תובענה רכושית ושאלת תוקפו של הסכם ממון

בפני תובענה רכושית  שכותרתה  "כל ענייני רכוש שאינם לסכום כסף קצוב, לרבות פירוק שיתוף במקרקעין ובמיטלטלין", כאשר במרכזה שאלת תוקפו של הסכם ממון שעשו הצדדים סמוך מאוד למועד נישואיהם.

רקע

1. התובע והנתבעת (להלן-"הצדדים"), יהודים, אזרחי ישראל ותושביה, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 21.2.2008. כנובע מקשר הנישואין של הצדדים נולדו שלושה ילדים - לעת הזו כולם קטינים.
2. ביום 12.12.10 רכשו הצדדים את דירתם המשותפת בישוב ב.א. (להלן-"הדירה").
3. הצדדים נפרדו ביום 02.06.14 – מועד בו עזב התובע את דירת המגורים המשותפת – ועם פרידת הצדדים, יזמה הנתבעת מספר הליכים משפטיים וביניהם תביעה למזונות אישה, תביעת משמורת ומזונות הקטינים ותביעה לגירושין. הליכים אלה הסתיימו והצדדים התגרשו זמ"ז ביום 21.12.2015.

עיקר טענות התובע

4. לטענת התובע ביום 03.08, חתמו הצדדים על הסכם הממון (להלן-"ההסכם"), וזאת במטרה למנוע מחלוקות עתידיות ולאור ניסיון העבר של התובע.
5. במסגרת ההסכם הוסכם בין היתר כי ישרור בין הצדדים משטר של הפרדה רכושית לגבי נכסים שהובאו על ידם לנישואין ולגבי נכסים שיתקבלו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין, כי במקרה של רכישת דירה, השקעתו הכספית של כל צד בדירה תהא שייכת לו, כי בגידה של מי מהצדדים, במשנהו, שתגרום לגירושין תזכה את הצד הנבגד בפיצוי בסך של 100,000 ₪ וכו'.
6. עוד הוסכם בגדרי ההסכם כי מועד הקרע הינו "יום קבלת ההודעה בכתב אצל הצד השני בדואר רשום".
7. על כן וברוח הוראה זו, התובע שיגר מכתב לנתבעת, בו ביקש אכיפת ההסכם, אולם פניותיו וניסיונותיו חוזרים ונשנים לא הניבו פרי.
8. לטענתו, השקיע ברכישת הדירה סך של 600,000 ₪ אותם קיבל בירושה בעקבות פטירת אביו, ואילו הנתבעת השקיעה ברכישת הדירה סך של 100,000 ₪ אותם קיבלה כמתנה מאביה. לפיכך, ולאור הוראות ההסכם, יש למכור את הדירה, לחלק בין הצדדים את כספי ההשקעה והסכום הנותר יחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
9. בתמיכה לטענותיו צירף התובע מסמכים וביניהם: הסכם רכישת הדירה, ההסכם, תעודת פטירה של אביו, צו ירושה, הסכם מכר של דירת אביו, הודעה על העברת זכות השכירות מאביו ליורשיו ותדפיסי חשבון בנק.

עיקר טענות הנתבעת

10. טוענת הנתבעת כי התובע לא השקיע בדירה כספים שקיבל בירושה. לטענתה, חלק שולם בזכות כספים משותפים של הצדדים ובזכות סך של 125,000 שניתן במתנה לנתבעת על ידי אביה. לפיכך – ובהתאם להוראות ההסכם – סך זה יש לנכות לטובתה מכספי מכר הדירה. בתמיכה לטענה זו צירפה הנתבעת צילום שיק וחשבונית מס מטעם עו"ד שטיפל ברכישת הדירה.

11. עוד לטענתה, התובע בגד בה במהלך חיי הנישואין. לפיכך - בהתאם להוראות ההסכם - חייב לה תובע סך של 100,000 ₪, אותו יש לקזז מחלקו של התובע בכספי מכר הדירה.

12. בנוסף, יש לחייב את התובע בסך נוסף של 20,000 ₪ אותו נטלה הנתבעת כהלוואה לשם גריעתה מחשבון הבנק המשותף.