תוקפן של פעולות משפטיות של אדם טרם הוכרז כפסול דין

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 12.12.07 בתיק ע"מ 1035/07, שבו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת פלאוט) מיום 2.1.07 בתיק תמ"ש 24463/96.

ב.        בשנת 1984 חתם המבקש, כיום חסוי, על חוזה למכירת דירה לאחיו ורעייתו (המשיבים 2-1; להלן המשיבים). בפסקי הדין נשוא הבקשה נדחתה תביעה שהגישו אח ואחות אחרים של המבקש (שאינם צד לבקשה) בשמו, לבטל את החוזה בטענה שהמבקש - הלוקה בפיגור - לא הבין את משמעות העיסקה. כן נדחתה התביעה כלפי משיב 3 (להלן הבנק), שנתן משכנתא למימון העיסקה. יצוין כי עד לשנת 1996 לא הוכרז המבקש כחסוי, והשאלה שעלתה היתה האם היה כשיר לחתום על העיסקה לעת עריכתה ב-1984.

רקע

ג.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (שלא צורף ונתקבל מבית המשפט לענייני משפחה), החסוי - המבקש - הוא יליד 1945. ב-28.2.82 חתם על יפוי כוח כללי לטובת המשיב 1, ולאחר מכן ביום 1.6.84 חתם על הסכם למכירת דירה שבבעלותו למשיבים. חלק הארי של התמורה שולם במשכנתא שנטלו המשיבים מן הבנק. כתום תריסר שנים, ב-1996, הוכרז המבקש כאמור כפסול דין, והקרן לטיפול בחסויים מונתה לו כאפוטרופוס בראשונה. ב-1999 מונו כאפוטרופסים אחותו ואחיו של המשיב שהיו התובעים בבית המשפט למשפחה. בשנת 2000 הוגשה התביעה לבטלות הסכם המכר, אך נמחקה (וערעור על כך נדחה) כיוון שהוגשה ללא קבלת אישור בית המשפט. התביעה הוגשה שנית ב-2002 ונמחקה, משלא ניתן אישור האפוטרופוס הכללי. סופה שהוגשה ב-2003, בשם המבקש, על ידי אחיו ואחותו. בתביעה נטען כי המבקש לא היה כשיר לעיסקה שעה שנערכה, שכן עוד בגיל 20 אובחן כבעל מנת משכל 34. עוד נתבקשה קביעת דמי שימוש ראויים לגבי הדירה.

ד.        בית המשפט לענייני משפחה נסתייע בחוות דעת רפואית (מיום 22.7.05) מאת פרופ' ש' נוי, פסיכיאטר, מנהל השירות הפסיכו-גריאטרי במרכז הרפואי "שיבא", שמונה על-ידי בית המשפט. בחוות הדעת - לאחר בדיקת המבקש - נקבע, כי המבקש אובחן כסובל מפיגור שכלי, ברמת IQ 34, רק בגיל 21, וכי עבד מגיל 21 ולמשך 27 שנים כפועל ניקיון בעיריית בני ברק, עד שהוצא לפנסיה מוקדמת בגיל 48. ב-1983 הופנה המבקש על-ידי גורמי הרווחה להערכת צורך במינוי אפוטרופוס; אף שאביו טיפל בענייניו הכספיים - התקבל הרושם שאין גורם מהימן הדואג לכך. בהיות המבקש בגיל 50, ב-1995, התרשם פסיכיאטר מצורך למנות לו אפוטרופוס, כפי שגם אירע לימים - ב-1996. פרופ' נוי ציין במסקנתו:

