות, ואף לאחר מכן, לא התאפשר לתובעת להשלים את מטלותיה.

התובעת טוענת, כי בשל מחדליה האמורים, נגרמו לה הנזקים כדלקמן: