מדינת ישראל נ' גולדשמיט ואח'

לפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית, וזאת מכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק.

רקע כללי

1. בשני התיקים שבכותרת הוגש כנגד המבקשים - הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בשל בניית תוספת בשטח של 25 מ"ר וכן בניית פיר בשטח של 18 מ"ר בנכס ברח' הקבלן 37 בירושלים (להלן: "הנכס" או "הבניין"). בכתבי האישום נטען, כי העבירות בוצעו בין התאריכים 1.6.10 - 30.2.11.

2. הנאשמים בתו"ב 72623-09-16 (להלן: "גולדשמיט") מתגוררים בקומה הראשונה בבניין, והנאשמת בתו"ב 72784-09-16 (להלן: "סוקניק") מתגוררת בקומה שמעל גולדמישט.

   טענות הנאשמים

3. הנאשמים טוענים לקיומה של אכיפה בררנית. כך, טוענים הנאשמים, כי בבניין בו הם מתגוררים בוצעו עבירות בנייה נרחבות. כך, למשל, בדירה שמתחת לדירת הנאשמים בוצעה עבירת בנייה דומה על ידי משפחת בוסו, ודיירים אחרים בבניין ביצעו עבירות חמורות יותר, כגון: בניית מחסנים ויחידות דיור בלובי הבניין. חרף זאת, לא הוגשו כתבי אישום נגד אותם דיירים.

4. עוד טוענים הנאשמים, כי למרות העובדה שהמאשימה נדרשה לבדוק את קיומן של אותן עבירות לא נעשה דבר. כך, הוועדה המחוזית, אשר דנה בתכנית שהגישה סוקניק הורתה לוועדה המקומית לבדוק את עבירות הבנייה בבניין. חרף זאת לא נעשה דבר והוועדה המקומית לא הפעילה את סמכויות האכיפה, וזאת ללא הסבר מניח את הדעת. מכאן, שמדובר באכיפה בררנית, היוצרת תחושת עוול וקיפוח ופוגעת באמון הציבור.

   טענות המאשימה

5. המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי הנאשמים לא הוכיחו כי בוצעו עבירות דומות בבניין, אשר לא נאכפו. העבירה הנטענת שבוצעה על ידי משפחת בוסו אינה זהה לעבירת הבנייה שביצעו הנאשמים, שכן מדובר בשימוש בחלל שנוצר בעקבות הבנייה מעל דירתם. גם בניית קיר על ידי משפחת בוסו אינו עבירה זהה.

6. עוד נטען, כי מפקחי הבנייה אינם יכולים לזהות עבירות בנייה, מבלי שמוגשות תלונות לגביהן, ותלונות שהוגשו במשך השנים טופלו.

7. עוד טענה המאשימה, כי לאחר שהתקבלה בידיה החלטת הוועדה המחוזית שלחה את מפקחת הבנייה לבדוק את העבירות בבניין, ובכוונתה לבדוק עבירות אלה.

   דיון והכרעה