תו"ב 7234-07-13 מדינת ישראל נ' חשמל על הגל בע"מ ואח'

הנאשמות הורשעו על פי הודאתן בכתב האישום בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש בעבודות טעונות היתר, בלא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- (ב), 208 ו- 253 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמות יודו בעובדות כתב האישום, יורשעו, ויטענו לעניין הקנס. כמו כן, יינתן צו הריסה והפסקת שימוש שמועד כניסתו לתוקף יידחה ל- 12 חודשים, למעט השימוש לאירועים ומסיבות לגביו ייכנס הצו לתוקף תוך 6 חודשים.

בנסיבות הענין לא ראיתי לנכון לסטות מההסדר.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טען כי השימוש החורג נעשה במטרה להפיק רווח. כלומר, אין כאן עניין בנאשמים אשר אומרים כי נאלצו להוסיף חדר לבית מגורים מכוון שגדלה המשפחה, מבלי להתייחס לשאלה אם זה מותר או לאו, אלא יש פה עבירה שכל תכליתה היא הפקת רווח כלכלי. ב"כ המאשימה התייחס להלכה (הפנתה לע"פ 6665/05 מרסיאת נ' מדינת ישראל; רע"פ 1352/09 קיבוץ עלומים נ' מדינת ישראל; רע"פ 8701/08 וונש נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ועוד), לפיה בבואם של בתי המשפט לגזור את הקנס בעבירות תכנון ובנייה יש להטיל קנס אשר גם יהפוך את העבירה במקרה הנוכחי לבלתי כדאית וגם יעביר את המסר לעתיד. לטענתו, יש להטיל קנס לפי מספר העבירות ואף להתחשב בכל מבנה כעבירה נפרדת. אשר לטענה כי הוצאת היתרים אינם בשליטת הנאשמים, טען כי אין לנאשמות אלא להלין על עצמן, שכן לא קודם בונים ואז מתכננים. ב"כ המאשימה התייחס למספר פסקי דין מהם ניתן ללמוד כי הקנס המוטל בגין עבירות אלו הינו משמעותי, כ-73,000 ₪ בגין כל אישום. כמו כן, לבית המשפט ישנה הסמכות להטיל כפל קנס בגין היות הנאשמת 1 חברה בע"מ. לפיכך, מבקש להטיל על הנאשמת 1 קנס שלא יפחת מ-200,000 ₪ ועל נאשמת 2 קנס שלא יפחת מ- 30,000 ₪.

ב"כ הנאשמות טען כי אמנם אין מחלוקת שיש סטייה מההיתר, אך לנאשמות הובטח שהסטייה תאושר. יתרה מזאת, מרשיונות העסק שניתנו לנאשמות ניתן ללמוד כי מנהל ההנדסה הסכים למצב ועל כן ניתנו להן רשיונות לא רק לכלי שייט, אלא גם למכירת מזון ומשקאות משכרים (נ/2, נ/3 ו-נ/4). תמיכה נוספת לטענתו הוא מוצא בהסכמת המאשימה לדחות את ביצוע צווי ההריסה ב- 12 חודשים ואיסור השימוש ב- 6 חודשים. אשר למהות הבנייה שנעשתה, טען כי מדובר בסככה ומיכל ניקוז שפכים שמשרתים את הציבור כולו ולכן לעירייה יש אינטרס בהשארתם. לטענתו, המקום היחיד שניתן להתייחס אליו כשימוש עסקי הוא מזנון בשטח של כ-10-12 מטרים. לפיכך, יש להבדיל בין מקרה זה לבין מקרים אחרים. אשר לנסיבות האישיות של הנאשמות טען ב"כ כי מדובר במשפחה המונה 6 נפשות שרק לאחרונה השתקמה מהליכי פשיטת רגל וכי לא מדובר בעסק שמכניס עשרות ומאות אלפי שקלים בחודש. זוהי למעשה פרנסתם היחידה כאשר כל שהם מרוויחים הוא משכורת. אשר לפסיקה שהציג ב"כ המאשימה טען כי מדובר בפסקי דין אשר מדברים על שטחים מאוד גדולים וזה לא המקרה פה. מבקש להטיל קנס סמלי בפריסה למספר שנים.

דיון

גזר דין זה ניתן לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - "החוק"). הגם שהצדדים לא טענו לאור התיקון גזר הדין יתייחס לקריטריונים אשר נקבעו בו.