תו"ב 7177-02-12

1.לפני בקשה להארכת מועד לביצוע צווי הריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה.

רקע:

2.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בנסיבות בהן הנאשם הורשע בעבר והוצא נגדו צו הריסה כבר ביום 14.9.03 על ידי בית משפט בתיק עמ"ק 5191/03, אשר נכנס לתוקף בספטמבר 2005 והנאשם-המבקש כאן, לא קיימו. כמו כן, הואשם המבקש בעבירה של ביצוע עבודות בניה טעונות היתר, ללא היתר, לפי סעיפים 145 ו- 204 לחוק, בנסיבות בהן ביצע עבודות בניה נוספות, כך שהוסיף בניה מקירות עץ וגג רעפים בשטח של כ-36 מ"ר, משטח עץ ופרגולה מעץ עם כיסוי קש בשטח של כ- 18.5 מ"ר ותוספת בניה בשטח של כ- 25 מ"ר.

3.ביום 19.10.14 הורשע המבקש על פי הודאתו, וניתנה הארכת מועד לביצוע הצווים, למשך כשמונה חודשים, עד ליום 1.7.15. כל זאת כאשר בית המשפט מביע מורת רוחו מהארכה הארוכה ביותר בה נהנה הנאשם-המבקש כאן, מפירות העבירות, בנסיבות בהן עמדו לו שנים ארוכות להסדרת זכויותיו במקרקעין והנאשם אף לא טרח להציג היתכנות תכנונית להכשרת הבניה (סעיפים 7.3 ו-7.4 לגזר הדין).

דיון:

4.על פי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207), התשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"), די היה באיחור הניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד, משמע יותר מחודש לאחר כניסת הצווים לתוקף, ובהגשת הבקשה באופן לקוי, משמע מבלי שתהיה ערוכה על גבי הטופס המתאים ומבלי שצורפה לה תגובת המשיבה, כדי לדחות את הבקשה.

5.אומנם ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו" (7.1.02) נקבע כי "סמכותו של בית-המשפט עומדת לו ליתן ארכה לביצועו של צו הריסה אף אם חלף המועד שנקבע קודם לכן לביצועו של הצו". עם זאת, בהתאם להלכה זו, על בית המשפט להפעיל סמכותו כאשר קבלת היתר בניה נראית באופק (ראו: רע"פ 11196/04 עזיזיאן נ' חולדאי (3.1.05)).

6.לגופו של עניין, למרות הזמן הרב שעמד לרשות המבקש, כיום, קרוב לשמונה חודשים מאז מתן גזר הדין, וקרוב ל-12 שנים מאז הוצאת צו ההריסה לראשונה על ידי בית המשפט בתיק עמ"ק 5191/03, עדיין לא החל המבקש אף את השלב הראשוני של הגשת הבקשה להיתר אשר יכשיר את עבודות הבניה נשוא הצווים, יתרה מזו, כל אותן שנים ועד עצם היום הזה, טרם הוכרעה סוגיית הזכויות של הנאשם במקרקעין. מהבקשה עולה כי המבקש מנוע מלפעול לשם הוצאת ההיתר, שכן, הוא אינו יכול לפנות ולחתום בשם הבעלים. אם כן קבלת ההיתר אף לא נראית באופק, ואחריתה מי ישורינו.

7.נוכח השלב הראשוני בו נמצא ההליך התכנוני בענייננו, ומבלי שלכל הפחות הוסדרו זכויותיו של המבקש במקרקעין, וכאשר המבקש עצמו לא הצביע באמצעות איש מקצוע (ראו סעיף 2(ג) לתקנות) על הליך תכנוני קונקרטי שבמסגרתו ניתן להכשיר את הבנייה, לא התקיים התנאי האמור להארכת המועד. יתר על כן, לאור מאפיינים אלה, ובשים לב לכך שמדובר בצווים ישנים נושנים, קיימת עילה עצמאית לדחיית בקשתו, עוד מעבר לאיחור הניכר בהגשתה.