תומא נ' בכר

החלטה

1.בפני בקשת התובעת להורות על גילוי ועיון במסמכים ספציפיים ולהאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה עד ל – 30 ימים לאחר המצאת המסמכים המבוקשים.

2.המסמכים הספציפיים שלגביהם מתבקש הגילוי והעיון הם:

א.העתק רישום החשבוניות עליהן חתמה התובעת.

ב.העתק מכל תלושי השכר אשר הונפקו לתובעת על ידי הנתבעת בגין כל תקופת העסקתה.

ג.העתק מדו"ח שעות ו/או ימי העבודה של התובעת.

ד.פירוט לגבי כל הסכומים אשר שולמו לתובעת עם סיום העסקתה.

ה.העתק מחוזה העסקתה של התובעת.

ו.כל מסמך ו/או תשלום הקשורים לתובעת.

3.הבקשה אינה מפרטת את הרלוונטיות של המסמכים ו/או את הצורך בהם לניהול ההליך. למעשה, אין כל פירוט ביחס למסמכים המבוקשים, למעט לענין החשבוניות כאמור בס"ק (א) לעיל.

בהקשר זה, נטען כי במעמד הדיון, בעלה של הנתבעת ציין כי קיים בידיו ספר חשבוניות עליו חתמה התובעת וכי "סביר להניח" שיוכל למצוא יומן משנה חולפת בו רשום אם התובעת עבדה אם לאו.

לגבי יתר המסמכים המבוקשים נטען בכלליות כי קיים צורך במסמכים המבוקשים לשם חישוב זכויותיה של התובעת וכי תיקון כתב התביעה, ללא המסמכים המבוקשים עלול לגרור תיקון עתידי נוסף של כתב התביעה ולסרבל את ניהול התביעה.

4.הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענת הנתבעת, הבקשה סתמית וכללית ואין כל הסבר מדוע התובעת זקוקה למסמכים המבוקשים. המדובר ב"מסע דייג" המעלה דרישה לגילוי כללית ובלתי ממוקדת מתוך תקווה של התובעת שמא "תעלה משהו בחכתה" שיסייע לה בתביעה.

הנתבעת הוסיפה וטענה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

הנתבעת התייחסה גם לגופם של המסמכים המבוקשים. נתייחס לעמדת הנתבעת כשנדון לגופם של המסמכים המבוקשים להלן.

דיון והכרעה

5.תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעלי דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

6.נקודת המוצא לבחינת בקשה לגילוי ועיון במסמכים היא הרלוונטיות של המסמכים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.