תו"ב 9035-12-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' דקל ואח'

1.ביום 3.12.2009 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום בו הואשמו בביצוע עבירות של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר (סעיפים 145(א)(3) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק)) ושימוש במקרקעין בסטייה מהיתר (סעיפים 145(א)(2) - (3) ו-204(ב) לחוק. בכתב האישום נטען כי הנאשמים ביצעו במקרקעין שהינם מגרש 13 בהרחבה 13ג' בחלק מחלקות 16-15 בגוש 13938 (להלן: המקרקעין) עבודות ושימושים ללא קבלת היתר ובחריגה מהיתר בניה מס' 39/81 שניתן להם, כמפורט להלן:

*שימוש למגורים בבית שבמקרקעין בשטח של כ-37 מ"ר שייעודו חניה;

*שימוש למגורים בחלל גג בשטח של כ-82 מ"ר;

*הצבה בחצר של מכולה בשטח של כ-12 מ"ר.

ביום 8.6.2014 ניתנה הכרעת הדין, בה הורשעו הנאשמים בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, בגין שימוש למגורים בשטח שייעודו חניה ובגין הצבת מכולה במקרקעין. הם זוכו מהעבירות שבכתב האישום בכל הנוגע לעשיית שימוש במגורים בחלל הגג בבית שבמקרקעין.

2.ביום 26.1.2015 השמיעו הצדדים טיעוניהם לעונש.

טיעוני המאשימה לעונש

3.בא-כוח המאשימה טען כי בעוד שהמכולה שהוצבה בחצר הבית סולקה זה מכבר, הרי השימוש למגורים בשטח שייעודו חניה נמשך (כפי שמשתקף בתמונה ת/21 שצולמה ביום 1.9.2014). נטען כי כתוצאה מכך משתמשים הנאשמים לצורך חניית כלי רכב שלהם בשטח אחר, ויוצרים מפגע תכנוני-תעבורתי.

4.בא-כוח המאשימה גרס כי מתחם הענישה נע בין 25,000 ₪ ל-75,000 ₪. בנוסף להטלת קנס, הוא ביקש להורות על חיוב בחתימה על התחייבות כספית שלא תפחת מ-30,000 ₪, על חיוב בתשלום האגרה המתחייבת מהסבת השימוש מחניה למגורים בסכום שלא יפחת מסך 3,500 ₪ ועל צו שיורה לנאשמים להתאים את החלל שיועד לשמש לחניה, ואשר הם עשו בו שימוש למגורים, לייעודו המקורי.

טיעוני הנאשמים לעונש

5.נאשם מס' 1 הסתפק בכפירה בכך שבשטח שיועד לשמש לחניה נעשה בפועל שימוש למגורים. נאשמת מס' 2 בחרה שלא לטעון לעונש.