"בבואנו לקבוע מסוגלותו של אדם הסובל ממוגבלות נפשית לטפל בענייני רכושו, עלינו לבצע הערכה כללית של מצבו הנפשי, ובנוסף לבדוק ספציפית את יכולותיו להבין את היקף רכושו, את המהלכים המבוצעים בו ואת השפעת אותם המהלכים על הגורמים המעורבים. יכולות אלו עשויות להשתנות במשך השנים (הדגשה במקור - א"ר)... במקרה הנדון, לא נערכה בדיקה של הבנתו את היקף רכושו בתקופה הנדונה. בנוסף, מתאורי תפקודו בתחומים אחרים (תעסוקה, תחבורה, משפחה) לא ניתן להסיק לגבי תפקודו בתחום הנדון. אמנם 11 שנים לאחר המועד לגביו התבקשה חוות דעתי, הומלץ על מינוי אפוטרופוס, אולם, אין ביכולתי לקבוע כי במשך השנים לא חל שינוי במצב המנטלי, וכתוצאה מכך, ביכולותיו. בשקלול כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי הנבדק לא מסוגל היה לחתום על עיסקת מקרקעין בשנת 1984. זאת במיוחד בהסתמך על העובדה לעיל, כי שנה קודם היה מסוגל לבצע אינטגרציה של פעולות כגון נסיעה עצמאית בתחבורה ציבורית או טיפול בענייניו הבסיסיים, ובהיעדר מידע סותר לא ניתן לשלול (הדגשה במקור - א"ר) מסוגלותו בשנת 1984 לביצוע העיסקה".

המומחה נחקר על-ידי בא כוח המבקש דאז, ומדבריו עלה, כפי שציין בית המשפט, כי אם קיבל המבקש הסבר מפורט לעניין הדירה, היה לו "בהחלט סיכוי להבין".

ה.        בית המשפט לענייני משפחה פסק את דינו בהסתמך על המומחה ועל מכלול הראיות - לרבות חוות דעת של ד"ר ניסל מ-1995 ומ- 1996 ודו"ח ועדת אבחון משנת 2000 - מהם הסיק בית המשפט כי המבקש סבל לכל היותר "מפיגור שכלי ברמה בינונית" בעת עיסקת המכר; וכן עדות המשיב 1 שלא הוזמה - שלפיה הוסבר הכרוך בעיסקה למבקש על-ידי אביו ועורך הדין. בית המשפט קבע כי לא הורם נטל הראיה, שהיה מוטל על המבקש והתובעים האחרים, והגובר נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העיסקה, להציג כי המבקש לא היה כשיר לחתום עליה ב-1984. נקבע כי לא נתקיימו התנאים שבדין לטענת עושק, הן לגבי כשרות המבקש הן לגבי שווי הנכס; וכן כי תמורת הדירה שולמה. התביעה נדחתה איפוא והוטלו על מגישי התביעה, אחיו ואחותו של המבקש, הוצאות. התביעה נדחתה גם כנגד הבנק.

ו.        המבקש (בלבד) באמצעות אפוטרופוסו עירער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט סבר, כי צדק בית המשפט לענייני משפחה, שכן חוות דעתו של פרופ' נוי לא נסתרה; חלפו שני עשורים מן העיסקה; הלכו לעולמם המעורבים העיקריים - אבי המבקש ועורך הדין שפעל בעיסקה, וכן לא אותר הנוטריון דאז. נאמר כי מעורבותם של עורך הדין והנוטריון מעידה כי סברו שהמבקש יכול לעשות את העיסקה, ולא הורם איפוא הנטל שהיה מוטל על המבקש, וכן לא נמצא כי היה כאן עושק. לכן נדחה הערעור בתוך חיוב בהוצאות.

הטענות בבקשה

ז.        הבקשה הנוכחית הוגשה על-ידי המבקש באמצעות אקי"ם לאפוטרופסות, ואפוטרופוסיו אחיו ואחותו (שהיו, כאמור, התובעים יחד עמו בבית המשפט למשפחה). נטען כי הסובל מפיגור שכלי מילדות אינו מסוגל להבין טיבה של עיסקת מכר; כי חוות דעת המומחה היתה שגויה והתעלמה מן המידע שהיה בידי רשויות הרווחה, וכי לאדם מפגר אין חזקת הכשרות המשפטית עומדת - ולכן גם הסברים ככל שניתנו למבקש לא היו מועילים, ונטל ההוכחה היה על המשיבים. עוד נטען, כי המסמכים לעניין המשכנתא לא נחתמו על ידי המבקש כל עיקר; ואילו יפוי הכוח ניתן במצב של חוסר כשירות והוא בטל. נטען כי שאלה מעין זו הנוגעת לאדם הלוקה בפיגור שכלי טרם נדונה בפסיקה.

