תומר נ' גולדברגר

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר ע' אביטל) מיום 28.2.12, לפיה דחה את בקשת המבקשת, היא החייבת בתיק הוצאה לפועל מספר 0122846117, לעיכוב ההליכים.

ההליך לפני רשם ההוצאה לפועל

המבקשת הגישה בקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, בקשתה נדחתה, ולאחר בקשת רשות ערעור על ההחלטה, קבע בית המשפט (כבוד השופט מ' סובל) כי בכפוף להפקדת סכום כספי חד פעמי של 2,000 ₪ על חשבון החובות בתיקים שאיחודם התבקש, תחדש המבקשת את הבקשה לאיחוד תיקים, תתקיים חקירה ובקשתה תתברר לגופה.

ואכן, המבקשת הפקידה את הסכום כפי שנקבע, והוזמנה לחקירה יכולת, שאמורה להתקיים ביום 2.4.12.

לאחר בקשה שהגישה המבקשת הורתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל (כתוארה אז) גב' ש' הינדה לעכב את ההליכים, אולם בהחלטה מאוחרת יותר מיום 31.1.12, לאחר בקשה שהוגשה לה על ידי המשיב, חידשה הרשמת הנכבדה את  ההליכים, ומשכך אף ננקטו הליכי עיקול מיטלטלין בבית המבקשת.

המבקשת פנתה ביום 27.2.12 לרשם ההוצאה לפועל בבקשה מחודשת לעיכוב ההליכים, הרשם הנכבד הוציא מלפניו החלטה בזו הלשון:

"החלטת כב' הרשמת ש' הינדה דנה בבקשת החייבת לעיכוב הליכים והיא בעינה עומדת.

הבהרות החייבת נרשמו.

אין עיכוב הליכים הבקשה נדחית"

זו ההחלטה נשוא בקשת רשות זו.

טענות המבקשת בבקשת רשות ערעור

טוענת המבקשת, בין היתר, כי טרם נבדקה יכולתה הכלכלית, ולכן היא נשארת חשופה לנקיטת הליכים כנגדה, ולא ייגרם כל נזק לזוכים בתיקי ההוצאה לפועל כנגדה אם ההליכים יעוכבו עד ליום 2.4.12 (הוא היום שנקבע לחקירת היכולת ולבירור בקשתה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים).

עוד טוענת המבקשת שבהעדר עיכוב הליכים כמבוקש, מייתרים אנו את ההליך עצמו, היא חשופה להליכים שננקטים על ידי הנושים כנגדה ובעוד היא מתקיימת למחייתה משכר זעום.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות") אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

השאלה העומדת לפתחו של בית משפט זה היא האם יש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל מקום שחייב מגיש בקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים וזאת עד לדיון בבקשתו, ובמובן הרחב של העניין – האם יש לעכב הליכי הוצאה לפועל כנגד מי שניתן בעניינו צו חיוב בתשלומים, בין במסגרת תיק רגיל ובין שתיקיו אוחדו.

התכלית העומדת בבסיס חוק ההוצאה לפועל היא כי יש לבצע את פסק הדין במהירות וביעילות תוך שמירה ואיזון בין האינטרסים של הזוכה ושל החייב. ראוי להזכיר דברים שנאמרו בהחלטה בתיק 01-13255-04-7 אריה חברה לביטוח נ' מורה חוסיין (ניתן ביום 15.8.05, פורסם בנבו):

"על תכלית חוק ההוצאה לפועל ניתן ללמוד מדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' אברהם פישמן ואח', פ"ד מא (1) 369): "חוק ההוצאה לפועל, נועד, בעיקרו ומעצם טיבו, להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה, הזוכה, שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו כנגד החייב. כך בנוי החוק, זו תכליתו, ולמימוש תכלית זו נקבעו רוב רובם של ההוראות וההסדרים המפורטים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו. עם זאת, ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב, הנדרש למלא אחר פסק-דין אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן. ביקש המחוקק שלא לגרום לכך, שבהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר כול ולנטל על החברה. מכאן מספר הוראות, שבסיסן הרעיוני הוא סוציאלי במהותו, אשר נקבעו אף הן בחוק הנ"ל, ועניינן התחשבות במצב החייב".