תומא נ' עבוד ואח'

פסק דין

רקע:

1.ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 5.11.11 עקב התנגשות בין רכב מ"ר 40-789-56 מדגם פולקסווגן מסחרי (להלן: "רכב התובע") לבין רכב הנתבע 1 מ"ר 78-051-18 מדגם אאודי (להלן: "רכב הנתבע"). רכב הנתבע היה בעת הרלוונטית מבוטח בביטוח מקיף ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת").

2.נטען בתביעה, כמו גם בעדות התובע לפניי, כי עת שהתובע נהג ברכבו בעלייה בכביש כפר החורש, במזג אוויר גשום, הגיח הנתבע עם רכבו מכיוון שכונת אל ראם, מצד ימין כיוון נסיעת התובע, לא ציית לתמרור "עצור" והתנגש ברכב התובע (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים קשים בחלקו הקדמי ימני ובחזיתו, ולפי בדיקת שמאי הוכרז ניזוק טוטאלית.

3.הנתבע מודה למעשה באחריותו לאירוע התאונה, כך עולה מהגנתו וכן מעדותו לפניי, אם כי טען שהתובע נסע במהירות גבוהה בעלייה.

4.הנתבעת התכחשה לכיסוי הביטוחי בטענה שהתובע מסר לה פרטים כוזבים אודות התאונה ונסיבותיה. לטענתה, מדובר בתאונה בדויה שכלל לא אירעה לפי הנסיבות הנטענות; מה גם שהנתבע לא שיתף פעולה איתה ולא המציא לה מסמכים שנדרשו ממנו.

5.מטעם התובע העיד הוא לבדו, וכן העיד הנתבע.

הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה, מלבד הודעת הנתבע לחוקר מטעמה (סומנה נ/1).

דיון:

6.לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בתאונה אמיתית, אשר נסיבותיה אכן כפי גרסת התובע. לטענות הנתבעת בדבר תאונה בדויה לא מצאתי כל ביסוס.

7.התובע העיד כי בעת שנהג רכבו בעלייה, במזג אוויר גשום, רכב הנתבע נכנס לצומת T, ללא שציית לתמרור "עצור", והתנגש ברכבו. גרסה זו אושרה בעדותו של הנתבע, אשר ציין כי בהגיעו לצומת עם תמרור "עצור" בלם את רכבו, אך בשל מזג האוויר הגשום רכבו החליק והתנגש ברכב התובע בתוך הצומת.

מיד לאחר התאונה החליפו שני הנהגים המעורבים פרטים, וכל אחד דאג בעצמו לפינוי רכבו מהמקום בעזרת גרר.

8.התרשמתי, כי בניגוד לטענת הנתבעת בדבר שיתוף פעולה "מעורר חשדות" בין שני הנהגים, מדובר באנשים שאין ביניהם היכרות קודמת ואין אינטרס נראה לעין בדבר ביום תאונה תוך שיתוף פעולה ביניהם. עדויות השניים היו אמינות בעיניי והותירו עליי רושם מהימן.

9.התובע העיד כי הנתבע פינה את רכבו תחילה ע"י גרר; והנתבע העיד כי אכן גרר שחלף אותה עת במקום פינה את רכבו. כשנשאל הנתבע איך פינה התובע את רכבו, השיב כי אינו יודע. תשובה זו עולה בקנה אחד עם עדותו, ועדות התובע, כי הוא עזב את זירת התאונה ראשון.

10.לא מצאתי כי תהיית הנתבעת באשר למיקום הנזקים בשני הרכבים במקומה. הנתבעת טענה כי אין זה הגיוני כי לרכב הנתבע ייגרם נזק בחזיתו כאשר מדובר ברכב שנכנס לצומת מצד ימין כיוון נסיעת רכב התובע.

אין בידי לקבל טענה זו. הנזקים בשני הרכבים, כפי שהתרשמתי מהתמונות שהוגשו, אפשריים בהחלט. הנתבע העיד כי הוא נכנס לצומת תוך כדי פנייה שמאלה (כפי שעולה מהודעתו לחוקר שסומנה נ/1); משכך, אכן ייתכן כי הנזק נגרם בעיקרו לחזית רכבו.

בהקשר זה אומר, כי אינני מקבל גרסת הנתבע כי הוא בלם את רכבו, אך החליק לתוך הצומת והתנגש ברכב התובע. עוצמת הנזק בשני הרכבים מתיישבת יותר עם הסברה כי הנתבע נכנס לצומת כשהוא פונה שמאלה ללא שבלם את רכבו.

11.כן, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת בדבר חוסר שיתוף פעולה מצד הנתבע עם החוקר מטעמה, בוודאי לא כזה שמצדיק שלילת הכיסוי הביטוחי ממנו. הנתבע העיד כי חוקר הגיע אליו בתקופת אבל על פטירת אמו, ומשום כך לא התאפשר לו שיתוף פעולה איתו; אך מאוחר יותר הוא לקח את החוקר והראה לו את מקום אירוע התאונה, וראינו כי מסר עדות כתובה וחתם עליה (נ/1). הנתבע הכחיש כי סירב למסור לחוקר פירוט שיחות נכנסות ויוצאות מהטלפון שלו. עם זאת אומר, כי סירובו של הנתבע, אם היה, אינו מלמד על חוסר אמינותו ומהימנותו או על חוסר שיתוף פעולה. נראה לי כי דרישה זו, בנסיבות העניין, הינה מכבידה, בלתי סבירה ופוגעת יתר על המידה בפרטיותו.

זאת ועוד, עמדת הנתבעת עומדת בסתירה, שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת, לעובדה שהיא פיצתה את הנתבע, במסגרת הכיסוי המקיף, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו באותה תאונה.