תו"ב 6986-04-13

ביום 9.4.2014 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירת אי קיום צו שיפוטי, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק") ובעבירת שימוש במבנה ובמקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק וזאת בהתייחס לשתי מרפסות, האחת בקומת הקרקע והאחרת בקומה א', בשטח כולל של 26 מ"ר במקרקעין הנמצאים בגוש 10397, חלקה 107 בג'סר א-זרקא.

רקע עובדתי

ביום 9.11.2008 הורשע הנאשם בבית משפט זה בתיק חע"מ 583-07 (כב' השופט מ' מסארווה) בעבירות בנייה ושימוש ללא היתר בגין אותן מרפסות ונדון, בין היתר, לקנס כספי ולהתחייבות כספית בסך 3,000 ₪. בגזר דינו ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס את המרפסות בתוך 18 חודשים מיום מתן גזר הדין ואסר עליו את השימוש במרפסות. על פי עובדות כתב האישום הנוכחי, שבהן הודה הנאשם, מאז ניתן גזר הדין הנאשם לא ביצע את צו ההריסה ואף לא השיג היתר בנייה והוא ממשיך ומשתמש במרפסות לצרכי מגורים.

אין חולק כי הנאשם הגיש בקשה לקבלת היתר ובקשתו נענתה בחיוב – בכפוף לתנאים, אולם נכון לעת הזאת, לא עמד בתנאי ההיתר, וליתר דיוק בתנאי תשלום היטל השבחה, כנטען על ידי ב"כ הנאשם ולא נסתר על ידי ב"כ המאשימה. לבקשת ב"כ הנאשם, המועד לשמיעת הטיעונים לעונש נדחה לפרק זמן ממושך כדי להסדיר את ענייני ההיתר. יתר על כן, טרם השמעת גזר דין זה ניתנה לנאשם הזדמנות נוספת לעדכן בדבר השלמת התנאם לקבלת ההיתר, אולם עד למועד מתן גזר הדין לא התקבלה מטעם הנאשם כל הודעה כי השלים את מילוי תנאי ההיתר.

המאשימה טענה למתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל ולקנס כספי הנע בין 3,000 ₪ ל- 10,000 ₪. לגופו של עניין עתרה המאשימה למאסר על תנאי למשך מספר חודשים ולקנס בסך 5,000 ₪. כמו כן עתרה המאשימה להפעלת התחייבות בסך 3,000 ₪ שעליה חתם הנאשם בעבר, והטלת התחייבות כספית מחודשת.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הבנייה שביצע הנאשם היא מצומצמת יחסית – שתי מרפסות בשטח כולל של 26 מ"ר. ב"כ הנאשם הצביע על מצוקת דיור וצרכי משפחתו של הנאשם שהניעו אותו לבנות את המרפסות. ב"כ הנאשם חזר וציין כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הגיש בקשה לקבלת היתר ואף קיבל תשובה חיובית לבקשה וכל שהפריד בינו לבין השלמת ההיתר הוא אי תשלום היטל השבחה בסך כ- 31,000 ₪, המתייחס למבנה כולו, המצוי בבעלות משותפת של הנאשם, אמו ואחיו, ולא רק למרפסות והדגיש כי יתר בעלי הבניין אינם מוכנים לשלם את חלקם בהיטל ההשבחה ומכאן העיכוב בקבלת ההיתר.

במועד הטיעונים לעונש, 24.12.14, ב"כ הנאשם ציין לפרוטוקול כי ההיתר הינו 'בהישג יד' וכי נבחנת אפשרות לקבל פטור מתשלום היטל ההשבחה 'שהם זכאים לו עפ"י החוק" (עמ' 10, ש' 7-8). כמתואר בראשית הדברים, ניתנה לנאשם ארכה של כמעט חצי שנה להשלמת ההליכים לקבלת פטור מהיטל ההשבחה ולחלופין לתשלום ההיטל, אולם, כאמור, עד מועד מתן גזר דין זה, הנאשם לא הודיע כי השלים את ההיתר.

ב"כ הנאשם ציין את מצוקתו הכלכלית של הנאשם וביקש כי בגזירת הדין יסתפק בית המשפט בהטלת מאסר על תנאי, ללא קנס נוסף וללא הפעלת ההתחייבות שעליה חתם הנאשם.

דיון

לעבירת אי קיום צו משנה חומרה. אי ביצוע צו ההריסה מנציח את הפגיעה בציבור ובשלטון החוק הטבועים בעבירת הבנייה המקורית ומוסיף עליה פגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי שצווי בית משפט יכובדו ויקוימו.

המחסום היחיד העומד בדרכו של הנאשם להשגת ההיתר הינו תשלום היטל ההשבחה. גם אם הנאשם לא הציג היתר, אישור בקשתו בתנאים, ועמידה ברובם, מפחיתה את מידת הפגיעה בציבור כתוצאה מן הבנייה בשטח כמו גם את עצמת הפגיעה באינטרס הציבור בקיומו של תכנון בנייה ומערך תכנון וביישום ההוראות התכנוניות החלות על המקרקעין.