ח.        לבקשה צורפה עתירה להבאת ראיות נוספות בערעור, שנאספו על ידי אקי"ם בארכיון האגף לשירות לאדם המפגר במשרד הרווחה. הראיות עצמן צורפו לבקשה (שלא בהתאם להנחיות נשיאת בית המשפט העליון), ונטען כי המומחה צריך היה לדרשן בעצמו. כן צורפה חוות דעת מומחה, מאת פסיכולוג שיקומי והתפתחותי (א' אליצור), שלפיה לא היה המבקש מסוגל לבצע עיסקת מכר מקרקעין ב-1984. עוד צורפה חוות דעת גרפולוגית, שלפיה כנטען החתימה על הסכם המכר אינה חתימתו של המערער.

ט.        עיינתי במסמכים. ב-3.4.83 כתבה עובדת סוציאלית במועצה המקומית תל מונד, כי המבקש אמנם מסוגל לדאוג לעצמו בפעולות יומיומיות אך לדברי המשפחה אינו יכול לגור לבדו, ובעניינים כספיים אינו מסוגל לטפל בעצמו. ב-1.7.84 כתב המכון להתפתחות הילד בבית חולים שיבא, לאחר בדיקה, כי אינטלקטואלית מתפקד המבקש,

"בתחום הפיגור הבינוני והנמוך, כאשר יתכן ובעברו הפוטנציאל המקורי היה גבוה יותר. לא רכש קריאה, כתיבה וחשבון אך מסתדר עם כסף בנושאים מצומצמים...".

עוד נאמר, כי התפקוד היומיומי גבוה בהרבה מן האינטלקטואלי. בשני המסמכים דובר על הוצאה מן הבית; ואכן נעשה, על פי המסמכים שצורפו, ניסיון להוציא את המבקש מהבית, שלא צלח. כן צורפו מסמכים (שעליהם אין חולק) לגבי מנת משכל 35-34 של המבקש. בדו"ח הפסיכולוג מר אליצור (מיום 27.1.08) נאמר, כי אם לא ניתן להוכיח שהמבקש יכול היה להבין את המידע לעניין הדירה, לזכרו ולשקלו, אין ניתן לראותו כמי שהיה מסוגל להחליט. בדו"ח הגרפולוגי (מיום 28.1.08) נאמר, כי לא ניתן לחוות דעה חד משמעית לגבי ההסכם לעניין הדירה וחתימות מ-1984, מול יפוי כוח מ-1982. ביום 19.2.08 התבקשה תגובת המשיבים.

תגובת המשיבים

י.        המשיבים 2-1 טענו כי בנוסף ליפוי הכוח מ-1982 נחתם יפוי כוח בסמוך לחתימת ההסכם לעניין הדירה, וכי הכסף תמורת הדירה שולם למבקש בנוכחות האב בשיק חתום על שם המבקש. נטען כי אין נפקא מינה אם הפיגור היה מיום לידת התובע אם לאו, אלא השאלה היא אם הוכרז כפסול דין ואם היה כשיר להבין את משמעות הסכם המכר. אשר לבקשה להבאת ראיות נוספות נאמר, כי לא ברור כיצד הגיעה אקי"ם לתיק, משלא נתבקשה רשות להגשת הבקשה. נאמר כי רק המשיב 1 דאג למבקש ולאמו שהיא האפוטרופסית עליו לגוף - והיא ציותה למשיב זה את דירתה תוך זכות לחסוי לגור בה עד אחרית ימיו, ונטען כי אכזבת אחי המבקש מצוואה זו היא שהביאה לפתיחת ההליך. נטען כי בדיקת החסוי על-ידי מר אליצור נעשתה מאחורי גבה של אם החסוי, האפוטרופסית לגוף.

י"א.     הבנק ציין כי לגבי יפוי הכוח מ-1982 שמכוחו נחתמו ההתחייבויות לרישום המשכנתא, לא הוכח דבר, הן לגבי כשירות המבקש והן לגבי ההסברים שניתנו לו. נטען כי חזקה על הנוטריון וכן עורך הדין שבפניהם חתם המבקש על מסמכים, שלא היו מחתימים אותו אילו סברו שאינו כשיר לחתום. גם טענת העושק והחוזה למראית עין לא הוכחה, כך נטען, וכן חלים התיישנות ושיהוי.

הכרעה